בסיום שיעור תורה שלאחרי תפלת ערבית נזכר אחד המשתתפים שעדיין לא התפלל היום מנחה, והשאלה היא האם יכול עכשיו – אחרי שעבר יותר משעה מתפלת ערבית – להשלים תפלתו.

א. ידוע הדין, שאם שכח אדם בשוגג להתפלל אחד מהתפילות – משלימה בתפילה שלאחריה. כגון אם לא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים. ואם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים וכיו"ב.

וסדר הדברים הוא, שהתפילה הראשונה חייבת להיות התפילה שמחוייב בה עתה – ולאחריה מתפלל שמו"ע פעם נוספת, לתפילת התשלומין.

אלא שבהלכה נאמר בזה תנאי, בשוע"ר סי' קח (ס"ז) כותב: "אין תשלומין לתפלה שהפסיד אלא בזמן תפלה (הסמוכה לה), אבל לא בשעה שאינה זמן תפלה – כגון אם שהה הרבה אחר שהתפלל תפלה שהיא חובת שעה,אינו יכול להתפלל עוד לתשלומי תפלה שהפסיד. לפי שלא תקנו תשלומין לתפלה שהפסיד אלא בזמן שעוסק בתפלה שהיא חובת שעה, שאז כיון שהוא עסוק בתפלה הוא חוזר ומשלים מה שפשעבתפלותיו".

והדברים דורשים ביאור, שלכאורה הגדר שכותב ש"אם שהה הרבה" אינו יכול להשלים עוד, סותר למה שכותב בהמשך שהאפשרות לתקן הוא רק "בזמן שעוסק בתפילה". והרי ברגע שמסיים את התפילה, שוב אינו עוסק בתפילה. ובמילא אינו קשור לזמן "הרבה", שהרי ברגע שסיים התפילה ופונה לשיעוריו, עסקיו או אכילתו שוב אינו "עוסק" בתפילה.

ועוד ועיקר, שלעיל (סעיף ג) כותב: "טעה או נאנס ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים,הראשונה לשם שחרית והשניה לתשלומין.ואסור לאכול עד שיתפלל השניה, ואם התחיל אין צריך להפסיק". ואם איתא שכל שכבר אינו "עוסק בתפילה" שוב אינו יכול להשלים, אם כן מה זה שכותב שאם התחיל לאכול אינו צריך להפסיק – הרי כבר אינו יכול להשלים התפילה ברגע שהחל לאכול, מכיוון ששוב אינו "עוסק" בתפילה?

ב. מקור הלכה זו הוא ברשב"א (הובא בב"י סי' קח) שכותב "ומיהו דוקא בזמן תפלה, לפי שכיון שהוא זמן תפלה והוא עוסק בתפלתו חוזר ומשלים מה שטעה התפלותיו, אבל שלא בזמן תפלה לא" עיי"ש ראיותיו מדברי הגמ'. הרי מפורש בזה ב' פרטים א) זמן תפלה ב) עוסק בתפלתו. וצ"ב האם הם ב' פרטים שונים, דהרי יכול להיות בזמן תפלה ולא להיות עסוק בתפלתו, ומצינו שנחלקו בזה הפוסקים:

בדברי חמודות (ברכות פ"ד דברכות אות ה', לבעל התויו"ט) מצטט לשון הרשב"א וכותב "רצונו לומר שאם הניח עסק התפלה והלך לו שוב אין לו ענין להשלים", הרי שפירש דזמן תפלה ועוסק בתפלתו הוא ענין אחד, והעיקר הוא שלא עזב את עסק התפלה "והלך לו" לעסקיו וכיו"ב, ואם הלך לו הרי אף שעדיין הוא זמן תפלה לא יוכל להשלים התפלה שהחסיר. ובספרו מלבושי יו"ט (על הלבוש סי' קח סק"ב) כותב "אלא שאם שהה הרבה אחרי שהתפלל ערבית כיון שאינו מתעסק בתפלה אין כאן זמן לתשלומין". הרי ג"כ העיקר שלא ישהה הרבה זמן שייחשב כאינו מתעסק בתפלה, אבל זמן תפלה לחוד לא מספיק להשלים תפילתו.

אבל באליהו זוטא (בלבוש שם) הביא דברי התויו"ט ומקשה עליו "גם צ"ע בחידוש דין זה שכתב מעדני יו"ט והלבושי חמודות [הנ"ל], דאם הניח עסק התפלה והלך לו שוב אין לה תשלומין, ודייק שם כן מהרשב"א שהביא ב"י, ולי נראה אפשר דלא דווקא נקט הרשב"א והוא עסוק בתפלתו, אלא דכל שעדיין זמנה עוסק בתפלה קרינן ביה, והיינו דסיים [הרשב"א] "אבל שלא בזמן תפלה לא", ומשמע דעיקר תלוי בזמן התפלה, וכן נראה משמעות הפוסקים". הרי לדעתו הרי כל זמן שעדיין הוא זמן התפלה אף שפנה לעסקיו יוכל עדיין להשלים, ובדוגמא דידן כיון שזמן תפלת ערבית הוא עד עלות השחר, הרי אף שפנה לשיעוריו אחרי מעריב עדיין יוכל להתפלל לאחרי השיעור עוד שמו"ע לתשלומי מנחה שהחסיר.

ובמשנה ברורה על דברי השו"ע (ס"ג) "הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא" – כותב (ס"ק ט"ו): "בזמן תפילה – יש מאחרונים שכתבו שר"ל דלא תקנו חז"ל תפלת השלמה רק בעודנו עוסק בתפילתו העיקרית, אחר ששהה כדי הלוך ד"א או אשרי בינתים. אבל הרבה אחרונים הסכימו דאף דלכתחילה בודאי צריך לזהר בזה להתפלל תפלת השלמה תיכף אחר תפילה החיובית, אבל בדיעבד אינו מעכב רק אם עבר זמן תפלה דהיינו אם לא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים רק עד ד' שעות על היום שהוא זמן תפילה לשחרית דהא נוטל עבור זה שכר תפלה בזמנה משא"כ אחר ד' שעות דנוטל רק שכר תפלת רחמי כ"כ הפמ"ג ומגן גבורים ודה"ח . ." וכו'.

ועל הדעה הראשונה, שדווקא ממש בזמן שעסוק בתפילה אפשר להשלים – מציין בשער הציון לספר מלבושי יום טוב ופרי חדש. ודברי המ"ב צ"ע, דהרי במלבושי יו"ט [הועתק לעיל] אף שאכן לא מאריך זמן התשלומין לכל משך זמן התפלה, אבל בכ"ז כותב דרק אם שהה הרבה אז אין תשלומין, אבל לא מצינו בדבריו לכאורה שהתשלומים צריכים להיות מיד אחר תפלה החיובית, ואף הפרי חדש שציין מהמ"ב כותב "בעודו עוסק בתפלתו העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות צריך להתפלל תפלת תשלומין, אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל" הרי מפורש שהחסרון הוא בזה שהלך לעסקיו וכבר לא עוסק בתפלה אבל לא זה שעבר קצת זמן מהתפלה, ואיני יודע למה עשה המ"ב מחלוקת הפוסקים בזה מהקצה אל הקצה, דהרי אפשר ללמוד דדעת כמה מהפוסקים יכול להשלים בכל משך זמן התפלה אף שפנה לעסקיו, ולדעת המלבושי יו"ט והפר"ח ההשלמה צריכה להיות לפני ששוהה הרבה זמן מתפלתו והולך לעסקיו,אבל לאו דווקא שההשלמה צריכה להיות מיד אחרי התפלה המחויבת וכנ"ל, וצ"ב.

עכ"פ יש לנו בזה מחלוקת אם תשלומין הוא דווקא בשעה שעוסק בתפלתו או לכל משך זמן התפלה, והנפק"מ היא כנ"ל דאם הפסיק בשיעור אחרי ערבית, לדעת הפוסקים שהוא "זמן תפלה" עדיין יוכל להשלים, אבל לדעת הפוסקים שבעינן "עוסק בתפלתו" הרי כיון שלומד וכבר אינו עוסק בתפלתו אינו יכול להשלים.

ג. אבל לדעת אדמוה"ז הנ"ל צ"ע, דמצד אחד כותב ש"אם שהה הרבה אחר שהתפלל . . אינו יכול להתפלל עוד לתשלומי תפלה שהפסיד", ולפי"ז בנדו"ד שרק עבר שעה מהתפלה אולי לא ייחשב "שהה הרבה" ויוכל להשלים תפלת המנחה, אבל לאידך כותב בהטעם "לפי שלא תקנו תשלומין . . אלא בזמן שעוסק בתפלה" הרי כאן שכבר אינו עוסק בתפלה ופנה לשיעורו לא יכול שוב להשלמו, וצ"ע להלכה.