ידועה המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים (ברכות כו, א) לגבי סוף זמן תפלת המנחה, לדעת חכמים עד זמנה "עד הערב", ולדעת רבי יהודה "עד פלג המנחה", שהוא שעה ורבע זמניות לפני סוף היום (לדעת רוב הפוסקים הכוונה שעה ורבע לפני הלילה, וכן דעת אדה"ז בשוע"ר סי' רסא ס"ה ועוד, ולדעת כמה פוסקים הכוונה שעה ורבע לפני השקיעה, וכן דעת אדה"ז בסידורו).

וכתב רש"י (שם כז, סע"א) שרבי יהודה סובר ש"מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית", וכן כתבו התוס' שם. וכן דעת הראשונים. וכן הובא להלכה (טור ושו"ע סי' רלג ס"א) שזמן תפלת ערבית לפי דעת רבי יהודה הוא מפלג המנחה ולמעלה, ומי שרוצה יכול לנהוג כמותו (ובלבד שלא יתפלל מנחה באותו יום לאחר פלג המנחה, כדי שלא יעשה תרתי דסתרי). וכן כתב בשוע"ר בכמה מקומות שלדעת רבי יהודה הלילה מתחיל מפלג המנחה, והוא זמן תפלת ערבית (ראה שוע"ר סי' תפט סוסי"ב, וראה שם שנחלקו בדעת רבי יהודה אם הוא נחשב ללילה גם לענין ק"ש (ושאר מצות), או רק לענין תפלת ערבית, ולהלכה פוסק שם שזהו רק לענין תפלת ערבית. [אם כי לפעמים סומכים בדעת רבי יהודה גם בענין מצות נוספות מלבד תפלה, כגון ק"ש (לרוב ההמון) – ראה שוע"ר סי' עב ס"ב, ולענין הדלקת נר שבת – ראה שוע"ר סי' רסג ס"ו. ולענין קידוש וסעודת ליל שבת – ראה שוע"ר סי' רסז ס"ב, ולענין הבדלה – ראה שוע"ר סי' רצג ס"ב, וכן חוששים לו לענין ספירת העומר – ראה שוע"ר סי' תפט שם].

אך מה מאד מפתיע שהצ"צ בפסקי דינים (שמא, ג) מחדש: "שאפילו לרבי יהודה נמי דמפלג המנחה ולמעלה אין להתפלל מנחה, יש לומר שעדיין אין זמן תפלת הערב". וכן כתב בחידושים לש"ס (ברכות א, א): "יש לומר לענין תפלת ערבית, דאע"ג שזמן תפלת המנחה מסתיים בפלג המנחה, מ"מ אינו זמן תפלת ערבית עדיין עד שתחשך, וכ"ש וק"ו שאינו זמן ק"ש" [כמו שלדעתו זמן תפלת השחר הוא עד סוף ד' שעות, ובכל זאת זמן תפלת מנחה אינו מתחיל אלא בשש ומחצה]. ומוסיף בפסקי דינים שם, שמה שמצינו (ברכות כז, א) ש"רב צלי של מוצאי שבת בשבת", הכוונה שאע"פ שאינו זמן תפלת ערבית, בכל זאת "יכול להקדים".

ויש לומר שדברי הצ"צ המחודשים האלו מקורם בדברי הרמב"ם, דהנה הרמב"ם בהל' תפלה פ"ג ה"ד כותב ש"זמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה". כלומר שכיון שלא נפסקה הלכה לא כרבי יהודה ולא כחכמים, לכן לכתחילה יש לנהוג כרבי יהודה, אך אם רוצים יכולים לנהוג גם כחכמים.

אך לענין תפלת ערבית כותב שם בה"ו: ש"זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר", ובה"ז מוסיף: "המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה . . ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים".

הרי שלענין תפלת ערבית אינו מזכיר כלל את דעת רבי יהודה ולא את הזמן שהוא יכול להקדים, אלא כותב רק שבשבת ובערב שבת יכול להקדים לפני השקיעה, וכותב הטעם: "בגלל שתפלת ערבית רשות". ובהכרח צריך לומר, שהרמב"ם סובר שלדעת רבי יהודה אמנם סוף זמן תפלת מנחה הוא עד פלג המנחה, אבל תחלת זמן ערבית הוא רק בצאת הכוכבים, גם לדעת רבי יהודה, וכמו שכתב הצ"צ.

ובאמת כן מפורש גם בדברי הרמב"ם בפיה"מ (ברכות פ"ד מ"א): "ופלג המנחה, כשנשאר ביום שעה ורבע זמניות, ומי שהתפלל עד הערב כלומר עד שקיעת השמש יצא ידי תפלת מנחה, ואין זה תשלומי תפלה, לפי שפסק ההלכה בענין זה: מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כרבנן עביד. ואמרו: תפלת הערב אין לה קבע, לפי שאינה חובה כשחרית ומנחה, ואינה אלא רשות, כלומר קבלוה והנהיגוה בלבד, ולפיכך לא הקפידו על תחלת זמנה וסופה".

[ויש לי להאריך בענין זה לבאר את דברי הרמב"ם והצ"צ מתוך סוגיות הגמרא, אך לענ"ד אין זו הבמה המתאימה לאריכות זו].

יוצא מכל הנ"ל שהרמב"ם חלוק בשיטת רבי יהודה לענין פלג המנחה על כל (או עכ"פ רוב) הראשונים, וסובר שגם לדעת רבי יהודה הלילה מתחיל רק בצאת הכוכבים, ומה שלענין תפלת ערבית מצינו שניתן להתפלל אותה לפעמים לפני השקיעה, זהו מפני שתפלת ערבית רשות. והצ"צ הן בחידושיו והן פס"ד שלו נוטה לסברא זו, אך למעשה נראה שאין דעתו לחלוק בזה על כל הפוסקים ובפרט לא על דברי אדה"ז בשלחנו שנאמרו לא כן בפשיטות, אלא לפלפולא בעלמא.

[כיון דאתינן להכי, יש להעיר בקושי שנתקלים לפעמים להוציא פסק הלכה מדברי הצ"צ (אפילו בשו"ת שלו), כי לא תמיד זוכים להבין מתי הדברים נאמרים לפלפולא ומתי הם להלכה למעשה. ויש להאריך הרבה בזה, אך אכ"מ].