א. בגליון תתקיז (עמ' 72 ואילך) כתב הרב י.ח.ל בארוכה בנוגע מה שנחלקו אנ"ש במנהג אם לפתוח הרצועה (הלולאה) בקשר דתפילין של יד, דיש הפותחים ומרחיבים הלולאה בכל יום אחרי חליצת התפילין ולמחרת אחרי הברכה מהדקים חזרה, ויש שאינם מרחיבים ומהדקים אלא משאירים הלולאה כמו שהיא גם בעת חליצת התפילין וגם בעת ההנחה.

וכותב שם: "וכמדומני שרובא דאנ"ש נוהגים לפתוח הרצועה . . ואחרי כל הנ"ל אני מתוודה שלא זכיתי להבין טעמם ונימוקם של אותם הנוהגים שלא לפתוח את הרצועה אשר לכאורה עי"ז הם מאבדים את כל הכוונה שבתוך התקנה שתיקן רבינו הזקן את הקשר של התפילין בכדי לפשר בין שתי הדיעות של בעלי התוס', ואולי אזכה שמי שהוא יאיר את עיני בזה".

ויש להעיר, דאדרבא דווקא לפי תקנת אדה"ז אין צורך לפתוח הלולאה ולהדקה שוב שהרי בקשר שתיקן אדה"ז ע"י עצם מתיחת הרצועה של היד בלי לפתוח הלולאה בכל יום יוצאים י"ח "וקשרתם" כפי שנבאר לקמן. [ועוד רוצה הרב הנ"ל לבאר שבלקו"ש ח"א (עמ' 227) כוונת כ"ק אדמו"ר שם היא לחילוקי המנהגים שבין אנ"ש ולא כפי שצויין שם בלקו"ש שכוונתו למחלוקת בעל התוס' רבינו אליהו ור"ת, וכפשוט שאין זה נכון. ועיין ג"כ מה שהעיר ע"ז הרב ב.א. בגליון תתקכא]

לפני כמה שני כתבתי בענין זה ע"ג במה אחרת, היות וראיתי שהנושא עלה לדיון נדפס כאן שוב הביאור בסוגיא זו עם הוספות ושינויים:

ב. הצפנת פענח על הרמב"ם בהל' תפילין פ"ד ה"ד כתב לחלק דגבי תש"י המצווה היא ההנחה או הקשירה אבל בשל ראש המצוה שיהי' מונח (עיין בלקו"ש חי"ט עמ' 49 ובהערה 12 שם).

והתוס' בחולין (ט, א) במנחות (לה, ב) ובעירובין (צז, א) הביאו את המחלוקת הידועה בין ר"ת לרבינו אליהו בנוגע להקשר האם צריך לעשות קשר בכל יום או לא, ונביא כאן את דיעותיהם ואת הראי' שמביא כ"א מהם לשיטתו:

דעת רבינו אליהו שצריך לקשור בכל יום, ומביא ראי' לדבריו ממנחות (לה, ב) "תפילין מאמתי מברך עליהן משעת הנחה ועד שעת קשירה" זאת אומרת שבכל יום יש הנחה וקשירה, ומכאן ראייתו שצריך לקשור כל יום.

דעת ר"ת שאין צריך לקשור הקשר בכל יום, וראייתו מפ"ק דחולין "דצריך אדם שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה ור"י אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואידך הני שכיחן" שצריך ללמוד כיצד עושין הקשר של תפילין ואם כשיטת רבינו אליהו הצדק שצריך לקשור בכל יום מדוע בעי ללמוד הרי שכיחא טפי שידעו הקשר, ומזה שבכ"ז אומרת שם הגמ' דבעי ללמוד קשר של תפילין מוכח דאי"ז מעשים שבכל יום כר"א אלא הנכון הוא כשיטת ר"ת שמספיק לעשות הידוק הרצועה בכל יום ולא קשר.

ומביא ר"ת עוד ר"ת עוד ראי' לשיטתו מעירובין (צז, א) שמשם משמע שאסור לקשור קשר של תפילין בשבת משום דהוי קשר של קיימא ולכן אסור בתפילין חדשות שאינן מקושרות, ולכאו' אם כשיטת ר"א שעשוי לקשור ולהתיר בכל יום א"כ לא הוי קשר של קיימא ומדוע אסור, אלא מוכח כשיטת ר"ת דאי"צ לקשור בכל יום אלא רק פעם א' ולתמיד ולכן הוי של קיימא.

ומבאר ר"ת שמ"ש בגמ' במנחות "משעתך הנחה ועד שעת קשירה" (שמזה היתה הוכחת ר"א) לא הכוונה לקשירה ממש שקושר בכל יום אלא הכוונה להידוק שמהדקו ומצמצמו בראשו.

והנה לפ"ז שר"ת מפרש שמ"ש במנחות "ועד שעת קשירה" הכוונה לא על הקשירה אלא על ההידוק שבראשו, ז"א שלר"ת ה"וקשרתם" שכתוב בתורה הוא גם על התש"ר שגם שם צ"ל הידוק. וכפי שבאמת משמע מל' הפסוק שנא' "וקשרתם" (ת' קמוצה) בלשון רבים.

ולכאו' לא יתאים זה עם דברי זה עם דברי ה"צפנת פענח" שה"וקשרתם" קאי רק בתש"י ששם צריך הידוק לר"ת או קשירה לר"א, אבל בתש"ר אמר הרגצ'ובי דהמצווה שיהא מונח ולא צריך הידוק.

אלא שבאמת י"ל שהרי התוס' שם במנחות בתחילה אמרו שלהלכה אזלינן בתש"ר כר"ת ובתש"י כר"א, ואח"כ חזרו בהם התוס' ואמרו שגם בתש"י אזלינן כר"ת שלא בעי קשירה בכל יום, יוצא מדבריהם שבהו"א סברו התוס' שה"וקשרתם" קאי על תש"י ולכן פסקו בתש"י כר"א, ובתש"ר סגי בהנחה כר"ת, וא"כ סברת ההו"א יתאים טוב לדברי הרגצ'ובי, שעל הראש העיקר שיהא מונח כדעת ר"ת. ואע"פ שהתוס' למסקנא חזרו בהם ופסקו גם בתש"י כר"ת שמספיק שיהא מונח וא"צ לקשור, מ"מ צריך לפרש דלר"ת הגם שאי"צ קשירה אבל הידוק עדיין צריך דהרי בזה מקיים ה"וקשרתם", וא"כ הרי"ז מתיישב ומתאים כדברי הרגצ'ובי.

ג. והנה בסידור אדה"ז כותב וז"ל: "ואח"כ [אחר הברכה] יהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידך שהיא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה, שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר".

וצריך לבאר מה מתכוון אדה"ז בסידורו, האם כוונתו לשיטת ר"א שצריך לעשות קשר בכל יום או לשיטת ר"ת שפירש שוקשרתם הוא ההידוק?

וכידוע בשער בת רבים שאדה"ז תיקן קשר מיוחד ושונה משאר קשרים הנהוגים, והחילוק ביניהם הוא בשניים:

א. בשאר הקשרים ההידוק הוא בעניבה שיוצאת מהקשר, ובקשר שתיקן אדה"ז ההידוק הוא בתוך הקשר.

ב. בקשר שתיקן אדה"ז אם נוציא את הרצועה - שמקיפה את היד - מתוך הקשר ונמשוך את הרצועה שבתוך המעברתא יתפרק הקשר וישאר כאן רק ה"יו"ד" שבקשר (ז"א שמציאות הקשר תלוי' בלולאה הזו היוצאת בקשר), משא"כ בקשרים האחרים הנהוגים, עניבת הקשר נשארת בעינו.

ויש לחקור, האם תיקון הקשר של אדה"ז היה כדי לצאת ידי שיטת ר"א - דהיינו שכיון שלקשר כזה יש יכולת להתפרק לכן ההידוק נחשב כקשירה בכל יום, או שזה משום שיטת ר"ת.

והנה חסידים רגילים היו לפרש שכוונת אדה"ז בקשר זה היא כדי לצאת ידי שיטת ר"א - שבקשר כזה דווקא כמו שתיקן אדה"ז נעשה קשר בל יום, ומשום זה היו כאלו שהנהיגו שקודם הברכה משחררים ומגדילים את מקום השחלת הרצועה בקשר (הלולאה), ובשעת הנחת תפילין לאחר הברכה היו מותחים וסוגרים.

וכידוע שכ"ק אדמו"ר אמר ביחידות להרשנ"ז גורארי' ע"ה: שלא משחררים ומגדילים את מקום השחלת הרצועה בקשר קודם הברכה, ודלא כהסוברים שהחידוש בה"קשר" ע"פ שיטת אדה"ז הוא שפותחים הקשר בכל יום בכדי לעשות הקשר מחדש אחר הברכה. וגם שיש לחשוש דהרי הפסק בין הברכה להנחה.

וכן גם שמעתי בשם סבי הגה"ח ר' יעקב לנדא ע"ה, שלא שחרר הרצועה אף פעם ואמר שזה טעות לשחרר.

והנה מלשון אדה"ז בסידורו כנזכר לעיל שכתב "שיהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם שהיא מצות ההידוק על היד", משמע בפשטות שזהו כדברי ר"ת שאומר שהמצווה בכל יום היא ההידוק.

אלא שצלה"ב בזה מהי הוספת אדה"ז "שהיא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה, וחזר עוד "שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר", ולכאורה הוי ר"ת פירש דמצות וקשרתם הוי ההידוק ואילו לגבי הקשר חלק על ר"א שאי"צ קשר בכל יום, א"כ מה מוסיף כאן אדה"ז בלשונו "בקשר זה" וש"ההידוק נעשה עם הקשר"?

ונראה לומר, שהרי מ"וקשרתם" ילפינן ב' דברים: א. את עצם הדין שצריך קשר ואפי' קשר של קיימא (וא"צ לעשותו בכל יום). ב. שצריך לעשות הידוק שזה ה"וקשרתם" שבכל יום, כמ"ש אדה"ז "לקיים מצות וקשרתם שהיא מצות ההידוק על היד".

וכיון שתרוויהו ילפינן מ"וקשתרם" אומר אדה"ז שההידוק צ"ל בקשר, וזהו אליבא דר"ת.

אמנם יתכן שיוצאים גם ידי שיטת ר"א ע"י הקשר של אדה"ז כיון שמהדק הקשר כנ"ל. וא"כ הרי"ז בקושר בכל יום, אך בכ"ז מלשון אדה"ז בסידורו משמע שזהו אליבא דר"ת.

ד. הנה לאח"ז כתב אדה"ז בסידורו: "אחר שהניח תפילין ש"ר יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי. בתחילה כריכה אחת על פרק האמצעי ואח"כ שתי כריכות על הפרק התחתון (וכרוך המותר על כף היד) ובסוף הכריכות יקשור", ואילו ידוע שכ"ק אדמו"ר לא נהג לקשור בסוף הכריכות ורק היה תוחב את קצה הרצועה תחת הכריכות שעל כף היד (עיין בקובץ תפארת מלך - כפ"ח, תשנ"ה).

ואולי לפי הנ"ל נוכל לומר שהטעם לזה הוא מכיון שכתב אדה"ז דוקשרתם הוא ההידוק א"כ גם מה שכתב אדה"ז "ובסוף הכריכות יקשור" כוונתו שבסוף הכריכות יעשה הידוק ולא קשירה ממש, ואולי זה הטעם למנהג כ"ק אדמו"ר שרק תוחב הרצועה תחת הכריכות ולא קושר.