איתא בס' 'מאמר שני המאורות' [להגאון החסיד וכו' רבי יצחק אייזיק מהאמיל נ"ע] חלק ג (פ"ג ע' קנ, סו"ס טז): "מה ששמעתי בשם ספרים קדמונים דבר סגוליי שראוי להחתן תחת החופה שידרוך ברגלו על רגלי הכלה בכח עד שתרגיש הדריכה (שהוא קצת כמין צער וסילוד), וזה מסוגל שתהיה האשה תמיד נכנעת לרצון הבעל שיהיה הוא הדורך והיא תקבל ממנו הסילוד בהתעוררות חיבה, והיא הישר והטוב", עכ"ל.

ויש להבין, דלכאורה 'דבר סגוליי' זה מיותר הוא, שהרי עצם מעשה הקידושין כבר מבטא זאת, שהרי הקידושין הן 'קנין' של הבעל באשתו ['האשה נקנית' – משנה ריש קידושין], ודיני הקידושין הם כעין דיני מעשה קנין של ממון, שהבעל הוא בגדר 'קונה', כאדם הקונה חפץ, והאשה 'מקנה' לו את עצמה – וכמו שחידש הר"ן בנדרים (ל, א) ד"ה ואשה נמי: "כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה, ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש, לא כל הימנה דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש, אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו, הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל" עכ"ל. – ולפי"ז כאן שהאשה כבר "מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו", א"כ מה יוסיף עוד הסגולה ש'החתן תחת החופה ידרוך ברגלו על רגלי הכלה . . שתהיה האשה תמיד נכנעת לרצון הבעל', והרי עצם קנין הקידושין כבר מבטא כל זאת?

והנראה בזה לבאר עפ"י מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים – מלוקט חלק ד (ע' רפה), בד"ה רני ושמחי בת ציון גו', תשכ"ז: "שהביטול דהקדמת נעשה לנשמע, הוא שישראל קיבלו עליהם עול מלכות שמים,ולכן אף שהביטול דקבלת עול מלכות שמים הוא . . בעצם מציאותו, שכל מציאותו הוא זה שהוא עבדו של המלך . . מ"מ כיון שהקבלת עול מלכות שמים באה מצד האדם, שהוא קיבל עליו להיות עבדו של המלך, הרי בביטול זה מעורבת גם מציאותו של האדם [ועד"ז הוא בנוגע להמס"נ . . שמצד הנשמה, כיון שהיא מצד טבעה, היא בחינת מציאות (הערה 26 שם)]. ואמיתית הביטול הוא כשהביטול הוא מצד האדון".

ובע' רפו שם הערה 32 כתב: "להעיר מתורת הבעש"ט (כתר שם טוב סי' מז), דהטעם שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית (שבת פח, א), אף שאמרו מעצמם נעשה ונשמע (כקושיית התוס' ד"ה כפה שם), הוא "ללמד שגם כשאינו חושק בתורה ועבודת ה', מ"מ אינו בן חורין ליבטל, רק יעשה על כרחו וידמה כמו שכופין אותו לעשות בע"כ" – דלכאורה, אמירתם נעשה ונשמע היא התחייבות על כל הזמנים, ומהי הקס"ד דע"י שאח"כ (לאחר ההתחייבות) "אינו חושק" יהיה בן חורין ליבטל?

"וי"ל הביאור בזה, דההתחייבות דנעשה ונשמע, כיון שהיא מצד האדם שהוא מוגבל, אפשר שלפעמים לא יוכל להתגבר על זה ש"אינו חושק בתורה", ובמילא הוא "בן חורין ליבטל" דאונס רחמנא פטריה (ב"ק כה, ב); וע"י שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית – ניתן הכח לכ"א מישראל לעשות בעל כרחו, גם כשאינו חושק", עכ"ל.

[והנה העיר בזה הרה"ג הרה"ח ר' אברהם מענדל וועכטר שליט"א בשיעורו, שהדברים מופיעים כבר במהר"ל בספרו 'תפארת ישראל' (פרק לב) שכתב: "אבל מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה, ודבר זה לא היה מעלת התורה כי התורה כל העולם תלוי בה . . וי"ל ג"כ שלכך כפה עליהם ההר כגיגית שלא יאמרו ישראל כי יהיה ח"ו בטול לקבלת התורה, כי מרצונם קבלו ישראל ואפשר להפטר מדבר כזה שהרי לא נעשה בהכרח, רק היה אפשר לקבל ואפשר שלא לקבל, ולכך כפה עליהם הר כגיגית לומר שהם מוכרחים לקבל התורה, וכל דבר שהוא מוכרח ומחויב אין כאן הפרה וביטול אחר שהוא מוכרח", עכ"ל].

ולפי"ז יבואר היטב יתרון הסגולה ש'החתן תחת החופה ידרוך ברגלו על רגלי הכלה' על עצם קנין הקידושין שהאשה 'מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו' – כי ביטול דעתה ורצונה וכו' להקידושין היינו רק ע"ד הך דהקדמת נעשה לנשמע, שהגם שהביטול הוא בעצם מציאותו, מ"מ כיון שהקבלת עול באה מצד האדם, שהוא קיבל עליו וכו', הרי בביטול זה מעורבת גם מציאותו של האדם, ולפיכך מוסיף כאן הסגולה של דריכת רגלו של החתן על רגלי הכלה, שהוא ע"ד הך דכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ש'אמיתית הביטול הוא כשהביטול הוא מצד האדון', וא"ש.