עיין בסי' תקי בקו"א א' וב' באריכות בעניין מלאכת בורר אי הותרה או לא, ובאיזה אופן ומה גדר "אפשר לעשותה מערב יו"ט". ותמצית דבריו הנוגע לכאן: דכיון שהותרה מלאכת בורר ביו"ט (בקטניות) היכא שא"א הי' לעשותה מערב יו"ט, הותרה לגמרי ולא מהדרינן אהתירא לברור דווקא סמוך לסעודה, ומותר לברור גם לסעודה אחרת, עיי"ש הטעם מסברא ושכן דעת הר"ן ומביא ראיות.

והנה להלן בסי' תקי סט"ו בדין מליחת צנון ביו"ט דמותר למלוח הרבה ביחד מטעם אוכל נפש שא"א לעשותה מעיו"ט, מביא היש מחמירין [שהובא ברמ"א בשם המהרי"ל] "ויש מחמירין שלא למלוח הרבה חתיכות ביחד כמ"ש בסי' שכג לענין שבת שהרי אפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה שאין האחת משבחת במליחת חבירתה, וטוב לחוש לדבריהם במקום שאין בו הפסד כלל". וטעם זה מקורו בט"ז, ולכאורה טעם זה סותר לדבריו בקו"א א' וב' דכיון שהותרה מלאכה זו של עיבוד באוכלין מטעם דאם היה עושהו מאתמול היה מפיג טעמו, לכאורה איזה מקום יש להחמיר הלא הותרה לגמרי ולא מהדרינן אהתירא. וצ"ע.