כ' כ"ק אדמו"ר באג"ק ח"כ (אגרת ז'תדש - ע' רפט): "לשאלתו למנהגנו בנוגע לאכילת בשר לאחרי מאכלי חלב, בכלל נהגינן בהנ"ל - ואפי' לאחרי חלב וחמאה - להמתין שעה (וגם- לא באותה הסעודה). וכ"כ בשל"ה מס' שבועות שלו (קפ, ב) ... אבל לא שמעתי אם זוהי הוראה לכל או רק מנהג ליחידי סגולה, וראה פרמ"ג לשו"ע יו"ד שפ"ד סק"ז, דהפסק שעה - מחליף קינוח".

ולכאורה מהו כוונתו הק' בהציון להפרמ"ג בהמשך להספק אם הוא הוראה ומנהג לכל או לא, דהרי לכאו' דברי הפרמ"ג מספיק המתנה אבל לא צריך שתהיה בסעודה בפ"ע (דבההמתנה עצמה נפסק טעם החלב). ואולי הכוונה: שאם אינו הוראה לכל, אז מה שבפועל ישנם הממתינים הוא מצד ענין אחר, שיהיה תחליף לקינוח (ובמילא אכן לפי"ז יכול להיות באותה סעודה).

הנ"ל נפק"מ גם לענין אם א' האוכל חלב יוכל להצטרף לב' האוכלים בשר לזימון או לא, דמבואר בשו"ע אדמה"ז סי' קצו שיכול להצטרף משום ש"האוכל גבינה יכול לאכול מלחמם אע"פ שהוא מלוכלך בבשר אם יקנח פיו וידיחנו", משא"כ "אם אוכל גבינה קשה אינן מצטרפין שהמנהג עכשיו שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה ע"י קנוח והדחה", דאם המנהג עכשיו הוא כהשל"ה (מיוסד בהזהר) להמתין שעה ושלא באותה סעודה דוקא במילא אין מצטרפים, משא"כ אם אין מנהג כזה לכל (אלא שממתינים במקום הקנוח) יכולים להצטרף, כיון שמעיקר הדין יכול לאכול מיד בשר ע"י קנוח והדחה.

ומדאתינן להכי יש להעיר, שדברי אדמה"ז בסי' קצו שונים ממשמעות דברי המג"א שם סק"א: להמג"א (ובה"ז מס' ערכין) שם עצם ההמתנה אינו מפסיק הצירוף לענין זימון ורק מה שצריך לברך בהמ"ז, משא"כ לאדמה"ז עצם הדבר שצריך להמתין ושאין לאכול ע"י קנוח והדחה מפסיק הצרוף לענין זימון.