בגליון העבר (ע' 76) מביא הרב י. ד. ק. שי' טעם ברכת התורה באשה (פעם א' ליום) כמו שמברכות על כל מצוות שהזמ"ג. ומסביר שזה מוגבל לגדרי זכר מצד 'אשתו כגופו דמיא', ומזה מסיק שיכולה גם לקשור ציצית.

אבל הרי עיקר קושיית הגר"א בסוגיא גדולה זו הוא לשיטות הרמב"ם והבית יוסף (לא כר"ת) שאין נשים מברכות על מצוות שהזמ"ג, ולמה לדידהו מברכות ברכת התורה? וע"ז תירץ בית הלוי שנשים נפטרו רק מעסק ופעולת הלימוד שבפסוק 'ולמדתם אותם את בניכם' בפרשת ואתחנן, אבל לא נפקעו נשים ממצות 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם' שבפרשת דברים, שהוא החפצא של הדין שזוכרת, וכמו שביארתי בקונטרס הרהורי תורה לפי הסבר רבינו הזקן (לקו"ת פרשת קדושים) בחיוב עמידה מפני ת"ח לכבוד ד"ת החפצא שבמוחו. ומיושב בזה גם קושיית מהרי"ט בבכורות למה נותן תרומה לכהנת, ולא לכהן עם הארץ.