בספר 'הליכות בת ישראל'1, כתב: "בנות או נשים אסורות לרקוד אפילו בפני עצמן בנוכחותם של אנשים, שכן מכשילות הן אותם בכמה איסורים". ובהערה לד פירש: "היינו איסור הרהור ואיסור הבטה, ואם הן שרות בשעת הריקוד, נוסף גם איסור קול באשה, מלבד איסורים נוספים. וכדברי בן-איש-חי2: 'ואפילו ריקוד נשים לבדם בפני האנשים אסור, כי יתגרה יצר הרע באנשים הרואים...'"3.

וצריך ביאור, כאשר היו בנות ישראל (או ירושלים) "חולות בכרמים" ביום חמשה-עשר באב4, וכדברי הברייתא5 "מי שאין לו אשה, נפנה לשם" - האם כדי למצוא שידוך מותר לעבור על כל הנ"ל? ולע"ע לא מצאתי על זה במפרשים שם.

1) פ"ז סט"ז.

2) לפרשת שופטים (שנה ראשונה) סי"ח.

3) ולהעיר ממה שמסופר בגמרא (ע"ז יח, א), שבתו של רבי חנינא בן תרדיון "פעם אחת היתה מהלכת לפני גדולי רומי. אמרו: 'כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו' - מיד דקדקה בפסיעותיה" ונענשה ע"ז, עיי"ש.

4) משנה תענית כו, ב.

5) שם לא, א.