תושב השכונה
א) בהסתירה שבשו"ע אדה"ז וברמב"ם (גליון תשצז עמ' 41, וראה גם מה שכתבו בזה בגליונות שלאח"ז),
שבשוע"ר סי' שב ס"ה "הצר צורה בכלי העומד לציירו אפילו לא צייר אלא מקצת הצורה הרי עשה מקצת גמר הכלי וחייב שאף שהציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכה מכל מקום עכשיו שהכלי נגמר וניתקן על ידו הרי הוא נחשב למלאכה ... שחייב משום מכה בפטיש". הרי שהציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכה.
אבל בסי' שמ ס"י "הרושם רשמים וצורות בשטר וכיוצא בהם כדרך שהציירים רושמים חייב משום תולדת כותב". הרי שהציור כן נחשב למלאכה.
וכמו"כ בהרמב"ם (שהוא המקור לב' דינים אלו) פ"י הט"ז, ופי"א הי"ז.
אפשר לומר הביאור בזה, שזה תלוי בהכוונה:
זה ש"ציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכה", הוא רק כאן ב"כלי העומד לציירו", שציור זה "הוא גמר עשיית הכלי ותיקונו" הנה כיון שכוונת הציור על כלי זה, הוא לא שיהי' ציור, אלא שיהי' כלי גמור, לכן "הרי גמר זה נחשב למלאכה והוא תולדת מכה בפטיש". והציור אינו חשוב כאן למלאכה.
משא"כ אם הכוונה בהציור הוא לרשום או לכתוב או לצייר (ובזה לא יהי' חילוק, אם על כלי, או על כותל, או על שטר), הרי זה נכנס ב"גדר" כותב.
א"כ "הצר צורה בכלי העומד לציירו" (אפילו גמר כל הצורה) חייב רק מצד הענין דמכה בפטיש, ולא מצד ענין הכותב, כי כנ"ל, אין כאן כוונת כתיבה כלל.
ועפ"ז אולי אפשר לפרש דברי אדה"ז בסי' שב כך: "הצר צורה בכלי העומד לציירו אפילו לא צייר אלא מקצת הצורה [שאז לכאורה הוא חצי מלאכה (ראה במ"מ שעל הגליון אות ר), כיון שהצורה אינה שלימה, מ"מ] הרי עשה מקצת גמר הכלי וחייב ... משום מכה בפטיש". אבל אין הכוונה לחצי אות דכותב, כי כנ"ל, אין כאן גדר כותב, רק מכה בפטיש.
Download PDF