בשו"ע אדה"ז או"ח סי' קי ס"ז כתוב: "תפלת הדרך כו' אינה פותחת בברוך, לפי שאינה אלא בקשת רחמים. ואעפ"כ טוב להסמיכה לאיזו ברכה כו' ואם הולך באמצע היום יאכל או ישתה כשיעור שיברך ברכה אחרונה כו' ואח"כ יתחיל מיד יר"מ כו'".

ויש לעי' בהטעם שצריך להסמיכה לברכה האחרונה דווקא - ולא מספיק להסמיכה לברכה הראשונה, ויועיל גם כשאין אצלו אוכל שיעור ברכה אחרונה.

ולכאו' יהי' זה תלוי באם דין "ברכה הסמוכה לחברתה" הוא רק כשהברכה הראשונה היא ברכה ארוכה, היינו שהיא במטבע ארוך - דהיא פותחת בברוך וחותמת בברוך, וכמו בברכה הראשונה דק"ש שהיא ארוכה ולכן ברכה השני' לא פותחת בברוך; או גם כשהראשונה אינה ארוכה היא ג"כ מועלת שיהי' ברכה הסמוכה לה. ונחלקו בזה הראשונים לענין ברכת "והערב נא ה' אלקינו כו'", והובא בשו"ע אדה"ז סי' מז ס"ה, דיש אומרים שהיא ברכה א' עם שלפניה, דאל"כ הי' לה להפתח עם "ברוך", שהרי במה שהיא סמוכה לברכת "אקב"ו על דברי תורה" שלפניה - לא מספיק, שהרי"ז ברכה במטבע קצר; אבל יש חולקים ע"ז, וסברי, שבאמת "והערב כו'" היא ברכה בפ"ע, ושפיר נפטרים מהפתיחה משום שסמוכה להברכה קצרה של "על דברי תורה", עיי"ש.

ועד"ז בנדו"ד: הברכה האחרונה שעל האוכל היא ברכה ארוכה, ושפיר מועלת שתפלת הדרך לא צריך לפתוח בברוך. משא"כ אם בירך רק ברכה ראשונה, הוי ברכה במטבע קצר, ולא מועיל לשיטה הראשונה הנ"ל.

ועוד נראה לומר (וגם לשיטה הב' הנ"ל), דלאחר שמברך ברכה ראשונה מיד הוא צריך לטעום את האוכל - והוי הפסק בין ברכתו להתחלת תפילת הדרך; משא"כ לאחר שמברך ברכה אחרונה הוא מברך מיד בסמוך לה את תפילת הדרך. ויש להעיר בזה מהנהוג אצלינו בחב"ד בליל ר"ה - להסמיך את היהי רצון לאכילת התפוח ולא לטעום. והביאור בזה במכתב כ"ק אדמו"ר. ואני כתבתי בחפזי ועת לקצר ועוד חזון כו'.

ובעיקר באתי בכ"ז לעורר - שראיתי כמה שמברכים רק ברכה הראשונה, ואח"כ אומרים תפילת הדרך. ואין זה נכון, אלא יש לאכול כשיעור, ולברך ברכה אחרונה כנ"ל, ואח"כ תפילת הדרך. ברם כנראה שאדמו"ר הזקן בסידורו לא חשש לכל זה, ולא הזכיר כלל שיש לברך קודם תפילת הדרך כדי להסמיכה לחברתה, ודבר כזה שנוגע למעשה בפועל - הי' מזכיר בסידורו, ומדלא הזכירו משמע דלא סבר דצריך להקפיד בזה. וכן שמעתי מא' מהמשב"ק דכשכ"ק אדמו"ר נסע למחנה גן ישראל לא בירך קודם תפילת הדרך וגם לא ביקש בשביל זה, רק העמידו המכונית, ויצא, ואמר תפילת הדרך מעומד - כמ"ש בסידור שיש לאומרו מעומד.