בתשובות שארית יהודה (נדפס בהוספות לשו"ע אדה"ז חלק ה-ו) דן בענין סכין (מלוטש) שהחליקו הרבה עד שנעשה החוד עב (ולא חד), ומכריע שדינו כסכין שאינו מלוטש שהרחיקו השימוש בהם.

ומנמק דבריו ע"פ מה שגינו השימוש בסכינים שאינם מלוטשים מטעם שקשים הם להרגשה בבדיקת הסכין מחמת עובי החוד, ועפ"ז לומד לענין סכין מלוטש שהחליקו הרבה ונעשה החוד עבה, שקשה להרגשה, ע"כ.

דברים אלו קשה מאוד להבינם, ולאנשים בערכנו לכאו' אין הנדון דומה לראי' כלל. כי סכין שאינו מלוטש קשה להספיק להחליקו בטוב מחמת עובי הסכין, ולכן קשה להרגשה. אבל סכין מלוטש שהחליקו טוב והוסיף עוד להחליקו יותר מן הצורך כדי למעט חריפות החוד, מדוע יתקלקל עי"כ חליקות החוד?!

ואולי י"ל סכין מלוטש התקינו ע"פ צד האומנים הנפלאה והמעולה כדי שיתקיים בו שני המעלות שהסכין יהי' חד וגם חלק. וכל המשנה ממה שתקנו הראשונים, למעט בחריפות הסכין כדי להוסיף בחליקותו, מוכיח בעצמו שאין בדיקתו טובה בעדינות ע"ד האומנים, אלא בדיקתו בכבדות כבדיקת המעמידים סכינים שאינם מלוטשים. ולכן לא נוח לו הבדיקה כשהסכין חד. וההקלה שקיים אצלו בבדיקת סכין שאינו חד, אינו מחמת חליקות הסכין אלא מחמת עובי החוד שאינו חד שגורם לו לטעות בהרגשתו. ועדיין צ"ע.