א. בגמ' כתובות (ז, ב): "גופא אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה", ורבי אבוה אמר מהכא "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל"". וברש"י מפרש דעל ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה וכו'.

ובהמשך הגמ': "ת"ר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים [כשנכנסה לחופת נישואין, רש"י], ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה [כשמקדשה מברכין כל ברכת חתנים] תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית האירוסין". והגמ' מביא נוסח הברכות עיי"ש.

בנוגע לברכת נישואין דהיינו השבע ברכות מפורש בגמ' דצריך להיות בעשרה, אבל בברכת אירוסין דהיינו הקידושין, מצינו מחלוקת ראשונים.

הרא"ש (שם סי' יב) כותב: "כתב רב אחאי [שאילתות פר' חיי שרה הט"ז] דברכת אירוסין בי', והר' שמואל הנגיד נחלק עליו ואמר שאין צריך י' אלא לברכת חתנים בלבד, שלא הוזכר י' אלא בברכת חתנים, ועוד הרי קידושין בפני ב' ואתה מצריך עשרה"?!. והרא"ש כותב "ולי נראה כדברי רב אחאי" ודוחה ראיות ר' שמואל הנגיד, עיי"ש. וכ"ה בר"ן (כתובות, שם) גם הטור (אבהע"ז סי' לד) הביא ב' הדעות והסכמת אביו הרא"ש לדעת רב אחאי, ובבית יוסף מעתיק דברי הרא"ש הנ"ל.

הב"ח מביא שגם דברי התוס' (כתובות שם, ד"ה שנאמר) הוא כדעת רב אחאי שצריך עשרה בברכת אירוסין, אבל הרמב"ם (הל' אישות פ"ג הכ"ג) לא הזכיר דצריך עשרה בברכת אירוסין ומדסתם משמע לכאו' דלא סבירא ליה.

ב. בשולחן ערוך, הנה בברכת אירוסין כותב המחבר (סי' לד ס"ד): "ברכת אירוסין צריכי עשרה לכתחילה".

ובברכת נישואין כותב (סי' סב ס"ד): "אין מברכים ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין" וכ"ה לשון הרמב"ם הל' אישות פ"י ה"ה.

והיינו דלברכת אירוסין אין עשרה מעכב בדיעבד, משא"כ בברכת נישואין כשאין עשרה א"א לברך כלל, וע"ש במפרשי השו"ע (חלקת מחוקק סי' סב סק"ג, ובית שמואל סק"ד) איך להתנהג בעיר דאין שם עשרה, אם לדחות הנישואין או שיינשאו בלי ברכות, עיי"ש. אבל דעת כולם שא"א לברך הברכות מבלי מנין עשרה.

וצ"ב מנין לו להמחבר לחלק בברכת אירוסין בין לכתחילה ובדיעבד, הרי בראשונים שהזכירו דצריך עשרה לא מוזכר הלשון "לכתחילה", רק סתמו דצריך עשרה להגיד הברכה, ומנא לן לחלק, ומאי שנא מברכת נישואין דלא מחלקים בין לכתחילה ובדיעבד ולעולם בעינן עשרה דוקא?

ג. ואוי"ל דהמחבר אזיל לשיטתו בפירוש גדר ברכת אירוסין דהנה נחלקו ראשונים בזה, י"א שהיא ברכת המצוות כדרך שמברכים על כל המצוות (רמב"ם הל' אישות פ"ג הכ"ג), וי"א שאין זו ברכת המצוות אלא ברכת הודאה ושבח להקב"ה שקדשנו והבדילנו מן העמים בענין אישות וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא את העריות (רא"ש כתובות פ"א סי' י"ב והר"ן בריש המסכתא שם, ועיי"ש).

כמו"כ נחלקו ראשונים באם קידש ולא בירך ברכת אירוסין, דלהרמב"ם (שם): "לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה", אבל הרא"ש (כתובות פ"א סי' יז) מביא דעת רב ניסים גאון ש"הורה אם לא בירך ברכת אירוסין יברך בשעת נשואין עם ז' ברכות" ומסיים הרא"ש דכן מסתבר, עיי"ש.

ולכאו' המחלוקות תלויים זב"ז, להרמב"ם דברכת אירוסין הוא בגדר ברכת המצות, ס"ל דצריכים להיות עובר לעשייתן דוקא וככלל בברכות אלו, אבל הרא"ש דס"ל דהוא ברכת השבח א"כ לדעתו אפשר לברכו אף אחר מעשה הקידושין כיון שמשבח הוא על כללות החופה והקידושין, וזה עדיין נמשך כל משך הזמן ולכן כשעושה חופה יברך אז גם את ברכת הקידושין [ולהעיר מהמבואר באחרונים אודות "פעולה נמשכת" בקידושין, ואכ"מ].

והנה דעת המחבר בשו"ע הוא כדעת הרמב"ם שכתב (סי' לד ס"ג): "אם לא בירך ברכת אירוסין בשעה שקידש לא יברך אותה בשעת נישואין", הרי דס"ל להמחבר דברכת אירוסין הוא בגדר ברכת המצות וכנ"ל.

ד. לפי"ז י"ל דלמד המחבר דהמחלוקת בין רב אחאי גאון לר' שמואל הנגיד אם בעינן עשרה הוא רק אם ננקוט דברכת אירוסין הוא ברכת השבח דאז שייך סברא שנצטרך להודות בעשרה דוקא דהוה שבח מעליא וכיו"ב, אבל אם סוברים אנו שהוא בגדר ברכת המצות, מדוע נצטרך שיקיים המצוה דוקא בעשרה, דהיכן מצינו שמצוה מתקיימת דוקא בעשרה ואפי' בדיעבד.

ולכן המחבר שסובר כנ"ל, דברכת אירוסין הוא ברכת המצוה ע"כ ס"ל דגם הדעה שסוברת שצריך עשרה הוא רק שיאמר לכתחילה בעשרה (ואולי הוא גם מטעם שנוסח הברכה הוא נוסח של שבח והשווהו לברכת השבח), אבל בדיעבד אינו מעכב, ודוקא ברכת חתנים דהוה ברכת השבח (ראה ב"י ריש סי' סב בשם ראשונים וגם מהר"ן שלומד כן בדעת הרמב"ם) יש לנו פסוקים המחייבים עשרה גם בדיעבד, ומדוייק בלשון הבית שמואל (סי' סב סק"ד) שכותב "וברכת אירוסין לכולי עלמא א"צ עשרה אלא לכתחילה כמ"ש סס"י" לד וכן משמע בלבוש שם, ונראה שלמדו שאכן המחלוקת בין רב אחאי לר' שמואל הנגיד הוא רק לענין לכתחילה, אבל בדיעבד אכן לא נצטרך עשרה בברכת אירוסין.

ה. ויש לבאר עוד החילוק לענין דיעבד בין ברכת אירוסין לברכת נישואין, דחלוקים בגדרם, דברכת אירוסין הוא חובה פרטית של החתן עצמו, ומפורש הוא בדברי הנודע ביהודה (שו"ת אבהע"ז תנינא סי' א, הביאו הפתחי תשובה סי' לד סק"א ורעק"א בהגהותיו לשו"ע שם) שכותב: "וידע מעלתו שגם בנישואי חרש אני מסופק בברכות כי ברכת אירוסין על החתן לברך, והרמב"ם בתשובה כתב [לכאו' כוונתו לתשובת ר"א בן הרמב"ם המובא בריש ספר מעשה רוקח ח"א] שאם אחר מברך הוי ברכה לבטלה, רק החתן בעצמו יברך, והנה מנהג ישראל אינו כן והמסדר קידושין מברך, וכתב הב"ש [סי' לד סק"א] שהוא מטעם שלא לבייש את עם הארץ שאינו יודע לברך, ועכ"פ עיקר הברכה להוציא את החתן, וכיון שהוא חרש שאינו שומע אינו יוצא בברכה זו, ואיך יברך המסדר", עיי"ש. (להלכה יש דיעות חולקות עי' תבואות שור סי' א סקכ"ט, רעק"א בהגהותיו יו"ד סי' א על הט"ז סקי"ז, ואכ"מ).

מבואר מדברי הנו"ב שברכת אירוסין הוא חיוב גברא על המקדש, וחלות ברכה זו נפעלת ע"י הקידושין ומדוייק בלשון השו"ע (סי' לד ס"א): "כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח מברך אקב"ו על העריות" וכו'. שהחתן עצמו צריך לברך על שאסר לנו וכו', ומה שצריך עשרה לכתחילה, הוא רק שיאמר הברכות לפניהם אבל אין לנועדים קשר לחיוב הברכה, ולכן ג"כ העשרה אינו מעכב בדיעבד.

ו. ולפ"ז יש לבאר ג"כ דאפי' לדעת הרא"ש שסובר דברכת אירוסין הוא ברכת השבח, וכן הוא דעת הרמ"א שחולק על המחבר, וכותב (סי' לד ס"ג): "אפי' קידש אשה מזמן ארוך מברכין ברכת אירוסין תחת החופה" והיינו כשלא בירך בשעת קידושין יוכל לברך גם אח"כ, וכפי המבואר לעיל הרי זה מתאים אם לומדים דברכת אירוסין הוא "ברכת השבח", (ובכל זאת מסכים עם המחבר (ס"ד) דבעינן עשרה רק לכתחילה.) ולא כמו ברכת השבח של ברכת חתנים דלכו"ע עשרה מעכב אף בדיעבד.

אבל לפי המבואר לעיל מובן החילוק, דאף ששניהם הם ברכות השבח עכ"ז חלוקים בגדרם, דברכת אירוסין הוא חובת חתן וברכת נישואין חובת הקהל. וכשהוא חובת חתן העשרה הוא רק לכתחלה, דחיוב הברכה חל גם מבלעדי הקהל. משא"כ בברכת חתנים חלות הברכה הוא ע"י הנועדים שנאספו להשמחה ואז יש מצוה שישמעו או שישמיעו שבע הברכות המבטאים "שבח להשי"ת ותפלה בעד החתן והכלה וישראל" (לשון תשובת הרמב"ם שם) וכ"כ בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"א סי' פז) אודות סדור קידושין לחרש וחרשת, ומביא דברי הנו"ב הנ"ל ושקו"ט בדבריו, ומסכים ג"כ שלא יברכו ברכת אירוסין, אבל לגבי ברכות נישואין כותב: "אבל ברכות נישואין צריך לברך גם בחרש וחרשת, כי ברכות נישואין מעולם לא ניתקנו דוקא על החתן והכלה אלא על כל המסובין בעת הסעודה והנמצאים בשעת הנישואין". וכ"ה בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' מד) שמביא דעת הנו"ב וכותב: "שבע ברכות נשואים היא מצוה על הנועדים ולא להוציא ידי חובתו של מי שהוא והמצוה היא שאחד יברך בעשרה", עיי"ש.

וכיון שכל הברכה הוא מחמת הנאספים, א"כ כשלומדים מהפסוק "במקהלות ברכו אלקים" שצריך להיות קהל של עשרה, מובן שזה מעכב גם בדיעבד, דמבלי העשרה אין כאן חיוב כלל וכנ"ל.

וג"כ מדוייק הוא בלשון השו"ע (סי' סב ס"א): "צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נישואין", וכ"ה לשון הרמב"ם (הל' אישות פ"י ה"ג), ולא כתב כן בנוגע לברכת אירוסין, אף שלשון הגמ' הוא "בית אירוסין", כי בברכת חתנים החובה אכן על הנאספים בבית החתן ולא על החתן עצמו ודוקא כשיש מנין של נאספים אז חל חובת הברכה, ובפחות ליכא חיוב כלל.