אחת מן ההוראות שקבע כ"ק אדמו"ר זי"ע[8]כמנהגי יום הולדת היא "לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, וכשיום ההולדת חל ביום הקריאה – גם ביום ההולדת עצמו", עכ"ל. והנה צריך לעיין האם אדם שחל יום ההולדת שלו בשבת – צריך לעלות גם בשבת שלפני'ה, או מספיק לעלות ביום ההולדת עצמו שזה גם יום השבת[9]?

ולכאורה, תלוי הדבר האם יש קשר כל שהוא בין שבת לשבת שלאחריה, דהרי שבת – מיני'ה מתברכין כולהו יומין וזה כולל גם את יום השביעי, ומצד שני השבת (השניה) היא כבר קשורה לשבוע שלאחר מכן.

ובהשגחה פרטית, מצאתי שיחה על פרשתנו - פר' חיי שרה (תורת מנחם תשמ"ז, ח"א, עמ' 528) ושם אמר רבינו וזלה"ק: "יום השבת הוא "משפיע" וגם "מקבל", 'משפיע' – שממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאחריו, כמאמר הזוהר "מיני' (מיום השבת) מתברכין כולהו יומין", ו'מקבל' – השלימות דשבת נעשית על ידי העבודה והטירחא דימי השבוע שלפניו – "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ויתירה מזו – שהוא גם מקבל ומתברך מיום השבת שלפניו, כי זה ששבת "מיני' מתברכין כולהו יומין" – הכוונה היא לכל שבעת הימים הבאים לאחריו (כולל יום השבת)", עכ"ל.

וכך אמר כ"ק אדמו"ר בשיחת פרשת בשלח (התוועדויות תשמ"ד, עמ' 835), וז"ל: "...עשירי בשבט . . מתברך משבת זו, שהרי משבת זו מתברכין כולהו יומין דשבוע הבא, כולל יום השבת – עשירי בשבט", עכלה"ק[10].

ולכאורה על פי הנ"ל צריכים לעלות לתורה גם ביום השבת שלפני היום הולדת – היות והיא משפיעה על היום עצמו של היום הולדת למרות שהוא ביום השבת שלאחר מכן.

ומצד שני,בנוגע ליארצייט נוהגים לעלות למפטיר בשבת שלפני השבוע בו חל תאריך היארצייט, והטעם לעלות למפטיר הוא - היות והמפטיר מועיל לעליית הנשמה, וטוב שיהיה בשבת שלפני היארצייט דאז עיקר זמן עליית הנשמה. ולפי טעם זה הרי שגם במקרה ויום היארצייט חל בשבת עצמה הרי שטוב לעלות בשבת שלפני היארצייט – כן הביא בשו"ת בצל החכמה(ח"בסימן ו').אולם, בשו"ת יין הטוב(יו"ד סימן חי) כתב דעדיף לעלות ביום היארצייט עצמו אם חל בשבת.ולמעשה ב'ספר המנהגים'[עמ' 79]הביא דאם חל היארצייט בשבת, מפטיר בשבת של היארצייט עצמו ולא בשבת שלפניו.ואולי כן צריך לנהוג גם ביום הולדת ולא לעלות גם בשבת שלפני כן[11].

והנה, בשיחת ש"פ בשלח (התוועדויות תשמ"ד, עמ' 879) סעי' לח אמר כ"ק אדמו"ר, וז"ל: "בהערות אאמו"ר על הזהר דפרשתנו מובא מאמר הזוהר "ראו כי ה' נתן לכם את השבת, ר' חזקי' פתח שיר המעלות ממעמקים כו'", ומבאר אאמו"ר: "השייכות דדרשה הזאת ע"פ ממעמקים קראתיך לראות כו' השבת הוא, כי ר' חזקי' מפרש שממעמקים קאי על עומקא דבירא, בינה, הנמשך ממבועא דכולא חכמה . . שמשם נמשך השפע לכל הששה מדות דז"א, והיינו ראו כו' השבת, שהוא יומא שביעאה, בינה, שמלובש בה חכמה, והוא הוא העומקא דכלא והעומקא דבירא, שמיני' מתברכין שיתא יומין, ו"ק דז"א".

והנה, ע"פ מ"ש אאמו"ר כאן, נמצא, שהעניין ד"מיני' מתברכין כולהו יומין" הוא – בנוגע לששת ימי השבוע בלבד, ולא בנוגע ליום השבת, שהרי מבאר שברכה זו היא בדוגמת המשכת השפע דבינה לכל הששה מדות דז"א, ו"ק דז"א.

ועפ"ז יוקשה על משנ"ת לעיל (שיחת ש"פ בא) שבהכרח לומר שהברכה דיום השבת נמשכת על כל שבעת ימי השבוע, כולל יום השבת, שגם הוא מתברך מהשבת שלפניו – מהמפורש כאן שהמשכת הברכה היא על ששת ימי השבוע בלבד?

והרי אי אפשר לומר שנפלה טעות הדפוס וצריך להיות זו"ן – מכיון שמבאר מילתא בטעמא, שמבינה נמשך השפע לכל הששה מדות דז"א, ובז"א ישנם ששה קצוות – מדות", עכלה"ק.

לכאורה לפי הנ"ל שוב תהיה הסברא שאין טעם לעלות לתורה בשבת שלפני באם חל יום ההולדת בשבת היות ואין לה קשר לשבת הבאה, אך אולי אפשר לומר לפי עניות דעתי - היות ובשיחה שהובאה למעלה (תו"מ תשמ"ז, ח"א, עמ' 528) לא הזכיר רבינו את הסברא שזה רק על ששת ימי השבוע והיא אף נאמרה כמה שנים מאוחר יותר, ובפרט ששיחה זו (תשמ"ז) היא שיחה מוגהת[12], משא"כ השיחה מש"פ בשלח ה'תשמ"ד, ולכאורה תהיה המסקנה שכן צריכים לעלות לתורה בשבת שלפני כאשר חל יום ההולדת בשבת.

ואין להקשות, אם כן, מדוע מצינו ביארצייט שצריכים לעלות דווקא למפטיר באותה שבת שחל היארצייט, דהרי כפי שהבאנו למעלה כל עניין העלי'ה למפטיר ביארצייט הוא היות והמפטיר מועיל לנשמה, ולא שקריאת המפטיר צריכה להיות בשבת דווקא, ולכן ככל שהמפטיר קרוב יותר ליארצייט (שיום היארצייט הוא עניין של עליית הנשמה) יש לקרוא אז את המפטיר שיפעל לעליית הנשמה[13].

ולא באתי אלא להעיר ולהאיר על דבר שקורה מידי שבת בשבתו בכדי לדעת את אשר יעשון[14], ובוודאי באם הקוראים יאירו את עינינו במסקנות שונות יהיה זה לתועלת.

קול של קטנה [גליון]

הרב יוסף שמחה גינזבורג

רב אזורי - עומר, אה"ק

בגיליון אלף-ב עמ' 32 הביא הרב לוי"צ שי' ראסקין את הדעות מאיזה גיל מתחיל איסור 'קול באשה':

מגיל שלוש שנים ואילך[15]. ב) עד גיל שש שנים[16]. ג) יש מתירים לעת הצורך עד גיל י"א שנים[17].

והנה בשיחת ליל שמח"ת (לפני הקפות) תנש"א ס"ג (התוועדויות תנש"א ח"א עמ' 173, בלתי מוגה):

"(כ"ק אדמו"ר שליט"א הביט לכוון ילדה קטנה, ואמר:) כולל גם ילדה קטנה שזכתה שהביאוה בין האנשים, כדי להוות "דוגמא חיה" גם לאנשים בעלי זקן-שיבה בנוגע לאופן השמחה והשירה כו' – כל זמן שלא שייך אצלה העניין ד"קול באשה" (להיותה פחותה מגיל שלוש שנים[18] וכיו"ב)". ובהערה 18 ציינו ע"ז: "ראה שו"ע או"ח סי' עה ס"ג[19]. אה"ע סי' כא ס"א[20]". ע"כ.

ולא הבנתי, מכיוון שבמקור העניין בגמרא[21] אמרו "אמר שמואל: קול באשה – ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נאוה". ופירש"י: "קולך ערב: מדמשבח לה קרא בגוה, שמע מינה תאוה היא". ולפי הידוע, )ומאושר ע"י רופאים שהתמחו בפיזיולוגיה של מיתרי הקול באדם,( אין ניכר בין קול איש לקול אשה עד גיל ההתבגרות שלהם (המתחיל לערך מגיל בר/בת מצוה) –ומה שייך "קולך ערב" למטה מגיל זה?

*) לזכות רבקה בת שפרה לרגל יום הולדתה כ' מר-חשון לאריכות ימים ושנים טובות.

[8]) הודפס בתורת מנחם תשמ"ח, אחרון של פסח, עמ' 160.

[9]) ראיתי שכבר דנו על נושא זה בגיליונות 'הערות וביאורים' עברו בשנת תשס"ו, אך דא עקא שלא הועלו סברות שהובאו כאן בגוף ההערה, ובמיוחד שלכאורה נשארו שם במסקנה שאין לעלות לתורה בשבת שלפני היום הולדת – כאשר חל בשבת.

[10]) ומוסיף לאחר מכן: "כל שבתות השנה קשורות זו בזו (שלכן כולן נקראות "שבת בראשית") וכמובאר בדרושי חסידות שבכל שבת מסתיים סדר זמנים (ונפעלת עלי' לבחי' שלמעלה מהזן) ולאחרי כן מתחיל סדר זמנים חדש. ובלשון הרשב"א שבעת ימי ההיקף, ונמצא, ששבת זו קשורה – ועד שנעשית דבר אחד (בכמה ענינים עיקריים) עם שבת הבאה - עשירי בשבט".

[11]) בהזדמנות אחרת בעז"ה נחלק בין החיוב לעלות לתורה בשבת שלפני היארצייט לבין עליה לתורה עבור יום ההולדת, ובין החילוק הכללי בין מנהג להלכה.

[12]) עיין מאמר ד"ה "לכה דודי לקראת כלה", י"ג אלול, תשי"ד (מוגה) שהביא את הביאור ששבת משפיעה על ששת ימי המעשה, אך עדיין היא לא נאמרה באחרונה, ואולי שיחת חיי שרה תשמ"ז נשארת לנו כמשנה אחרונה.

[13]) ואולי יש לעיין, כאשר קוראים מפטיר באמצע השבוע, כגון תענית ציבור וכיו"ב האם יש עניין לבעל היארצייט של הימים שלאחר מכן לעלות אז ולקרוא את המפטיר.

[14]) ובנוגע למי ששכח לעלות לתורה בשבת שלפני היום-הולדת מה עליו לעשות והאם בידו להשלים – מצאתי שכתב הרב ל.ג. בגליון הערות וביאורים, ג' תמוז ה'תשס"ו: "פעם בהיותי ביחידות אצל הרבי, בקשר ליום ההולדת שלי, שחל באותה שנה ביום חמישי, והיחידות היתה ביום שלישי שלפנ"ז. נשאלתי מהרבי האם עליתי לתורה בשבת קודשהעברה. ועניתי בשלילה, ואמרתי שזהו בגלל שיום ההולדת שלי חל ביום החמישי, יום הקריאה. ואמר לי הרבי, שאעפ"כ הי' עלי לעלות לתורה ביום הש"ק שלפנ"ז. ועכ"פ, יש לי לעלות לתורה ביום הש"ק שלאח"ז. ובנוגע לעלי' לתורה ביום החמישי גופא - "מה טוב". עכלה"ק".

[15]) הגרש"ז אויערבך ז"ל, 'הליכות שלמה – תפלה', פרק כ הערה כ [על עצם השמיעה, בנשים האסורות לו. ולא פירש הטעם]. והוסיף הרב ראסקין: ואולי יסודו על דברי הבאר-שבע הנ"ל [שו"ת, באר מים חיים סי' ג]. ולהעיר מלקוטי שיחות חי"ח עמ' 448: "על פי שו"ע מבת ג' ויום אחד כבר צריכה להתנהג בצניעות...". ולא נתפרש שם [א"ה: כמו ברוב המענות של רבינו בהלכה ובכלל, שלא פורסמו השאלות (אלא בצורה חלקית בלבד, ולרוב רק בדרך השערה); וזה מעורר שאלה רבתי עד כמה ניתן להשתמש בהן כפסיקה ברורה הלכה למעשה] אם הכוונה לצניעות בלבוש, בקול או בדבר אחר... ע"כ דבריו. אמנם מהלשון "ע"פ שו"ע" (כאשר בשו"ע עצמו אין הדבר מפורש) מסתבר שהכוונה לדברים המפורשים בפוסקים, וא"כ הכוונה לצניעות הלבוש, שנתפרשה במשנ"ב, בביאור הלכה ריש סי' עה בשם שולחן שלמה (ופשיטא ליה לרבינו דלא כהחזו"א שמיקל בזה שציין שם. אגב, לא ברור אם אכן מיקל בעצם הדבר, או רק לקרוא ק"ש נגדה), וכן מסתבר מסיום הדברים שם: "אבל שלא להכביד עול... ולדבר בדרכי נועם".

[16] בן איש חי, ש"א פ' בא סי"ג, (רק) לעניין ק"ש בשעה ששומעו, וללא נתינת טעם.

[17]) שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' כו. לגבי עצם השמיעה. והטעם, גם לדעת המשנ"ב (עה,יז) שאוסר לשמוע קול זמר פנויה טהורה שלא יכוון ליהנות, כיוון שאין האיסור מצד עצמו רק מחשש שיבוא לידי הרהור, אין זה אלא בפנויה גדולה, אבל בקטנה אין מצוי שיתאווה אדם לקטנות לעבירה. לכן, כיוון שלא ניתן במצב השאלה להחמיר יותר מכפי הדין, יש להתיר עד גיל י"א שנה, וגדולות מגיל זה, מאחר שכבר יש בשנים אלו עתה שרואות דם – אין לחלק ביניהן. ובלא צורך אין להתיר כלל, כי בדברים אלו המחמיר קדוש יאמר לו, ע"כ.

[18]) ההדגשה שלי.

[19]) "יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש" (ועד"ז בשו"ע אדה"ז שם ס"ו).

[20]) "ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה".

[21]) ברכות כד,א.