שליח כ"ק אדמו"ר - שערמאן אוקס, קאליפורניא
כתב רבינו הזקן בשו"ע סי' תקפה ס"ג וזלה"ק: "נוהגים לתקוע על הבימה במקום שקורין וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר". עכלה"ק.
מקור הדין לתקוע על הבימה הוא הרמ"א כאן בס"א ומקור דין תקיעת צדיק והגון הוא מס"ח סי' תשסא, מובא בעט"ז על אתר.
וז"ל מכתב כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א אלי:
"לחיבת הקודש אכתוב הע' בדברי אדמוה"ז בשו"ע דילי' סי' תקפ"ה ס"ג שאחר שהביא דינא דמקום התקיעה על הבימה המשיך "ו"ראוי ליתן גו' וצ"ב השייכות בין ב' הענינים. ובמקור הענין בספר חסידים תשס"א אם יש בעיר שניים צדיק ושאינו צדיק הגון ושאינו הגון שיודעים לתקוע בשופר יתנו להגון לתקוע וצע"ג דהוא מילתא דפשיטא ומהיכי תיתי שיתנו לשאינו הגון". עכ"ל מכתב האדמו"ר מטאלנא שליט"א.
וי"ל דטובא אשמועינן הן דברי רבינו והן דברי הס"ח. ובהקדים דיש להקשות עוד על דברי רבינו והס"ח:
א. לכאו' הסדר בשו"ע רבינו הפוך, דמקודם הי' צריך להשמיענו מי הוא התוקע (צדיק והגון), ורק לאח"ז להודיענו איפה מקום התקיעה (בימה) ולמה מתחיל רבינו דוקא במקום שתוקעין ורק אח"כ מי התוקע?
ב. בסי' תקצב ס"ט כ' וזלה"ק: "נוהגין שבתקיעות מיושב עולה התוקע על הבימה ותוקע שם מפני כבוד הציבור אבל בתקיעות מעומד כיון שהן בתוך התפילה אין מטריחין אתו לעלות אלא עומד ותוקע", עכלה"ק. הרי נתן שם טעם אחר לתקיעה על הבימה.
(וצע"ק למה מביא דבר זה דכבוד הציבור שם דמיירי בהל' תקיעות מעומד, וכן באמת מאי נפק"מ בין תקיעות מעומד למיושב דבמיושב תוקעין על הבימה ובמעומד על מקומו ולא מקפידין על כבוד הציבור?).
ג. מה הדיוק במקום שקורין ולא כתב סתם אחר קרה"ת תוקעין על הבימה?
ד. בטעם הס"ח צ"ע טובא למה באמת צריך לתת לצדיק והגון לתקוע? הרי בגמ' (שבת קיז, ב; ר"ה כט, ב) מביא דתק"ש חכמה היא ואינה מלאכה וכמו רדיית הפת. ולמה לא לתת לתקוע למי שמומחה יותר להשמיע הקולות ומהיכי תיתי לתת לצדיק והגון שזה לכאו' היפך הגמ' הנ"ל?
וי"ל שכל הקושיות אלו ניתן לתרץ בחדא מחתא מדברי רבינו בדיוקו הנפלא להסמיך שני דינים אלו ובסדר זה דוקא.
דכתבו האחרונים (וראה כה"ח ס"ק ח) שהטעם שתוקעין אחר קרה"ת הוא לזכור שבשופר נתנה תורה ושזכות התורה יגן בעדנו או כדי שיזכור לנו הקב"ה מעמד הר סיני, והטעם דתוקעין על הבימה במקום שקורין בתורה הוא אכן מפני כבוד הציבור ומשום זה לא יתקע במקום מושבו וראה בזה בלבוש על אתר.
ואם היה הבעל תוקע תוקע ממקומו הפרטי הי' משמע שהעיקר הוא הגברא התוקע ולא מודגש בזה כבוד הציבור ואז באמת לא היה איכפת לן מי תוקע ואדרבה מי שיודע לתקוע יותר טוב הוא יתקע, אבל אחרי שידענו שהטעם שתוקעין על הבימה הוא מפני כבוד הציבור הנה אין זה כבוד הציבור שיתקע מי שאינו הגון.
ועפי"ז יבואר כל הדיוקים דלעיל כמין חומר:
דהטעם שמקדים רבינו היכן תוקעין הוא להשמיענו שהוא מפני כבוד הציבור. וממילא מצד כבוד הציבור צריכים לתקוע במקום שקורין כי זה החילוק בין הציבור להיחיד (שהיחיד תוקע במקומו כמבואר בסי' תקצב) ואחרי שידענו שהעיקר הוא כבוד הציבור ממילא ראוי לתת לצדיק והגון ולא לשאינו הגון.
שעפי"ז גם יובנו דברי הס"ח - דההו"א לתת לתקוע למי שאינו הגון על פני ההגון (וכמו שהוקשה לעיל דהוא מילתא דפשיטא), הוא בפשטות מפני שהאינו הגון יודע לתקוע יותר טוב ויש סברא אלימתא לתת לו לתקוע דאל"כ למה מתעקשים לתת דוקא לו (ויש להוסיף בדרך הדרוש וכו' שמצד ממעמקים וענין לב נשבר ובפרט לפי המבואר בשלה"ק שתקיעת שופר הוא ענין התשובה וכו', הי' סברא לתת לתקוע האינו הגון ודו"ק), קמ"ל דמפני כבוד הציבור, ומקום התקיעה - ראוי יותר לתת לצדיק והגון.
ומעכשיו יובן גם למה מביא טעם זה דכבוד הציבור דוקא בסי' תקצב, ובסי' תקפה מביא רק הטעם דמקום שקורין הוא הבימה.
דבתקיעות דמיושב שהוא תיכף אחרי קרה"ת מובן הטעם שתוקעין על הבימה וכמבוא' באחרונים להסמיך קרה"ת להתקיעה וכנ"ל, אבל במעומד הייתי אומר שמצד כבוד הציבור אכן יעלה להבימה, קמ"ל רבינו דהיות דתקיעות דמעומד הוא בתוך התפילה אין מטריחין אותו לעלות.
שממנו נלמד יסוד חדש בהחילוק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד. דבהתקיעות שמיושב העיקר הוא התקיעות ובתקיעות דמעומד העיקר הוא התפילה והתקיעה היא טפל להברכות. וראה בכ"ז לקו"ש חל"ד שיחה לר"ה עמ' 180 ואילך, במחלוקת הראשונים בביאור ענין במה בשופר ע"ש ויונעם לך.
אשר לכן, בסי' תקפה דמיירי בתקיעות דמיושב שבא תיכף אחרי קרה"ת, מדגיש רבינו שהתקיעות הם בהמשך לקרה"ת שהוא דבר שבציבור דוקא ומשם תוקעין, ובסי' תקצב דמיירי בתקיעות דמעומד שהם חלק מהתפילה וברכת מלכיות זכרונות ושופרות אין ענין כבוד הציבור נוגע כ"כ.
(ולהעיר מהדיון בפוסקים בגדרי המתחיל במצוה אומרים לו גמור לענין חליפת הבעל תוקע דמיושב למעומד, ואכ"מ).
Download PDF