ז"ל אדה"ז בתחילת סדר נט"י לסעודה, "גרסי' בגמרא המזלזל בנט"י בא לידי עניות ופרש"י שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית בצמצום. אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא, וע"כ אין ליטול ברביעית מים בצמצום אלא יטיל בשפע" עכ"ל.

ולכאו' צ"ע מה שכפל עוה"פ "וע"כ אין ליטול ברביעית מים בצמצום" הרי לכאו' הביא כבר כן מפרש"י.

והנראה לומר בזה, דהנה מדברי אדה"ז מבואר דהנוטל ברביעית מים מצומצם הוה בכלל מזלזל בנט"י, ובא לידי עניות, וכ"ה גם בשו"ע רבינו (סי' קנח, בעי' טו) "ואפי' הנוטל ידיו ברביעית מצומצם מביאו לידי עניות" עי"ש.

אולם המחבר בשו"ע חילקן לשנים, דתחילה בסעי' ט כתב, צריך ליזהר בנט"י שכל המזלזל בנט"י חייב נידוי ובא לידי עניות וכו' ואח"כ בסעי' י' כתב, אע"פ ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע, הרי דאין הנוטל ברביעית מצומצם בכלל אלו שבאים לידי עניות, ואי"ז חשיב מזלזל כלל, (אלא שמ"מ עדיף ליטול בשפע).

וז"ל בגמ' שבת (סב,ב, והוא מקור להנ"ל), ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות וכו' ומזלזל בנט"י אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל, אבל משא ולא משא, (-פרש"י רביעית בצמצום) לית לן בה, ולאו מילתא היא דאר"ח אנא משאי מלא חפני מים וכו'.

ולכאו' הביאור הוא, שרבא ס"ל דרביעית בצמצום אינו בכלל המזלזל ("משא ולא משא לית לן בה"), וע"ז קאמר הגמ' ד"לאו מילתא היא" ורביעית מצומצם שפיר הוה בכלל המזלזל בנט"י ומביא לידי עניות, והוא כמבואר בדברי אדה"ז שהנוטל ברביעית מצומצם הוה בכלל המזלזל בנט"י, ומביא לידי עניות, ודברי השו"ע צ"ע שלא כלל הנוטל ברביעית מצומצם בכלל המזלזל.

ואוא"ל, (דס"ל להשו"ע בביאור דברי הגמ') שרבא ס"ל דרביעית בצמצום לא הוה בכלל המזלזל כלל, וע"ז קאמר הגמ' "ולאו מילתא היא" דאכן אינו בכלל המזלזל, אבל מ"מ עדיף ליטול בשפע כדאר"ח אנא משאי מלא חפני מיא וכו', היינו שלכתחילה יטול בשפע, הגם שרביעית מצומצם אינו מביא לעניות.

ובאמת משמע כן מדברי ר"ח (- שמשם הוכחת הגמ'), שהרי ר"ח רק אמר שהוא נוטל מלא חפני מיא, ויהבו לו מלא חפני טיבותא, היינו שטוב ליטול בשפע, אך עדיין אינו מוכרח כאן שהנוטל ברביעית מצומצם מביא לידי עניות והוה בכלל המזלזל.

וי"ל דזהו מה שמאריך רבינו בתחילת הסדור, ואחרי הביאו דברי ר"ח כ' עוה"פ "וע"כ אין ליטול ברביעית מצומצם", - הגם שכבר הביא כן לפנ"ז מפרש"י – דאכן מר"ח נלמד דאם אינו נוטל בשפע אלא בצמצום מביא לעניות. שהרי מהא דר"ח נוטל בשפע, ויהבו לו טיבותא, מובן דאם נוטל בצמצום אדרבא ויבא לידי עניות.