יולדת שצריכה ללכת בשבת לבית הרפואה ויש לה ילדים קטנים בבית, וא"א להשאירם לבדם, אך יש להם שכן. האם בעל היולדת (שיש לו שכן שיכול לשמור על הילדים), רשאי לחלל את שבת ולהוליכם לקרובים בכדי לחסוך צער להקיץ השכן או שהוא מחויב להקיץ השכן בכדי למנוע חילול שבת.

הנה יש מחלוקת בין גאוני בתראי בנידון כעין זה. בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ז דן האם מותר להחם מים לחולה שיש בו סכנה אם יש אצל שכנו שתיה חמה, וכתב דמ"מ יש בנתינת נרו ושתיה חמה שלו להחולה, להמנע מחילול שבת, משום מדת חסידות, ואם יודע ששכנו ירא שמים ולא מקפיד כלל על מה שמקיצים אותו משנתו לצורך זה, מותר גם להקיצו, אבל אם שכנו מצטער מזה, נראה דכיון שמן הדין אין צריך להעיר אותו באמצע הלילה ולהפריע אותו, ויש בזה גם משום עבירה שבין אדם לחבירו. עכ"ל.

אבל הגאון רבי פנחס עפשטיין ראב"ד דירושלים ז"ל (בדיני רפואה בסידור מנחת ירושלים פרק ה ס"י) חולק על כל עיקר חידוש הנ"ל וכותב שאינו מסכים עם זה "כי גם השכן וכן האדם שעושה צרכי החולה מחויביים לעשות להצלת נפשו של החולה וצריך ליתן נרו ושתיה חמה שלו, ויש גם להקיצו על כך, ואף אם סובל קצת עי"ז, ואפילו אם עי"ז ישאר מנותק מביתו במשך כל השבת ג"כ צריך לסובלו להמנע מחילול שבת", עכ"ל.

והמנחת שלמה כתב שם ושמעתי מגדולי תורה בכתב ובעל פה שלדעתם מש"כ תמוה, וגם ערער על זה הגאון מוהר"פ עפשטיין ז"ל, אולם אנכי בעניי על משמרתי אעמודה שכנים הם הדברים שאמרתי וכן ראוי להורות עיי"ש.

וכ"כ עוד בחלק ב סי' ו אות ד להביא ראיה מגמ' שבת בדף מב, א ובשו"ע או"ח סוף סי' שלד איתא דגחלת המונחת במקום שעוברים בו רבים מותר לכבותה בשבת כדי שלא יזוקו בו העוברים ושבים ע"ש. והנה אע"פ שאסור לאדם לכבות אש בשבת אפילו אם זה יגרום לו הפסדים גדולים, מ"מ לא נזכר בשום מקום לחייב את זה שראה את הגחלת במקום רבים לעמוד על ידי הגחלת, או לשכור אחרים, כדי להשגיח ולהזהיר את העוברים שלא יוזקו בה, ועי"ז לא יצטרך לחלל את השבת ולכבותה, ועל כרחך דכיון שהוא הולך לדרכו לא הטריחוהו חכמים בטרחה יתרה ובהוצאת ממון כדי להמנע מכבוי זה שמותר מן הדין, מוכיח מזה דאין שום חיוב לטרוח הרבה או להוציא ממון כדי למנוע דיחוי שבת שנעשה בהיתר לצורך פיקוח נפש.

ומה"ט פסק בשש"כ פמ"א סעי' כ דחוט עלעקטריק חי שנפל ברחוב ויש חשש שמא יגע בו אדם ויבוא לידי סכנה, מותר להזעיק מומחה כדי להפסיק ממנו את זרם העלעקטריק ואין חיוב מעיקר הדין לעמוד שם במשך כל השבת כדי להזהיר בני אדם לבל יגעו בחוטים, ובאמת רבי פנחס עפשטיין ז"ל לשיטתו חולק גם על זה וכתב איני מסכים עם זה, דאפשר להעמיד שם אדם שיזהיר על כך, ולכן אפילו ע"י גוי ג"כ אינו כדאי להפסיק את הזרם אם אפשר כדלעיל. עכ"ל.

אמנם כתב המנחת שלמה (שם סי' ז' ד"ה הרי) "מיהו החולה עצמו צריך לבזבז ממון להשיג נר דלוק או תבשיל חם כדי שלא יצטרך הוא או אחד לחלל שבת בשבילו, וכ"ש אם יכול לפייס את שכנו שאינו ישן, בחנם או בשכר, שיתן לו את הנר או מים חמים, ורק אחרים אינם חייבים בכך, וכן אם החולה הוא בנו או אשתו שחייב אף בחול לרפואתם וגם להוציא ממון על כך ולא רק משום פקוח נפש אלא משום שהוא משועבד להם על כך, נראה שחייב להוציא ממון ולא לחלל שבת הוא או אחר בעבורם". עיי"ש.

ולפי"ז כיון שהורים יכולים להשיג שומר טף לשבת צריכים הם לדאוג לשומר מער"ש ואפי' להוציא ממון ולשכור שומר מער"ש כדי שלא יצטרכו לחלל שבת, וכ"ש גבי היולדת שצריכין להכין לפני השבת שכל מה דאפשר לשנות, יש לשנות, וכ"ש בזה דיש חיוב לעשות פעולות למנוע חילול שבת בכל מה דאפשר.