בשו"ע אדה"ז הל' שבת סי' שכ"ד ס"ז: "וכן שאר עופות או חיות הגדלות בבית התירו לטרוח ליתן להם מזונות ומים מפני שמזונתן עליך אבל אין נותנין מים ולא מזונות לדבורים ולא ליוני שובך ויוני עלייה ואפילו להשליך לפניהם אסור מפני שאין מזונתן עליך שיוצאים ואוכלים בשדה. אבל נותנין מזונות לפני כלב שמזונותיו עליך ואפילו כלב של הפקר שאינו מגדלו בביתו מכל מקום קצת מצוה יש ליתן לו מעט מזונות שהרי הקב"ה חס עליו על שמזונותיו מועטים ומשהה אכילתו במעיו ג' ימים. אבל אין נותנין מזונות לפני חזיר מפני שאין מזונותיו עליך שהרי אמרו ארור האיש מישראל שמגדל חזירים". ע"כ.

ובשו"ע אדה"ז חו"מ הל' עוברי דרכים וצעב"ח ס"ג: "ומשום צעב"ח לא חייבה תורה אלא להטריח גופו אבל לא להפסיד ממונו ולכן אין אדם חייב להאכיל בהמת חבירו או של הפקר משלו, ומ"מ נכון להשליך חתיכה קטנה לפני כלב להדמות בדרכי הקב"ה שמרחם עליו ומשהה אכילתו במעיו ג' ימים מעל"ע הואיל ומזונותיו מועטים כו'". ועד"ז כ' במחצית השקל למג"א סי' שכ"ד סק"ז.

וכ' בעולת שבת: "היינו דוקא שאין בו חשש שיזיק אבל כלב רע שיש בו חשש שיזיק לבני אדם דאסור לגדלו וכדאמרינן לא יגדל אדם כלב רע אסור ג"כ ליתן לפניו מזונות", ע"כ. הובא בתוספות שבת ונעתק בדע"ת (למהרש"ם) שם. וכ"כ משנ"ב ס"ק ל"א בשם אחרונים, הובא בפתחי עולם בשמו, ומפורש הוא בחדא"ג מהרש"א שבת (קנה, ב): "דאפי' בשבת נותנין מזונות לפני כלב דמזונותיו עליך וכדאמרי' ס"פ מרובה דמגדלין כלבים בקשור בשלשלאות או סמוך לספר וק"ל", ע"כ. (וכ"ה בס' 'שבת של מי' עמ"ס שבת שם). ומצאתי כן בחי' רבינו פרחי' עמ"ס שבת שם: "הכלב מזונותיו עליך, ובעיר הסמוכה לספר מיירי דביום קושרו ובלילה מתירו", ע"כ.

הנה מצד א' י"ל לפרש גם דעת אדה"ז בהל' שבת כן, שכלב שמזונתן עליו אינו אלא בכלב כזה שלא נאמר עליו ארור כו', דבלא"ה הוי כחזיר ואסור, וכמ"ש אדה"ז בהל' שמירת גוף ונפש ס"ג " .. ביטל מ"ע ועבר בלא תשים כגון .. וכן המגדל כלב רע ואפילו אינו נושך אלא שמנבח כי שמא תפיל אשה מיראתו וכל המגדל כלב רע הרי הוא עומד בארור כמו המגדל חזירים", וכלב שמותר כאן אינו רע, ומותר לגדל כלב שאינו רע בכל ענין, כמ"ש אדה"ז בהל' שמירת גו"נ שם "וכלב שאינו רע שאינו מנבח על אדם מותר לגדלו בכל מקום ואין צריך לקשרו כלל". ואת"ל שמיירי כאן (בסתימת לשונו) גם בכלב רע, צ"ל שמיירי שמאכילו באופן שמותר לגדלו ע"פ המבואר בהל' שמירת גו"נ שם "ואם הוא קשור בשלשלת של ברזל מותר שאז אין מורא ופחד לאדם ממנו ובעיר הסמוכה לספר וצריכה שימור מאויבים מותר לגדלו וקושרו ביום ומתירו בלילה".

ומצד השני נ"ל מסתימת לשונו שאינו מחלק, ובפרט שלא העתיק דברי העו"ש המפורשין על אתר, משמע קצת דמתיר בכל ענין[1]. ובטענת העו"ש שאסור לגדל כלב כחזיר ומטעם זה הוי חזיר אין מזונתן עליך א"כ כמו"כ צ"ל בכלב, אולי י"ל ע"פ מ"ש אדה"ז כאן "קצת מצוה יש ליתן לו מזונות שהרי הקב"ה חס עליו כו'", וכמ"ש אדה"ז בהל' צעב"ח הנ"ל, וזה נאמר בכל הכלבים, וא"כ אף שנאמר ע"ז ארור כו' מ"מ עדיין הוא בכלל מזונתן עליך (לענין שבת הנתבאר כאן).

וכ"נ לומר כן במג"א שלא העתיק כלל דברי העו"ש (אף שלאח"ז בס"ק זה עצמו מעתיקו לענין אחר ומפריכו. וזה שבנדו"ד אינו שוללו, י"ל שא"צ כדלקמן. ויל"ע בכללי פירושו), ובפרט שמוסיף לבאר: "משמע בגמ' אפי' כלב שאינו מגדלו בביתו מותר דמצוה ליתן לו מזונות"[2]. ונ"ל, שמפני שמתיר בכל סוג כלב (גם של הפקר) ובכל אופן (גם היכא שאסור לגדל) לכן לבאר זה מדגיש וכ' "מצוה כו'" היינו שאינו רק דרך ארץ, וע"ע. [וראה שאילת יעבץ ח"א סי' י"ז].

ולהעיר בזה ע"פ הנתבאר בילקוט מפרשים במהדורת שו"ע השלם (הגהות מהרי"ש נטנזון) הל' שבת סי' שכ"ד שמעיר בטעם המג"א בלא לפני חזיר מפני דאסור לגדל כו', וז"ל: "אמת שכ"כ רש"י, אבל לפי מאי דמסיק בגמ' שבת (קנה, ב) לית עתיר מחזירי, י"ל דבלא"ה אסור מפני דמצוי מזונות לו, שוב מצאתי בחי הרמב"ן בשבת שם (ד"ה הני) שביאר בהדי' כן[3], ודברי המג"א צ"ע", ע"כ. ומיושב בזה דברי הלבוש (שכ' ע"ד טעם הרמב"ן) שהעיר עליו הפרמ"ג א"א סק"ו, ע"ש.

ועפי"ז בכלב שאין מזונותיו מצויה כו' (אף שאינו קשור ואסור לגדל) יש מקום לחלק בין כלב רע וחזיר.

ואולי י"ל באו"א זה שסותם ולא נעתק דברי העולת שבת לאסור בכלב רע, ע"פ מ"ש אדה"ז בהל' שמירת גו"נ שם: "ועכשיו נהגו להקל בגידול כלב שאינו קשור ביום ויש שלימדו עליהם זכות אם אינו נושך ונדחו דבריו לכן כל ירא שמים יזהר שיהא קשור בשלשלת של ברזל עד שעה שבני אדם הולכים לישן אפילו אינו נושך אלא מנבח", היינו שמביא "יש שלימדו זכות כו'" אף שכ' ע"ז "ונדחו דבריו" (וגם הלימוד זכות אינו אלא ב"אינו נושך") אבל מסיק (רק) "כל ירא שמים יזהר", ולמעשה יל"ע[4].