בשו"ע רבינו הל' שבת סי' שסו מבאר דעירוב חצירות צריך שיעור, גרוגרת לכל אחד, ואם המשתתפים יותר מן י"ח די בי"ח גרוגרות אפי' הם מאה. ובסעי' יב (שם) מוסיף דאם א' מבני החצר רוצה לעשות עירוב מפת שלו, יכול לעשות, אך צריך לזכות ע"י אחר עבור כל בני החצר (ועיין בסידור נוסח הזיכוי). וכותב שצריך גם לזכות לכל מי שיתווסף עליהם (על בני החצר) מיום זה ואילך, שאל"כ פעמים שיתווספו דיורין ויאסרו עליהם (זוהי שיטת הרשב"א). ואח"כ מוסיף (שיטת הריטב"א) וי"א שעכשיו שמערבין בתחלת השנה לכל שבתות השנה, אעפ"י שנתווספו דיורין א"צ להוסיף בעירוב בשבילם, שבתחלה מכוונים לזכותו לכל הבא, ואעפ"י שאין מזכין להם בפירוש, אב בי"ד מתנה עליהם. ומוסיף בסוגריים, "ויש לסמוך על דבריהם להקל בדיעבד בד"ס".

ויוצא מזה שלכתחילה צריכים להוסיף בעירוב בשביל הדיורין שיתוספו. ויש לעיין בכ"ז, באיזה אופן מדובר פה? היינו כמה פת מניח, דאם רק גרוגרת לכל א' מבני החצר, מה יועיל אם מזכה "לכל מי שיתוסף" הרי חסר עבורו מהשיעור, אלא שצריך לומר שהניח י"ח גרוגרות (היינו שהניח כשיעור גם עבור זה שניתוסף). ולפלא שפה בשו"ע אינו מעיר כלום מזה.

עוד צ"ע דכשמכווין לכל מי שיתוסף האם אותו א' שיתוסף צריך להיות בעת הזיכוי בר קנין או לאו דוקא. והנפ"מ אם נתגייר באמצע השנה, ושכר דירה בהבית, ולכאו' היה צריך לזכות לו ביחוד. וא"כ אפשר שצריך להוסיף על הי"ח גרוגרות שהרי העירוב כבר הוקנה לאלו השכנים הנמצאים פה. ולכאורה המזכה אין לו בעלות לזכות לעוד אנשים.

ואם השכן החדש לא ניתוסף בדיורין, כ"א מחליף דירה עם שכן ישן שעוזב הבית, אז אפשר שיכול המזכה, להקנות לשכן החדש הנ"ל חלק של השכן הישן, (אך השכן הישן צריך ג"כ לזכות או להפקר חלקו).