מקרה הפרט והנהגת הכלל

ראיתי דברי הרב ישכר דוד קלויזנר שליט"א אודות שיטת רבינו בנוגע פאה נכרית, ונראה שדבריו נכתבו בחופזה ובלי עיון הראוי וכיון שזה תלוי בענין עיקרי יש ללבן הדברים מיסודם.

דבריו נגד הרשד"וו לענ"ד אינם צודקים כלל, כי כל הולך ישר מבין היטב שרבינו זי"ע בוודאי לא חפץ כלל שנשי חב"ד יתלבשו במטפחת במקום פאה נכרית, ומוזר שמתעלם ממגמה זו בכל דברי כ"ק זי"ע כל מכתביו, ובוודאי קיים כאן בלי ספק את הענין מדנפיק מפומא דרב כהנא. ולפלא שכותב דבריו בפשיטות כזו באופן אחר.

ומה שמביא מ'שבחי רבי' ממקרה מסויים, לא הבנתי כלל וכלל כיצד אפשר לדמות מקרה מסויים להנהגה שבדרך כלל, כי הלא ברור שלכל דבר יש יוצא מן הכלל, וייתכן שאצל אשה מסויימת שהליכה במטפחת היא מעיקרי הדת אצלה (וכידוע שבהרבה חוגים דברים מסויימים מהווים עיקר ויסוד, כמו אצל ההונגרים למשל, שענין תגלחת שערות נשים שזה יותר חמור אצלם מאיסור דאורייתא, ועוד) וכעת מבקשים ממנה להסירה ולהחליפה במטפחת - יש לדעת אם החלפה זו אינה מביאה לחלישות ביר"ש (וכידוע דעת רבינו בכגון זה בכמה עניינים, ותלוי במקום חינוכה ותרבותה של האשה וד"ל), אך להקיש מכאן לכל בנות חסידי חב"ד המתחנכות בבתי ספר חב"ד שיהא קס"ד שבקס"ד שחסידת חב"ד תלבש מטפחת, הרי זו פליאה גדולה! וברור איפוא שמצד מנהג חסידות הרי מכיון דנפקא מפומיה דרב כהנא כך מוכרחים וצריכין לנהוג בלי סטיה ובלי ספק (ושלא כהרב מאזוז שיחי' שמבטל הדבר).

דעת רבינו הזקן

יתירה מזו, הרי דעת רבינו זי"ע אינה רק מצד המנהג; אלא (למרות דברי הר' מאזוז, שמבטל דעת המתירים מכל וכל, כמנהג הספרדים שאימצו לעצמם שיטת האוסרים כהדעה הבלעדית, ואינם גורסים שיטת אחרות וראה באורך מי שביררו היטב בקובץ 'אור ישראל' גליון כב, גישת האוסרים ודעת המתירים בענין זה) שהרי כך היא דעת הרמ"א והמג"א (באו"ח סי' עה) כדעת המקילים, וכי דעותיהם מילתא זוטרתא היא? ועוד, והוא עיקר העיקרים עבורינו חסידי חב"ד, - דהלא גם דעת רבינו הזקן (שם ס"ד) להתיר כהמגן אברהם, וכי זאת שחסידי חב"ד נוהגים כדעת רבינו הזקן אפילו להתירא - אינו מעיקר הדין (בגלל שאנחנו באתרא דמר), וממדת חסידות (כי הולכים באורחותיו)?!

דוגמאות על 'קולות' שאנו נוהגים כמותם

ולמה הדבר דומה?

א) לא' חסיד חב"ד שיחליט להחמיר כשיטת רבינו תם בענין שיטתו ביחס לזמן השקיעה, והרי בוודאי יודעים כולם, שרבו השיטות המציעות להחמיר בכניסת שבת אליבא דכו"ע, אז למה לא להחמיר? [יחד עם זאת יש לעיין היטב, שאם למשל מישהו התקרב לחב"ד ונהג כל ימיו כפי שיטת ר"ת, האם גם עליו לשנות? וכאן נכנסים להענין המיוחד של נסיבות אדם זה ומצבו, ועל כך אכן יתכן להביא הסיפור משבחי רבי הנ"ל, אך שחסיד חב"ד מעיקרא יחמיר הרי זה מופרך לגמרי!] ובוודאי שחסיד חב"ד לא יחשוב כך.

ב) כמו כן ידוע שישנם הרבה המחמירים שלא למכור חמץ כלל בפסח ואילו רבותינו נשיאינו על פי שיטת רביה"ז מוכרים אפילו חמץ דאורייתא (ראה אוצר מנהגי חב"ד על ניסן ע' פ) וכי יעלה על הדעת ל'החמיר' ולהתנהג כחומרת הגר"א שלא למכור חמץ כלל?

ג) ועוד כהנה דוגמאות משינה בסוכה ואכילת ג' סעודות, (ואולי גם ההקפדה בחומרת חדש (על פי הגר"א והשאג"א) שכפי שמשמע בשו"ת הצ"צ (יו"ד ססרי"ח) הרי הקיל רביה"ז מעיקר הדין בכך, אך יש לעיין בזה, כי מצינו בכך כמה דעות בתשובות רביה"ז וצ"ע).

המקרה לא יתמיד

ולכאורה נראה לי שגם הריד"ק אינו סובר באמת אחרת, אלא אולי שהבין מדבריו הנלהבים של הר"וו ששולל את ענין לבישת המטפחת מכל וכל בכל המקרים, וכאילו שהרבי התכוון שמדת החסידות שכל א' שהתקרבה לחסידות חב"ד חייב מיד להוריד המטפחת וללבוש פאה כי גם היום כך הוא צניעות גדולה יותר, וע"כ באר הריד"ק בזה שיש מקום ופנים לצד אחר במקרים מסויימים, וכן שגם כיום לא יתכן לומר שמי שלובש מטפחת או כובע יוריד אותם ח"ו, כי דברי הרבי היו במצב שהי' חלישות בכל הענין כידוע, ולכן לא חששו ח"ו להורידה בשעת בושה, אך עכשיו איכשר דרא כפי שרואים בפועל ממש והרי זה כחילול שבת ממש.

[אך עם זאת כנ"ל, גם בלי טעמים הנ"ל, הרי כפי שביארתי דעת רבינו שכך ינהגו, וכך נהגו רבניות חב"ד כפי שרואים בתמונת הרבנית הצדקנית רבקה והרבנית הצדקנית שטערנע שרה ועוד, והכל על דעת רבותינו הקדושים והטהורים].

כמו כן ברור, שכפי נוהגות נשים חסידות וצנועות שבביתם או בדרך מקרה שהולכות במטפחת או כובע מצד סיבה מסוימת שאין זה כלול בדברי רבינו זי"ע, כפשוט לענ"ד שכן כל הדברים דלעיל שייכים שהולכים כך מצד עיקר הנהגתם, ולא מצד מקרה וד"ל.