בשוע"ר סי' פח סעי' ב: "...ובימים נוראים, מיום אחד של סליחות ואילך, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת...".

הנה לשון זו – "מיום אחד של סליחות" – היא לשון יוצאת דופן, שהרי בדרך כלל אומרים "יום א'" או "יום ראשון". ואכן, במג"א כאן, מקורו של אדה"ז, נאמר "יום ראשון של סליחות".

ואם דיוק זה נכון (ואין כאן טעות וכיו"ב), הרי שאולי אפ"ל ע"ד הרמז, ע"פ המבואר במפרשים (הובאו בנט"ג ר"ה עמ' עד הערה ג, וש"נ), שתיקנו להתחיל בסליחות לפחות ד' ימים לפני ר"ה, כיון שרצו שיאמרו הסליחות לכל הפחות מכ"ה אלול שהוא היום הראשון לבריאת העולם.

ולפ"ז נמצא, שיש קשר בין היום הראשון של סליחות לבין היום הראשון לבריאת העולם. וא"כ אפ"ל שלזה רמז בשוע"ר, ולכן כתב "יום אחד" – לרמז ליום הראשון של בריאת העולם, כ"ה אלול, שעז"נ "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

וזה גם מוסיף ביאור בעצם הסברא – מדוע באמת מיום א' של סליחות כבר נקרא התחלת הימים הנוראים? – כיון שר"ה הוא היום הו' לבריאת העולם, וא"כ מהתחלת סליחות שמקביל לתחילת בריאת העולם, נחשב כבר כמו "התחלה" של ענין ראש השנה והימים הנוראים (ויומתק ע"פ המבואר בחסידות בארוכה בכל ענין זה של היחס בין כ"ה אלול ור"ה).

ואם שגיתי – ה' יכפר.