בשו"ע אדה"ז הל' תפילה1 כתב שנשים חייבות בתפילה מפני שהיא מצות-עשה שאין הזמן גרמא, שרק זמני התפילה הם מדרבנן, אבל עיקר מצותה מן התורה, שנאמר2 "ולעבדו בכל לבבכם" ואמרו חז"ל3 "איזו עבודה שבלב - זו תפילה", ומשהתפלל פעם אחת ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה "ועל פי סברא זו נהגו רוב הנשים שאינן מתפללות שמונה-עשרה בתמידות שחר וערב, לפי שאומרות מיד בבוקר . . איזה בקשה . . אבל יש אומרים שעיקר מצות תפילה היא מדברי סופרים . . שתיקנו י"ח ברכות על הסדר, להתפלל אותן שחרית ומנחה - חובה, וערבית - רשות. ואף-על-פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא . . חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה, הואיל ותפילה היא בקשת רחמים, וכן עיקר. אבל תפילת ערבית שהיא רשות, אע"פ שעכשיו כבר קיבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום הנשים לא קיבלו עליהם, ורובן אינן מתפללות ערבית במ"ש".

בשו"ע הישן נדפס "כמ"ש" בכ"ף, והכוונה כמו שנתבאר לעיל בסעיף זה, אבל במהדורה החדשה נדפס "במ"ש" בבי"ת, ופתרונו שם: "במוצאי שבת". וציינו להלכות שבת4, שם כתב: "אותן הנשים שאינן מתפללות ערבית ואינן מבדילות בתפילה במוצאי שבת [ואינו מזכיר אם רבות הן או מעטות], יש ללמדן לומר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' קודם עשיית מלאכה", בדומה ללשון הרמ"א שם5.

מקור דבריו מדברי המגן אברהם, שגם הוא כתב בהלכות תפילה6 ש"נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות", ומאידך בהלכות שבת7 על האמור ברמ"א "נשים שאינן מבדילות בתפילה, יש ללמדן שיאמרו 'המבדיל בין קודש לחול' קודם שיעשו מלאכה", כתב: "ואע"ג דחייבות בתפילה כמו שכתוב סימן [קו סעיף ב], מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת, ואפשר לומר כיוון דתפילת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה, והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת" - גם שם היתה גירסא "כמ"ש", ובשו"ע השלם תוקן "במוצאי שבת" על-פי מהדורת פראג תקמ"ה, וכן הוא במחצית השקל, לבושי שרד, יד אפרים, מקור חיים וליקוטי חבר בן חיים, וכן העתיקו את דברי המגן אברהם באליה רבא8 ותוספת שבת9 על אתר, ובפרי מגדים באשל -אברהם הלכות תפילה10.

א"כ, לפי המג"א ואדמו"ר הזקן, המציאות הייתה שרוב הנשים "אינן מתפללות במוצאי שבת" כלל, ובערבית של חול "אינן מתפללות בתמידות" אלא לפעמים. ואולי היה זה עומס העבודה של ניקיון וסידור כלי ובגדי השבת לאחר צאת השבת, שמנע מרובן להתפלל אז (כמו שעומס הטיפול בבית ובילדים מנע מרובן להתפלל בתמידות בשאר הימים).

הפרי מגדים באשל אברהם על אתר הביא את לשון המג"א בהל' תפילה, וסיים ש"ערבית, יש לומר, הואיל ולא קיבלו - אין מתפללין ערבית כלל במוצאי שבת, משא"כ בחול יתפללו ערבית". ובפתיחה להלכות תפילה ובמשבצות זהב בהלכות שבת11 כתב כדברי אדמו"ר הזקן, שהנשים לא קיבלו עליהן כלל להתפלל ערבית גם ביום חול, וכמו שהעתיק בבאר היטב על אתר את דברי המג"א בהשמטת התיבה האחרונה [כמ"ש או במ"ש] לגמרי, ולא כדמשמע מלשון המג"א שרק במוצאי שבת לא קיבלו עליהן. וכן כתב המשנה ברורה12.