"מצה זו"

בגליון תתקיז (עמ' 41) הביא הרב ח.י.א. דקי"ל (שוע"ר סי' תעג, מה) דכשאמר מצה זו שאנו אוכלין, צריך להגביה המצה להראותה להמסובין שתחבב המצוה עליהם, וכן במרור זה צריך ג"כ להגביה להראותו למסובין.

והעירו בזה דצ"ע היכן מצינו כזאת לעשות פעולה לחבב המצה והמרור, הא אכילתן עיקר המצוה ותי' בזה דקי"ל שמכיון דמבואר במשנה פסחים דף קיד שצריך לומר ג' דברים הללו פסח מצה ומרור ואם לא אזי לא יצא יד"ח - והיינו שצריך לידע טעמן של מצות אלו, וכיון שכך ייתכן לומר בזה חיבוב מצוה, יעו"ש- רק דזה גופא צ"ב המקור לזה.

והנראה לומר בזה עפ"י המבואר בהגדת 'מעשה נסים' (להחוו"ד) (בפיסקא 'בכל דור ודור') אהא דחייב לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ואילו לא הוציא את אבותינו, גם אנחנו היינו משועבדים לפרעה, דלכאורה מאי שנא משארי נסים שנעשו לאבותינו, שאינו חייב לראות עצמו כאילו הנס נעשה לו, כגון נס דפורים שכל ישראל נגזרו למיתה, ואם ח"ו היתה מתקיימת גזירתו אנו לא היינו באים לעולם וכן בכל הנסים שנעשו לאבות יהיו הבנים מחויבים לברך על הנס שנעשה לו. ולהדיא אמרי בש"ס שמברך שעשה נס לאבותינו, וכאן מברכין "אשר גאלנו" וגאל את אבותינו, הרי מזכיר בברכה גם גאולת עצמו וע"כ דעיקר הנס ביצי"מ הוא הגאולה.

ומבאר דגאולה הוא "קנין" שנקננו לו ית' לעבדים והכניסנו לקדושתו והנחילנו קדושת ארץ העליונה והתחתונה, וזה מה שהוסיף בעל ההגדה "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם", כלומר אף אותנו קנה עמהם, ולכן מובן מזה דהא דאילו לא נעשה יצי"מ לאבותינו היינו משועבדים, אינו מחמת השיעבוד של האבות, לחוד, אלא דהוי שיעבוד וגאולה גם מצדנו, כיון שעי"ז נעשנו עבדים לו ית', יעו"ש, ומבואר כן בכ"מ.

ולפי זה, דעיקר הגאולה היא הא שנקננו לו ית' לעבדים, י"ל דלא סגי סתם באכילת המצה דזהו עיקר המצוה, אלא צריכין גם לחבב המצוה ולעשות פעולה ולהגביה המצה והמרור להראות החביבות להיות נקנה לו ית', וחלוק משאר מצות שא"צ לעשות פעולת מיוחדות של חיבוב מצוה, דכנ"ל כיון דביצי"מ נקננו לו ית' צריכין להראות חיבוב לזה וכנ"ל.