דומ"צ בקהלת ליובאוויטש, לונדון
א. מנהג אמירת מזמור מ"ט בבית האבל ר"ל ראיתי מוזכר לראשונה בבאר הגולה[1], וז"ל: ".. וראיתי פה לק"ק ספרדים מנהגים אחרים בענין התפלה וההשכבה ומנהג המנחמים, ואומרים שם בערב ובבוקר אחר התפלה מזמור מ"ט בתהלים וצדוק הדין, וגם המה מנהג עתיקין וותיקין".
מנהג זה הובא בסדור תורה-אור ובס' המנהגים-חב"ד, לאומרו אחר התפלה – שחרית ומנחה.[2]
ברם בס' נחמו עמי[3] כתב שמנהג אנ"ש חב"ד בירושלים ת"ו [מקדמת דנא?] הי' לומר מזמור זה במקום שאנו נוהגים לומר 'לדוד ה' אורי' בימי אלול וכו', היינו לאחר 'שיר של יום' בשחרית ולפני 'עלינו' במנחה, דהיינו לפי שיש למעט באמירת קדיש שלא לצורך.[4]
ב. ובביאור הטעם למנהגנו לאומרו אחר התפלה דוקא, נ"ל דהיינו בכדי להימנע מלהוסיף על נוסח התפלה. וחילי מדברי כ"ק אדמו"ר הריי"צ[5]בתחלת התקנה של אמירת תהלים לימי החודש לאחר התפלה:
"ויהיו זהירים שלא יעמוד החזן אצל עמוד התפלה, שלא יהי' כהוספה על נוסח התפלה[6], ויותר נכון שיעמוד החזן אצל שלחן הקריאה – חיבור תורה ותפלה".
ובהערת המו"ל שם: "לאח"ז [= לאחר זמן] התחילו לנהוג שהחזן אומר השיעור תהלים אצל עמוד התפלה"[7].
ומסתבר שגם בנידון הוספת מזמור מ"ט בבית האבל ר"ל נמנעו מטעם הנ"ל לשלב אמירת המזמור עם 'שיר של יום' או לפני 'עלינו'. ומה גם כי הוא נאמר לענין צדוק הדין, ואין אמירתו קשורה עם שיעור התהלים החודשי. ומכיון שהוצדקה ההפרדה של אמירה זו מאמירת שאר שיעורי תהלים, אם כן תו לא הוי הקדיש הבא לאחר אמירתו בגדר 'שלא לצורך'.
ג. ומכל מקום נראה שחלו שינויים בעת האמירה - ביחס לאמירת המשניות והקדיש שלאחרי' (בשחרית ובמנחה), וכן ביחס לשיעור תהלים של ימי החודש (בשחרית). כי שמעתי מפי הר"ר זלמן שמעון דווארקין ז"ל, הרב דליובאוויטש-'770': "בשנת תשל"ד, כשהרש"ג – גיסו של כ"ק אדמו"ר – הי' אבל ר"ל, הנה אחר 'עלינו' וקדיש-יתום אמרו מזמור מ"ט שבתהלים ואמר קדיש-יתום ושוב אמר משניות וקדיש-דרבנן. ואמרתי לו שמכיון שהקדיש שלאחרי התהלים הוא זיהה להקדיש שלאחרי 'עלינו', על כן מהראוי לְמַצֵעַ לימוד המשניות והקדיש-דרבנן שלאחרי' בין [הקדיש שלאחרי] 'עלינו' ואמירת המזמור שבתהלים[8]. למחרת התפלל שם כ"ק אדמו"ר והורה גם כן כנ"ל"[9].
דברים הללו הבאתי ב'סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות' (ע' קפט), והוספתי שכנראה אירועים הללו היו בתפלת המנחה, ואילו בשחרית ראוי לומר מזמור מ"ט בהמשך ישיר להשיעור תהלים החודשי, וכך יאמר קדיש לאחריהם פעם אחת. וכן משמע בהרשימה[10] מימי ה'שבעה' שלאחר פטירת הרבנית חנה ע"ה (ו' תשרי תשכ"ה), אם כ"ק אדמו"ר זי"ע: "מזמור מ"ט בתהלים – הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א לאמרו (בסיום תפלת שחרית) אחר שיעור תהלים היומי".ומפורש כתבו כן[11] על הנהגת כ"ק אדמו"ר זי"ע באבלו על פטירת אחיו (אייר תשי"ב): "מיד אחרי אמירת שיעור תהלים אמר קאפיטל מ"ט ואחריו קדיש (לשניהם)".
ברם לאחרונה הופיעה רשימה[12] מימי השבעה אחרי פטירת הרבנית נחמה דינה ע"ה (טבת תש"ל), שאז הורה הרבי: "בין תהלים (יום תהלים) וקאפיטל מ"ט מפסיקים באמירת משניות בע"פ" [?].
וא"כ הסדר בשחרית היא דומה להנ"ל במנחה – ש[אחר שיעור תהלים והקדיש שלאחריו] מסיים אחד לימוד משנה – ברבים, קדיש דרבנן, מזמור מט, קדיש יתום.[13] ואכן למעשה הכי נהוג.[14]
ד. ועל פי הנ"ל אולי יש לבאר שבשלב קדום התיחסו להשיעור-תהלים של יום החודש שאינו מ'נוסח התפלה' ועל כן אין כל גרעון בזה שיאמרו מזמור מ"ט בהמשך אליו. ואילו בשלב מאוחר החשיבו את השיעור החודשי כנוסח קבוע,[15] ולכן נמנעו מלשלב עמו אמירת מזמור מ"ט, ולכך איחרוהו עד אחר לימוד המשנה והקדיש דרבנן שלאחריו.
סיכום: הסדר בבית האבל ר"ל בשחרית, אחר 'עלינו' וקדיש יתום ו'אל תירא כו', הוא: תהלים – קדיש יתום, משניות – קדיש דרבנן, מזמור מ"ט – קדיש יתום. ובמנחה, אחר 'עלינו' וקדיש יתום: משניות – קדיש דרבנן, מזמור מ"ט – קדיש יתום. ויה"ר שיבולע המות לנצח ויקיצו וירננו שוכני עפר בביאת גוא"צ תומ"י ממש.
*) לז"נ האשה לאה רחל בת יעקב ע"ה, נלב"ע ערב שבת בדר"ח אלול תשס"ט.
[1]) יו"ד סי' שצג. [חי בווילנא בשנת תכ"א]. המנהג שביום שאין אומרים בו תחנון אומרים מזמור ט"ז, מוזכר בס' נחמו עמי (ע' נו). ולענין מנחה של עש"ק: ב'רשימת היומן' (ע' תיג) מספר על פקודת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע: ".. וקאפיטל מ"ט – אחר שחרית ומנחה – גם ביום ועש"ק, אבל לא בש"ק – שאחר יאמרם". וראה בשנת תשמ"ח, בעש"ק תוך השבעה על הרבנית נ"ע, לא אמרו מזמור מ"ט במנחה של עש"ק ('התקשרות' גליון תשפט ע' 18). וראה גם אוצר מנהגים והוראות (היכל מנחם י-ם תשס"ו – סוף ע' רפד) שבשנת תשי"ב, בימי האבל של כ"ק אדמו"ר זי"ע על אחיו הר' ישראל ארי' ליב ז"ל, לא אמרו מזמור מ"ט, ואמר "שיאמרו מזמור תהילים, זה בלי אחריות". ומשמע שלא אמרו מזמור טז.
[2] סדור תורה-אור ח"ב (ע' רב) , דרכי חסד (ע' רב), ספר המנהגים-חב"ד (ע' 18). ושם בהערה, ש"כך נהגו בימי השבעה לאחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע – אף שלא הובא בסידור אדה"ז". ואכן כך נהג הרבי ריי"צ בימי אבלו על אמו הרבנית הצדקנית ע"ה, כרשום ב'רשימת היומן' (שם): "אחר התפלה [של מנחה] קאַפּיטל מ"ט, וכן אחר תפלת שחרית".
[3]) להר' משה צבי בן הרא"ח נאה ז"ל (פי"ח הע' 46). ושם, שמ"ש בסדור תורה-אור ובס' המנהגים לומר המזמור "אחר התפלה" אינו מדוייק, כי היינו למנהג אשכנז, ע"ש. אך להעיר שבבאר הגולה העיד דהיינו מנהג ספרדים, שהם אומרים 'שיר של יום' וכו' לפני 'עלינו'. ואכמ"ל.
[4]) ראה באר היטב או"ח ריש סימן נה; שער הכולל (פי"א סכ"ט).
[5]) יום שמחת תורה תרפ"ז (ספר השיחות ע' 116).
[6]) בהתוועדות ו' תשרי תש"ל ('שיחות קודש' ח"א ע' 42 ואילך) ביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע מנהג אמירת הפסוקים 'אל תירא' כו', 'אך צדיקים', לפני אמירת תהלים ולא לאחריהן. ומצטט ראשית ההנהגה של אמירת שיעור תהלים לימי החודש, שהש"ץ עמד ליד הבימה, וביאר דהיינו מחשש הוספה על התפלה [וראה ההמשך בהערה הבאה]. אלא שאז אמר שביאור זה לא שמעו מפורש בשעתו.
[7]) בהשיחה שבהערה הקודמת ביאר טעם השינוי דהיינו בגלל טירחא דציבורא, כי בסיום התפלה עומד החזן ליד העמוד, ואם יצטרך לעבור להבימה, הרי בינתים ילכו אחרים אנה ואנה, ויש שיתבטלו מאמירת השיעור-תהלים, ועל כן נקבע שיאמרנו הש"ץ מן העמוד. ועל החשש של הוספה בתפלה יש העצה לומר פסוקי 'אל תירא' ו'אך צדיקים', שהם מחלקים, ונפיק בכך מחשש הוספה בתפלה.
[8]) אולי הכוונה שאע"פ ש'עלינו' ומזמור מט הם שני עניינים, מ"מ אם יבואו תיכף זה אחר זה הרי הדבר נראה כמרבה בקדישים שלא לצורך, ולכן הציע להפריד ביניהן באמירת משניות והקדיש דרבנן שלאחריהן.
[9] ב'התקשרות' (הנ"ל הע' 1) כתב 'אחד מאנ"ש' כי כנראה נפל כאן אי-דיוק או אי-הבנה, כי הוא הי' נוכח אז כשהרבי בא לביקור ניחום אבלים אצל גיסו, והיה זה לפנות ערב [ומשמע כוונתו שלא התפללו אז מנחה]. ומציין שתוכן הדברים שדובר אז מופיע בס' 'תורת מנחם-מנחם ציון' ח"ב ע' 381 ואילך. ענין הנזכר בפנים אינו מופיע שם.
גם רושם שם שבימי השבעה בשנת תשמ"ח היה הסדר במנחה: עלינו, קדיש; מזמור מט, קדיש; [ריל"ג אמר] משניות, קדיש.
[10] בס' 'תורת מנחם-מנחם ציון' (ח"א ע' 98) . וכן ב'רשימת היומן' (שם): בכל יום אחר קאפיטל מ"ט קדיש. אח"כ למד – הרש"ל – ד' משניות נ'ש'מ'ה', ובקול רם, וכ"ק שליט"א אמר אח"כ קדיש דרבנן.
[11] אוצר מנהגים והוראות (שם) .
[12]) של הרב י.ד. אושפאל ע"ה (מח"ס דרכי חסד) - בקובץ מגדל אור (לאס אנג'עלעס תמוז תשס"ז, בעמ' 79).
[13]ב'יומן) הקהל' של שנת תשמ"ח לא רשום איך נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע בימי השבעה שלאחרי פטירת הרבנית הצדקנית ע"ה (כ"ב שבט תשמ"ח). אבל בס' מנחם ציון (ועקנין, ע' 59) כתב שלאחרי ה'קדיש דרבנן' של המשניות, אמרו מזמור מט והרבי אמר קדיש יתום, "וכן בתפלת מנחה".
[14]ולפי הרשימה שב'התקשרות' (הנ"ל הע' 1) כן היה הסדר בשחרית בימי השבעה גם בשנת תשמ"ח.
[15]לפי) המבואר בהשיחה שבהערה 7 אין לומר ששיעור תהלים סופח אל סדר התפלה. ומ"מ השיעור היומי אינו למטרת 'צדוק הדין', שזוהי מטרת אמירת מזמור מ"ט – כמצוטט בראשית דברינו.
Download PDF