א. בשו"ת תרומת הדשן סי' לג פסק שעל שני מינים של פרי אחד (דובדבן: קירש"ן1 ו-וויקשלי"ן2) מברכים על כל אחד מהם שהחיינו, הובא בב"י סי' רכה (והעירו שם בהגהות והערות בטור השלם, שכבר כתב כן בס' חסידים סי' תתמח - על המשנה דתאנים שחורות ולבנות, ומזה למד גם על גודגדניות, שאם בירך על אדומות קטנות יברך שוב על אדומות גדולות או שחורות). ובשו"ע שם ס"ד כתב את שמות הפירות הללו בלאדינו: שירזא"ש ו-גינדא"ש. והרמ"א פירש זאת בלשון אשכנז כמופיע בתרומת הדשן.

ב. במשנה ברורה ס"ק יד כתב על דברי המחבר (ואעיר על דבריו בהערות דלמטה), וז"ל:

"ועיין במגן אברהם3 ובשארי אחרונים שכתבו דאפילו אם אין חלוקין בשמן, אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורים, שני מינים הן לזה, וצריך לברך על כל אחד ברכת שהחיינו כשאין באין לפניו בבת אחת, וכן שני מיני אגסים או תפוחים או אגוזים גם כן צריך לברך על כל אחד שהחיינו"4 [ובביאור הגר"א5 מפקפק בכל זה6 ודחה ראיותיהן7. ומשמע שדעתו דכיוון שבעצם הוא מין אחד, די (כצ"ל) במה שבירך בפעם ראשונה. וכן בספר מור וקציעה הביא בשם אביו החכם צבי גם כן כעין זה ממש. אמנם לבסוף מצדד שם, דאף דבאמת לשארי ענינים נקראין מין אחד, מכל מקום לעניין ברכת שהחיינו דנתקן על השמחה שבלב מסתברא דנתחדש לו על כל דבר שמחה בפני עצמו8, וניחא פסק השו"ע, עיין שם9].

ובשער הציון (ס"ק יז) הביא מהמג"א את המקרה האחרון שבו: "דאפילו מין אחד לגמרי גם בטעם, ורק שחלוקין במראה כגון קירש"ן שחורות ואדומות ג"כ מברך על כל אחד בפני עצמו10. ולא העתקתיו, דפקפקו בה כמה אחרונים, עיין באר היטב11 בשם הפנים מאירות12, וגם הפרי מגדים13 כתב על זה דיש למעט בספק ברכות, עיין שם14".

ג. אמנם אדמו"ר הזקן ב'סדר ברכת הנהנין'15 פסק לברך על כל מין בנפרד, גם אם השינוי הוא במראה לבד16. ובפירות המצויים כל השנה, אם יש מין חדש הניכר היטב, הן במראה, והן בטעם-לשבח, מברכים גם עליו שהחיינו17.

1) דובדבנים חמוצים - שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' לז. וראה בהערה הבאה.

2) (או: ויינקש"ל) דובדבנים מתוקים - שם (או אמריל"ן, ויש מדינות שקוראין לכולן קירש"ן, ורק שלאלו קוראים קירש"ן אדומים ולאלו שחורים, שם). במנהגי מהרי"ל מהדורת מכון ירושלים עמ' רמא, פירש המהדיר להיפך: קירש"ן - מתוק, וויכש"ל - חמוץ [ובלעזים שבסוף הספר, עמ' תרסח - חמצמץ], וכן כתב ב'ביאור סדר ברכת הנהנין' פי"א הי"ד. ואולי שימושי הלשון השתנו בין המדינות או בין הדורות. כן כתב ב'ביאור' שם שבדובדבנים המתוקים יש צבעים שונים, ואילו החמוצים כולם אדומים, ולא הרגיש שבנוסח דברי אדה"ז שם ברור, שהן בויינקשי"ל והן בקארש"ן ישנן אדומות ושחורות.

3) ס"ק י, בשם הלבוש ס"ד.

4) מתשובת מהרי"ל סי' קכז.

5) ס"ק י.

6) היינו שמפקפק גם בדין המקורי דשני מיני גודגדניות (החלוקין בשם, בטעם ובמראה), ובלימודו משני מיני תאנים (החלוקים רק בטעם ובמראה).

7) דחה ראיית הס' חסידים מתרומות (פ"ד מ"ח-ט), שלר' יהושע מצטרפות שחורות ללבנות, ולר' אליעזר אין מצטרפות, כי גם הסובר שאין מצטרפות זהו רק משום שלא נכנסו כלל לספק (ביטול), וכמו שלא נאמר שעיגולין ומלבנין שאינם מצטרפין שם יהיו שני מינים. וכבר שאל זאת בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ו, והביא מדלעיל פ"ב מ"ד "כל מין תאנים - אחד" דאין תורמין ממין על שאינו מינו, ופי' הברטנורה אף שיש בהן שחורות ולבנות. וכן בשו"ע יו"ד (סי' שלא סעי' נג [וכן לעניין כלאים בסי' רצה ברמ"א סו"ס ו - ע"פ המור וקציעה דלהלן]) פסק דכל מין תאנים אחד, ונשאר בצ"ע. וכן שאל זאת בשו"ת 'הלכות קטנות' (נדפס לראשונה בשנת תס"ד), ח"א סי' רלא. אבל בשו"ת 'שבות יעקב' הנ"ל כתב ע"ז "אבל באמת הדבר תמוה מאד לסתור דין זה שהוא מפי גדולי ראשונים ואחרונים לומר עליהם כאילו טעו בדבר משנה, גם מהרי"ל בהל' ט"ב [עמ' רמא] פסק כן, ע"ש. לכן נ"ל עיקר דדינם של ראשונים אמת, כיוון דעיקר ברכת שהחיינו . . הכל תלוי בחזותא . . כיוון דמצינו לענין העלאת תרומה דתליא בחזותא וניכר במראיתה, ה"ה לעניין זמן דמברכין על הראיה..." (לא ברור אם לדעתו די גם בשם או בטעם לבד. ואולי לומד זאת במכל-שכן).

8) דבריו דומים לדברי ה'שבות יעקב' שבהערה הקודמת. וכנראה המשנה ברורה לא ראה את ה'שבות-יעקב' (אף שצויין בבאר היטב שהביאו כאן). דבריו דומים לדברי ה'שבות יעקב' שבהערה הקודמת. וכנראה המשנה ברורה לא ראה את ה'שבות-יעקב' (אף שצויין בבאר היטב שהביאו כאן).

9) נמצא שהמשנה ברורה אינו פוסק למעשה כדעת ה'פנים-מאירות' והגר"א, אלא מקבל את הכתוב בשו"ע וברמ"א - עכ"פ כשחלוקין בכל העניינים: בשם, בטעם ובמראה.

10) ממטה משה (סי' שס) בשם ס' חסידים הנ"ל.

11) ס"ק ט.

12) ח"א סי' ו. מלשון הבאר-היטב משמע ש'הפנים-מאירות' הקשה על ה'שבות-יעקב' (אגב, שני הספרים נדפסו לראשונה בשנת ת"ע!), אבל בפנים הספר ה'פנים-מאירות' מקשה על הדין עצמו של תאנים שחורות ולבנות, שמקורו בס' חסידים, מהרי"ל ו'תרומת הדשן'.

13) ב'אשל אברהם' על המג"א שם, ללא נימוקים. שם משמע שמפקפק רק בדין קירש"ן (שחלוקין רק במראה), וכלשון המשנ"ב "כתב ע"ז".

14) כנראה, קיבל המשנה-ברורה להלכה את דעת הפרמ"ג, שקיבל את פקפוק ה'פנים-מאירות' רק לעניין חלוקין במראה ולא לכללות הדין. זאת למרות שהביא לעיל יישוב על תמיהתו ממור וקציעה, ובמו"ק עצמו מיישב גם כשחלוקין "במראה או בתואר", כלשונו שם.

15) פי"א הי"ד.

16) לא נתפרש אם גם בשינוי השם לבד סגי.

17) יש בדבריו חידוש על מקורו - המגן-אברהם ס"ק יד, שרק ציין שהריפות "ניכרים היטב", ואילו אדה"ז דורש שההיכר יהיה הן במראה והן בטעם (שלא כבשני סוגים במין אחד, בהם פסק שמספיק אחד מהם כדלעיל), וכן מסיים שהטעם יהיה (דווקא) "לשבח".