בסה"ש תש"א עמ' 120 מביא מה שאמר ר' הלל פאריטשער אודות ההיתר להתוועד לפני מעריב דאמר בזה ג' דברים; א. ישנו חילוק בין מנחה למעריב; ב. רבים מידכר אהדדי; ג. התוועדות פועלת עריבות ומתיקות למעלה וזה ענין התפילה, עיי"ש. ובהערה שם [נדפס גם בלקו"ש חכ"ד עמ' 439] דלכאורה קשה מהגמ' שבת דף י' שאדרבה מצינו חומר במעריב לגבי מנחה, וכ"ק אדמו"ר מתרץ כדלקמן.

תחילה יש להעיר אשר ברשימות חוברת נז יומן מל"ג בעומר תרצ"ב ישנם פרטים אשר לא הובאו בהשיחה, ושם, אשר כ"ק אדמו"ר הצ"צ לא היה ניחא לי' בההיתר שהוא לפני מעריב ואמר דסגי בההיתר אשר רבים מידכר אהדדי, ולהעיר מסו"ס לג"ב תשל"ה אשר ג"כ משמע דעיקר ההיתר הוא רבים מידכר אהדדי הגם שמזכיר ג"כ שהוא לפני מעריב.

וכ' שם רבינו (בסה"ש) לתרץ וזלה"ק: "וכנראה הכוונה כאן, דיש להקל במעריב מבמנחה שלא להפסיק, כיון דיש שהות להתפלל יותר מבמנחה. ולהתיר להתחיל בסמוך שיעור קטן לפני הזמן עפמש"כ הט"ז (או"ח סי' רלה סק"ג)" עכלה"ק. ובפשטות הביאור הוא דמש"כ ר"ה ההיתר שהי' לפני מעריב הוא דוקא על מה שלא הפסיקו וההיתר מיוסד על מה שיש שהות רבה להתפלל מעריב, ומה שהתחילו לפני מעריב קאמר שהתחילו בהיתר שלפי שיטת הט"ז אין להתחיל אלא זמן קצר לפני זמן מעריב [ולא חצי שעה] והכא התחילו קודם ה"שיעור קטן" שלפני מעריב.

ויש להעיר דלכאורה הקושיא הנ"ל שמהגמ' משמע שאדרבה מעריב חמור בזה הוא לגבי אין מפסיקין דלגבי מנחה איתא במתניתין ט, ב דאין מפסיקין אפילו התחיל באיסור [ראה שם בתוס'] משא"כ במעריב משמע מדברי אביי דאילו הוה מעריב חובה מפסיקין, וע"ז מתרצת הגמ' ב' תירוצים; א. דבמעריב שכיחי שיכרות משא"כ במנחה; ב. במנחה שאין כ"כ הרבה שהות להתפלל מירתת ולא מיפשע, אבל במעריב שיש הרבה זמן לא מירתת ואתי למיפשע. נמצא מבואר בהגמ' דלגבי אם צריך להפסיק חמור מעריב ממנחה מכיון דיש הרבה זמן וא"כ מהי כוונת רבינו בתי'.

ואין לומר דזה רק למ"ד תפ"ע חובה ולא לדידן דקיי"ל תפ"ע רשות ד[מלבד דשויוהו עלייהו חובה וראה ג"כ תוד"ה למ"ד שם] הלא מטעם הנ"ל נפסק בשו"ע (רמ"א סי' רלה) דאם התחיל הסעודה ע"י זה שנטל ידיו [דמיקרי התחלת הסעודה [או התרת חגורה]] צריך להפסיק [ורק אם התחיל לאכול א"צ], משא"כ מנחה א"צ להפסיק, וגם אשר בההערה בכלל אינו מזכיר הענין דתפ"ע רשות [אמנם יש להעיר אשר בהרשימה הנ"ל כן מזכיר ענין זה דתפ"ע רשות.].

ואם יסוד ההיתר הוא מפני שהתחילו בהיתר ולכן לא היו צריכים להפסיק הרי זה אין משום דמעריב יש לו שהות וכו', ובכלל בהתחיל בהיתר א"צ להפסיק אף לק"ש דאורייתא [ראה סו"ס ע].

וממשיך רבינו בההערה "אבל רבינו הזקן משמע דהאיסור מתחיל חצי שעה קודם זמן תפילת ערבית (שו"ע או"ח סי' תלא ס"ה)", ומשמע מזה דרק מש"כ בסוף דהתחילו בהיתר לפי שיטת הט"ז ע"ז קאמר דמשמע מאדה"ז שהאיסור הוא ח"ש, אבל דלכאורה צריכים לומר דהתחילו בהיתר קודם הח"ש [דאם התחילו תוך הח"ש מיקרי התחיל באיסור כמפורש בסי' תלא ס"ו ובקונטרס אחרון שם] אמנם כנ"ל אין זה לכאורה נוגע להחילוק בין מנחה למעריב. וצ"ע.