גבאי בבית כנסת שגר במדינת אוסטרליה, שהזדמן למדינתנו (גרמניה) בשבת, וניגש לשאול לפני השבת, האם מותר לו להשאיר את הטלפון הסלולרי שלו דלוק קודם השבת, באשר בבית הכנסת שבו הוא גבאי יתקיימו בחירות לוועד ביה"כ במוצ"ש שם (בשעה שכאן במדינה זו עוד נמצאים בעצומו של יום השבת), וברצונו לראות את התוצאות, לכן מעוניין לסכם עם ידיד הנמצא שם שברגע שיהיו תוצאות ישלח אותן בהודעה כתובה לטלפון הנייד שלו באופן שיוכל לראות את ההודעה ללא לחיצה על אף כפתור אסור וכו'. והאריך לבאר כיצד אם לא ידע את התוצאות יהיה במתח כל השבת ויפגע הדבר במנוחת השבת וכו' וכו', ושאל האם מותר לו לעשות כדבר הזה.

הפעלת מכשיר שנמצא במקום שבו שבת והמפעיל במקום שבו לא שבת

ראשית לכל יש לברר בענין החבר הנמצא מעבר לים, במקום שבו כבר יצאה השבת, האם מותר יהיה לו לשלוח הודעה זו לחבירו, והאם מותר לאותו החבר להניח את הטלפון דלוק בכוונה בכדי שיקבל את ההודעה האמורה.

הנה מצאנו שכתב אדה"ז בשו"ע (או"ח, סי' רס"ג סעיף כ"ה) "מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל אף על פי שכבר חל עליו קבלת שבת יכול לומר אפילו לישראל חבירו שלא קיבל עליו עדיין השבת שיעשה לו מלאכה ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת דכיון שלחבירו מותר הוא אין באמירתו אליו איסור כלל... אלא כשאומר לו בשעה האסורה לכל ישראל".

מתוך דברים אלו למדנו אשר ישראל העושה מלאכה בזמן שעבורו אינו שבת, בשביל יהודי שעבורו כבר שבת הרי זה מותר.

אלא שנראה לחלק בין נידון זה בשו"ע שם ובין הנידון דידן, וזה מפני שראשית לכל בקו"א על אתר מסביר סיבת ההיתר לכל זה וכותב שיש באמירה כזו שני חששות של איסור, הא' מצד איסור שליחות – שהיהודי השני עושה בשליחות הישראל דבר שאסור לו עצמו לעשות, ושליחות שכזו נאסרה להתבצע בשבת, והב' מצד האיסור ממצוא חפצך, שהרי הוא אומר לחבירו לעשות פעולה זו.

ומבאר שם שמצד הא' אין חשש, מפני שמי שקיבל על עצמו השבת מוקדם יותר, אע"פ שמסתמא קיבל על עצמו כל החומרות והסייגים של השבת, הרי זה נוגע רק ביחס לאיסורי גופו, אולם איסורים שחוץ לגופו, כגון אחר העושה בשבילו, את זה מסתמא לא קיבל על עצמו.

ומצד הב' אין חשש הוא משום שמכיוון ולחבירו אין כל איסור בדבר ומתעסק בדבר המותר, לכן ממילא אין בזה איסור ממצוא חפצך.

על יסוד זה עולה לכאורה שלא ניתן להשוות מקרה דנן להנידון שם בשו"ע, מפני ששם הנידון הוא אשר היהודי שעדיין לא קיבל עליו שבת עוסק בזמן שאיננו שבת עבורו בחפצים שעליהם לא חלה השבת עדיין, אולם בנידו"ד ניתן לחלק ולומר אשר המדובר הוא שהיהודי שעבורו כבר נסתיימה השבת מפעיל מכשיר שנמצא בתוך זמן ומקום שבו עדיין שבת, ולכן כל הנ"ל לכאורה לא שייך בזה כלל.

אלא שיש לשאול, האם אכן העובדה שהמכשיר נמצא בזמן ומקום שבו עדיין שבת יש בה בכדי להשפיע על אותו היהודי הנמצא במקום שבו כבר לא חלה השבת, או שמכיוון ועבור היהודי לא חלים כבר איסורי השבת לכן אין בזה חשש.

והיינו שיש לדון האם חובת השביתה בשבת היא על האדם בלבד, ובאם הוא שובת אזי קיים ציווי השבת, או שהציווי בשבת הוא גם על שביתת החפצא של האדם, והיינו שאם האדם שבת בשבת, אולם בזמן שאיננו שבת עבורו עושה פעולה שמפעילה חפצא במקום אחר שהוא שבת שם, האם יש בזה איזו בעיה.

וראיתי בשו"ת וישב משה (ח"א, סי' קי"ט) שכתב להתיר לאדם להתקשר מאר"י לאחר השבת ולדבר עם נכרי הנמצא בחו"ל בזמן ששם עדיין שבת, או להשאיר הודעה במשיבון במקום ההוא, מטעם זה שכל השביתה האמורה בתורה עוסקת בשביתת האדם, ולא בשביתת החפץ ואע"פ שמפעיל את החפץ, אין בהפעלה זו דבר, משום שהחפץ מצווה בשביתה כתוצאה מהציווי החל על היהודי המפעילו, אולם אם אין ציווי כזה על היהודי ממילא גם על החפץ לא קיים הציווי.

אלא שהגרמ"א פריינד (מופיע שם בהסכמות) כותב לאסור, מפני שבאותה שעה שמדבר הרי שבחו"ל שבת, וסדנא דארעא חד הוא, ועוד שיש חשש כתיבה דאורייתא, מפני שהמכשיר מופעל שם מכוחו, ולכן מעלה לאסור.

ומטעם ויסוד זה כתב בשו"ת קנין תורה (ח"ו סי' י"ז) לאסור שליחת פאקס ממקום שבו כבר (או עוד לא) שבת למקום שבו שבת, שהרי יש בזה אסור שביתת כלים המופיע בהלכה (שבת י"ח, א). אלא שאכן כפי שכתבנו לעיל תלוי דבר זה בשאלה האם הציווי על שביתת הכלי מושפע מהאדם עליו חל הציווי או מהמקום שבו מונח הכלי, והיינו שלכלי ישנה מציאות בפ"ע ללא קשר לאדם המצווה.

וראיתי בס' שמירת שבת כהלכתה (הוצאה חדשה פ' ל"א סעי' כ"ח) שהביא בשם הגרש"ז אוירבאך שהתיר שליחת פאקס ממקום שבו מותר למקום שבו אסור ולא הביא בזה טעם משמו, ונראה בפשטות שהטעם כפי שציינו לעיל. א"כ מכל הנ"ל משמע שיש מקום להתיר לשלוח הודעה אלקטרונית ממקום שבו אין איסור למקום שבו עדיין שבת.

איסור כותב בהודעה אלקטרונית

והנה יש לדון כעת מצד מלאכת כותב הנז' בפוסקים לענין שליחת פאקס (וכפי שהובא לעיל מדברי הגרמ"א פריינד), אלא שבזה נראה מקום גדול לחילוק בין דין שליחת פאקס בשבת ובין דין שליחת הודעה אלקטרונית ולומר, אשר בפאקס שהמכשיר מדפיס את הדבר הנשלח בעיצומו של יום השבת וממילא מייצר על הדף היוצא ממנו בשעה זו ממש מציאות חדשה שלא הייתה על דף זה קודם לכן וכל זאת במהלך השבת, אזי יש מקום לדון אם יש בזה מקום לאסור מצד מלאכת כותב, או שאין בזה כותב בשבת.

אולם בהודעה אלקטרונית שהכתיבה נעשתה במקום שבו לא שבת, וההודעה נשלחה בשלימותה למקום אחר, כמו שהייתה יכולה להשלח תמונה וכדו' בזה יש לדון מצד הפעלת הרכיבים האלקטורניים בתוך המכשיר, אך נראה בפשטות שלא שייך לדון מצד איסור כותב.

קריאת דברי חול בשבת

בנוסף נראה פשוט להתיר קריאת ההודעה גם מצד קריאת דברים המותרים בשבת, שכן כפי שנזכר לעיל המדובר הוא בהודעה הנוגעת לבחירות בוועד בית הכנסת, אשר על זה כותבת הגמ' במפורש (שבת ק"נ ע"א) וכך נפסק להלכה (טוש"ע סי' ש"ו סעי' ו') אשר עניני בית הכנסת נחשבים כצרכי הרבים אשר מותר לפקח עליהם בשבת, ובפרט כאשר המדובר הוא בגבאי בבית הכנסת, אשר ידיעת תוצאות הבחירות תשפיע באופן ישיר על אפשרויותיו להשפיע ולפעול בעניני בית הכנסת, ולא רק מצד סקרנות גרידא. ולכן מצד כל הנ"ל נראה לומר שיש מקום גדול להתיר לקרוא את ההודעה האלקטרונית בשבת.

וכך מצאתי שכתב בס' שמירת שבת כהלכתה (הוצאה חדשה, פ' ל"א סעי' כ"ט): "מותר לקרוא בשבת הודעות אלקטרוניות הכתובות על צג מכשירי תקשורת כגון טלפון או ביפר כשההודעות אינן בעניני מסחר... ואפילו הודעות שהגיעו בשבת בדרך המותרת (כגון על ידי נכרי, או מיהודי ששלח במקום שהוא יום חול), אך אסור ללחוץ על אף מקש כדי לאפשר את הקריאה, ואפילו רק כדי לשפר את איכות הכיתוב". יוצא א"כ שיש מקום להתיר קריאת הודעה כזו.

איסור מצד שמא יטה

אלא כיוון דאייתינן להכי נראה לענ"ד אעפ"כ ולמרות כל הנכתב לעיל לאסור קריאת הודעה כזו בשבת, ואיסור זה הוא מטעם החשש הנז' בגמרא "שמא יטה" (שבת י"ב ע"א), משום שעינינו רואות בכל יום אשר כאשר אדם מקבל הודעה אלקטרונית במכשיר הטלפון שלו, הרי באופן אוטומטי וללא חשיבה הוא מיד לוחץ או נוגע במסך המכשיר בכדי להגדיל את הכתב, או להזיז ההודעה ממקום למקום ומכיוון וזהו דבר שהוא רגיל בו לעשותו בכל יום יש לחשוש ממש לכך שיעשה כן בשבת. ולכן הרי זה ממש בדומה לאיסור "שמא יטה" שבו דנה הגמ' ביחס לקריאה לאור הנר בשבת, משום שהוא שקוע כל כך בתוך ענין אחר שאיננו יכול לשלוט על מעשים שרגיל לעשותם באופן תדיר בכל יום, ולכן נראה שיש לאסור קריאת הודעה זו בשבת.