נחלת הר חב"ד, אה"ק
ב'תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209 בההתוועדות דכ"ו מנ"א נאמר:
"בעמדנו לאחר ש"ק מברכים החודש אלול, יש לעורר אודות אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
וי"ל הדיוק בזה:
"תוכן הענין דמתנה – "מתנות לאביונים" – בלשון בני אדם ובהנהגת בני אדם, קאי על נתינה של דבר חשוב (ולא רק שוה פרוטה או אפילו פרוטה ומחצה או ב' פרוטות וכיו"ב), וטעם הדבר מובן ע"פ מאחז"ל [ראה גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ועוד] שנתינת מתנה היא מפני ש"עביד נייחא לנפשי'", היינו שמקבל המתנה גרם להנותן נח"ר. וממילא מובן שהמתנה צ"ל דבר חשוב הן מצד הנותן – שכאשר הנותן הוא אדם חשוב, אזי המתנה חשובה עוד יותר וככל שתגדל חשיבותו כן תגדל חשיבות המתנה, והן מצד המקבל – שהמתנה תהי' דבר חשוב ביחס אליו, שכאשר יספר שקיבל מתנה מפב"פ או שרואים את נתינת המתנה, יהי' ניכר שקיבל דבר חשוב, וכפי שרואים בפועל במנהג בני אדם גם בנוגע למתנות לבני הבית, כנהוג בכמה מאורעות לתת לבני הבית מתנות כו'.
"ומזה ישנו לימוד והוראה בנוגע לנתינת הצדקה בחודש אלול שצ"ל באופן ד"מתנות", הן מצד כמות הצדקה והן מצד איכות הצדקה – שתהי' דבר חשוב הן מצד הנותן והן מצד המקבל. ובכלל זה – שהנתינה תהי' בדרך כבוד כו', שהרי זהו כל תוכן המתנה, נתינה מפני ש"עביד נייחא לנפשי'" ומובן בפשטות שהיינו דוקא כאשר ע"י המתנה מוכיח הנותן עד כמה המקבל נחשב בעיניו וראוי לקבל את המתנה, ופשיטא – שאין מקום לנתינה שהיא היפך הכבוד וכיו"ב", עכ"ל [שיחה זו לא מופיע בס' 'שערי המועדים' – חודש אלול, שיצא לאור זה עתה].
והנה לפי"ז נראה לבאר מה שכתב הדרכי משה באו"ח (סי' תקפ"א אות ד) בשם הכלבו: "בערב ר"ה נוהגין להתענות ולתת צדקות גדולות" עכ"ל. – ונשאל אאזמו"ר הי"ד בשו"ת משנה שכיר (או"ח תנינא סי' כה) דמה הכוונה במלות 'צדקות גדולות', איזהו קטנה ואיזהו גדולה? – ע"ש שמבאר בכמה אופנים.
ועפ'י דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע הנ"ל, י"ל ד'צדקות גדולות' הכוונה "לנתינת הצדקה בחודש אלול שצ"ל באופן דמתנות', הן מצד כמות הצדקה והן מצד איכות הצדקה – שתהיה דבר חשוב הן מצד הנותן והן מצד המקבל. . (ולא רק שוה פרוטה או ב' פרוטות וכיו"ב)", וא"ש.
והנה בלקוטי שיחות חלק לד עמ' 89 ואילך נאמר: "בחודש אלול יש להרבות במצות הצדקה יותר מבשאר ימות השנה, ויש למצוא מקור לזה מדיוק לשון הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ג ה"ד) בענין עשרת ימי תשובה – וז"ל: "...ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעש"ט ולעסוק במצות מר"ה ועד יוה"כ יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".
ומזה שהוציא הרמב"ם המנהג 'להרבות בצדקה' מן הכלל ד'מעשים טובים ולעסוק במצות', ועוד זאת, שהקדימו לשאר הענינים, מוכח דאע"פ שבימים אלו צ"ל התחזקות בכל עניני תורה ומצות, הנה לכל לראש צריכים 'להרבות בצדקה'. ומזה יש ללמוד מעין זה בענין חודש אלול, כיון שהוא מעין עשרת ימי תשובה בכמה ענינים...", ע"ש באורך וכ"ה ב'שערי המועדים' – חודש אלול סי' טו. – וזה מתאים עם מה שכתב הכלבו: 'לתת צדקה גדולות – (בפרט) בערב ראש השנה.
וי"ל ד'להרבות בצדקה' היינו בכמות, ו'צדקות גדולות' היינו באיכות, כהך דמתנות לאביונים' הנ"ל – דכמות היינו בעיקר הרבה נתינות ליותר עניים, ואיכות היינו באופן ד'מתנות', שתהיה דבר חשוב הן מצד הנותן והן מצד המקבל, ובכלל זה – שהנתינה תהיה בדרך כבוד כו'.
ועי' ב'שערי צדקה' סימן עא שכתב: "עאכו"כ בימי אלול, שאז הוא הזמן ד'מלך בשדה' וכידוע הביאור מאדמו"ר הזקן על משמעות ושעת הכושר דימים אלו (לקוטי תורה ראה, לב), ובפרט כמבואר שם (לעיל) חשיבות הצדקה בימים אלו. . (ומסיים:) ולכן מבואר בדברי רז"ל שצריך להרבות בצדקה מראש חודש אלול". עכ"ל.
[קטע זה ג"כ אינו מופיע ב'שערי המועדים' – חודש אלול].
והיינו שרבנו הזקן כותב כלשון הרמב"ם 'להרבות בצדקה', ולא כלשון הכלבו 'לתת צדקות גדולות', ועי' רמ"א (סי' תרה ס"א) שכתב דבעיוה"כ "יש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה".
והנה בשו"ת משנה שכיר שם כתב אאזמו"ר הי"ד לבאר מ"ש הכלבו 'לתת צדקות גדולות': "לדעתי אפשר לכוון בדבריו מ"ש הרמב"ם באבות [פ"א מי"ח] וז"ל: שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי גודל המעשה רק לפי רוב מספר המעשה בכפל מעשים הטובים פעמים רבות, והביא משל מצדקה שיותר עדיף לתת הצדקה להרבה בני אדם מפני שיש בזה כפילות המעשה פעמים רבות מלתת אף הרבה לאדם אחד, מפני שאין בו רק מעשה א', וכ"כ בלבושי שרד [יו"ד הל' צדקה סי' קיג] בחידושי דינים (ס"ק רטו) ע"ש באריכות, ולזה נתכוון הכלבו, לתת צדקות גדולות בלשון רבים, ר"ל בכפילות הרבה פעמים לעניים רבים דבזה יגדל מעשה הצדקה, וע"כ לא נקט צדקה גדולה, רק צדקות גדולות, להורות על הנ"ל", עכ"ל. ועי' באגרת הקדש (סי' כא), במעלת מצות הצדקה הנעשית בפעמים רבות.
ברם יש להבין, דאם הכוונה בכלבו הוא להורות על 'כפילות הרבה פעמים לעניים רבים', עדיף לומר 'להרבות בצדקה' – כהלשון ברמב"ם ורמ"א ורבנו הזקן הנ"ל, דזה מבטא בעיקר על ריבוי כמות המעשה, משא"כ 'צדקות גדולות' הכוונה היא על איכות וגודל הצדקה בסכום גדול (ע"ד הך ד'מתנות לאביונים' הנ"ל). – ומה שכתב 'צדקות גדולות' בלשון רבים, ולא 'צדקה גדולה', היינו כדי למעט שלא מספיק לתת לעני יחיד בלבד, [ע"ד הך דמתנות לאביונים, דמיעוט רוב שנים], אבל זה אינו בא לבטא את ריבוי הכמות של מעשה הצדקה שכתב הרמב"ם הנ"ל, וצ"ע.
לפיכך נראה דעדיף יותר מה שכתב אאזמו"ר הי"ד שם לבאר עוד: "בכוונת צדקות גדולות דכתב הכלבו במה שידוע מרבינו התניא ז"ל בספרי לקוטי אמרים באגרת התשובה [סופ"ג], דמה שאמרו חז"ל [ב"ק נ, ב] המבזבז אל יבזבז יותר מחומש זה דוקא באדם שלא חטא, אבל באדם שחטא לא אמרו שיעור הנ"ל, ד"חטאך בצדקה פרוק" אמר הכתוב [דניאל ד, כד] ויכול ליתן אף יותר משיעור הנ"ל ע"כ, וי"ל דע"ז כיוון הכלבו הנ"ל דמיירי מנתינת צדקה "בערב ר"ה דבאה לכפרת עוון, על כן אמר לתת צדקות גדולות ר"ל אפילו יותר משיעור הנ"ל. עכ"ל – וזה מתאים יותר מאשר ביאור הנ"ל, דכאן מיירי על איכות הצדקה בגודל הסכום.
"ונראה להוסיף בזה, דלכן נאמר בכלבו "להתענות ולתת צדקות גדולות" ביחד די"ל דהשייכות ביניהם הוא, ד'צדקות גדולות' דוקא באות במקום התעניות, וכאילו נאמר בכלבו: 'להתענות' או [במקום זה] 'לתת צדקות גדולות'.
והנה בענין מעלת הנתינה בפעמים רבות הנ"ל, דן בזה כ"ק אדמו"ר זי"ע באורך ב'שערי צדקה' (סי' לא - לג) ע"ש.
Download PDF