במה שהעיר הרב"א בגליון תשפו (חנוכה) בענין אמירת קדיש אחרי "איזהו מקומן" שאדה"ז כותב בסוף סימן נד בחצע"ג דאחר איזהו די בסיום תפילת יה"ר, וצ"ב לכאורה למה די בזה.

אולי יש להעיר בזה דהרי בתחילת הסעיף כתב "שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו", וכן בסוף הסעיף כתב "ומנהג כל ישראל שאין מקדשין בקדיש לעולם אלא בסיום הפסוק או אגדה שהיא דרשת הפסוק.. וא"כ כשלומדים משניות י"ל איזה אגדה בסיומן כדי לומר קדיש לאחרי'", וא"כ הרי אומרים כו"כ פסוקים לפני התפילה כמו פ' התמיד וכמו שהאריך בסי' מח, וכ' שע"י קריאה זו מעלה הקב"ה עליו כאילו הקריב וכו', וא"כ י"ל שהקדיש קאי על הפסוקים שאומר מקודם.

אלא דלכאורה אומרים אח"כ משנת איזהו וכו', ועכצ"ל דזה לא חשיב הפסק.

והטעם לזה י"ל דהנה בסי' נ' מבאר אדה"ז למה אומרים משנת איזהו, ומבאר "כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכ"י מקרא משנה תלמוד וכו' וכן משנת איזהו מקומן קבעוה אחר התמיד כו' מעלה אני עליכם כאילו מקטירים ומגישים לשמי" והיינו שאיכא ענין ה"משנה" באמירת איזהו ומלבד זאת גם ענין של "עוסק בהל' עבודה" שבא בהמשך התושב"כ דפ' תמיד, דהוה כאילו מקריב וכו'.

וא"כ מובן הסיום דתפילת יה"ר כו' שיבנה ביהמ"ק אחרי איזהו, מכיון שזה מורה על הקישור בין איזהו להפסוקי קרבנות שלפני כן ומתפללין שיבנה ביהמ"ק ואז יקריבו בפו"מ.

ולפי זה מובן דיוק דברי אדה"ז במה שכ' "אבל אחר איזהו" ולא כתב "משנת איזהו" כבכ"מ, ובפרט שקאי אמש"כ לימוד משניות, כי רוצה להדגיש שהו"ע של "קריאה" בתור עסק בעבודת הקרבנות, וגם יובן מש"כ "די בסיום תפילת יה"ר" דיה"ר הוא סיום לכל הענינים הקודמים הן הפסוקים דתושב"כ והן איזהו. ודו"ק.