כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן הל' פסח סי' תלב ס"ז וז"ל: "מכל מקום לכתחילה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקה אפילו בדברי תורה כ"א מענייני מצרכי הבדיקה, לפי שיש אומרים שאף המשיח באמצע המצוה ה"ז הפסק וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאין צריך לחזור ולברך לישב בסוכה לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה שאם רצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו". עכ"ל.

ולא זכיתי להבין דבריו:

הרי בנוגע לסוכה נאמר תשבו כעין תדורו, וכמו שכתב רבינו בהל' סוכה סי' תרלט ס"ד: "כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהי' אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה .. ואם הוא צריך לספר עם חבירו יספר עמו בסוכה". ואם כן, בלאו טעם זה שאומר רבינו: "מפני שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה", למה נאמר שאם השיח באמצע סעודתו יהי' נחשב כהפסק בהמצוה, אדרבה כל מה שעושה בהסוכה כולל השיחה הוא חלק והמשך ממצות ישיבה בסוכה.

וז"ל רבינו שם בסוף סי"ב: "שאפי' יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה והפסיק הרבה בין האכילה להשתי' ושינה וטיול מ"מ כיון שכולם נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה ברכת האכילה פוטרתן...".

ואם כן, לכאורה כל שכן שהשיחה בתוך הסעודה קודם שיצא מן הסוכה לא יהי' נחשב להפסק*.

*) לכאורה משם תשובה לקושייתו, שהרי דברי רבינו ברורים הם בסי"ב שעיקר מצוות הישיבה בסוכה הוא האכילה, ואחר שקיים עיקר המצוה אי"צ לחזור ולברך על דברים שהם נמשכים וטפלים לעיקר המצוה. אמנם לעיל דיבר אודות קיון עיקר המצוה, והוא שעד שלא גמר אכילתו בסוכה, אם נאמר שהוא צריך להמשיך ולישב בסוכה עד גמר האכילה, הרי לא גמר עיקר המצוה, ואז אכן השיחה שאינה עיקר המצוה אלא רק טפל, תהיה הפסק בקיון עיקר המצוה. וע"ז כתב רבינו שאי"ז הפסק כי אינו מוכרח בישיבה זו. וק"ל. המערכת.