בסי' רנג ס"א – ב, נחלקו המחבר והרמ"א (בפלוגתת הרמב"ם והרש"י בסוגיא דשבת דף יח, ב – הובאו דבריהם בב"י בארוכה יעוי"ש) בדין שהיית צלי סמוך לחשיכה, ונתבארה מחלוקתם בדברי האחרונים שם בארוכה, ולהלן תמצית מחלוקתם (ע"פ דברי הפמ"ג במש"ז סק"א):

א. אם פי התנור מכוסה:

א. אם הוא "אצל האש": "בבשר עז" תלוי, אם הוא טוח בטיט מותר, ואם אינו טוח בטיט אסור (ואם הגיע למאב"ד תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרש"י בסי' רנג ס"א, דלהרמב"ם אסור ולרש"י מותר אף אם אינו טוח בטיט).

ב. ואם הוא "על האש" ממש: להמחבר והרמב"ם בין ב"בשר עז" בין "בבשר גדי", בין אם הוא טוח בטיט בין אם לא, תלוי אם הוא פחות מכמאב"ד אסור, ואם הגיע למאב"ד מותר. ולהרמ"א ורש"י דינו כ"אצל האש", דלדעתם אין שום חילוק בין על האש לאצל האש.

ב. ואם פי התנור מגולה:

אם הוא "אצל האש": להמחבר והרמב"ם "בבשר עז" אסור (אפי' הגיע למאב"ד – לשיטת הרמב"ם בסי' רנג ס"א), ו"בבשר גדי" מותר (אפי' פחות מכמאב"ד).

ולהרמ"א ורש"י, אם הוא פחות מכמאב"ד אסור, ואם הגיע למאב"ד מותר (דאין חילוק בין "בשר גדי" ל"בשר עז".

אם הוא "על האש" ממש: לכו"ע תלוי, אם הוא פחות מכמאב"ד דאסור, ואם הגיע למאב"ד מותר (ואין חילוק בין "בשר גדי" ל"בשר עז").

ויעויין בסוגיא דשבת שם ובב"י שם ובדברי האחרונים (פמ"ג מש"ז שם ובמחה"ש סק"א), בביאור יסוד וטעם פלוגתתם, שנחלקו בפירוש הסוגיא שם. וסמכנו על המעיין שם.

והנה יעויין בדברי הט"ז שם סק"א שהביא את מש"כ הרמ"א "ויש מחמירין"; והיא דעת רש"י (והטור), דלדעתם יש חומרא שאם פי התנור מגולה "אצל האש" ופחות ממאב"ד, אף "בשר גדי" אסור (אא"כ הגיע למאב"ד כדלהלן), משא"כ לדעת הרמב"ם אם הוא בשר גדי אף פחות מכמאב"ד מותר.

והקשה הט"ז "והא יש ג"כ קולא לענין אחר מאב"ד", והיינו, אם פי התנור מגולה "אצל האש" ד"בבשר עז" לדעת הרמב"ם אף אם הגיע למאב"ד אסור, ולדעת רש"י משהגיע למאב"ד מותר.

ועי' בפמ"ג מש"ז שם שהביא עוד ג' קולות לדעת הרמ"א ורש"י: א. אם מהני טוח בטיט בקדירה, דלדעת הרמ"א ורש"י מהני וכמ"ש המג"א סק"ה, משא"כ לדעת המחבר והרמב"ם. ב. בתנור שפיו מכוסה וטוח בטיט והבשר נמצא "על האש" ממש בפחות מכמאב"ד, דלדעת הרמ"א ורש"י מותר ולדעת המחבר והרמב"ם אסור, וכמ"ש המג"א סק"ט. ג. ביורה סי' רנב במג"א סק"א (יעויין שם היטב, ואכמ"ל).

וכתב הפמ"ג: "א"כ ודאי קשה טובא איך כתב [הרמ"א] ויש מחמירין הלא רוב קולות הם, והט"ז ז"ל נקיט רק קולא זו דכמאב"ד "אצל" האש לדיעה א' כאן [המחבר והרמב"ם] אסור, ולהרב כמאב"ד "אצל" האש שרי בצלי, דשאר קולות אין מוכרחים כל כך". ע"כ.

ויתכן להעיר ולהוסיף בזה, דהא ד"הט"ז ז"ל נקיט רק קולא זו" אינו רק משום "דשאר קולות אין מוכרחים כ"כ", אלא גם משום דקולא זו מחזקת את הקושיא.

והיינו משום שקולא זו היא באותו מקרה גופא שכתב הרמ"א "ויש מחמירין", וממקום שהביא הרמ"א להחמיר מביא הט"ז להקל [ולפ"ז מתחזקת הקושיא דאי"ז סתם קולא שמצינו במק"א אלא שבמקרה זה גופא שכותב הרמ"א שמחמירין, מביא הט"ז שמקילין].

דכמו שיש חומרא במקרה ש"פי התנור מגולה והבשר נמצאת אצל האש" בפחות מכמאב"ד בבשר גדי, הנה באותו מקרה גופא – ש"פי התנור מגולה והבשר נמצאת אצל האש" – יש קולא בבשר עז אחר מאב"ד.

משא"כ שאר הקולות הם במקרים אחרים לגמרי [לא מבעיא הני תרי קולות דקדירה ויורה, אלא אפי' הקולא הג' היא במקרה ש"פי התנור מכוסה וטוח בטיט והבשר נמצאת על האש"].

וי"ל דזהו כוונת הט"ז במש"כ "והא יש ג"כ קולא לענין אחר מאב"ד"; כלומר, דכמו שבמקרה זה יש חומרא לפני שהגיע למאב"ד, הנה יש ג"כ קולא לאחר מאב"ד, דאין כוונת הט"ז להקשות איך כתב הרמ"א "ויש מחמירין" הרי "יוצא" קולא לדעה זו, אלא יתירה מכך כוונתו להקשות: איך כותב הרמ"א "ויש מחמירין", הרי במקרה זה גופא "מקילים" – ובמה נחשבת דיעה זו "מחמירין" טפי ממקילין, וק"ל.

[וראה גם בפמ"ג א"א סק"ו שכתב לתרץ הא דלא הזכיר הרמ"א הך קולא דגבי קדרה כי "זה אין ענינו בסימן זה". ועד"ז י"ל בביאור דברי הט"ז וכמש"נ].