בגליון העבר (ע' 151) ממשיך הרב י. ד. ק. שי' לעמוד על חידושו שהטעם שפנויות אינן מדליקות נ"ח בפ"ע הוא משום שזה שיהי' בעלה בעתיד, מוציאה בהדלקתו משום "אשתו כגופו", ע"ש.

וכדי להתגונן מפני הטענה הכי פשוטה שהזכרתי כבר כ"פ בגליונות הקודמים שהרי גם באשה נשואה שבעלה אינו בבית צריכה להדליק בפ"ע, ולא אמרינן אשתו כגופו בכגון דא, וכ"ש בפנויה שבכלל אין לה כל ידיעה בנוגע לבעלה בעתיד? וע"ז עונה הרב הנ"ל ביסוד חדש דהיות שאנו מדברים באופן שיש כבר מישהו בבית שהדליק הרי שעיקר המצוה ד"נר איש וביתו" כבר נתקיים, וכל הנידון הוא בנוגע לזה שהמהדרין מדליקין נר לכל אחד ובנוגע לזה מחדש הרב "שמצד הדין אפשר להסתדר בלעדיו"?! ולכן אינה צריכה להדליק בפ"ע ונפטרת מצד הענין דאשתו כגופו...

ולא נחה דעתו בחידוש זה, עד שבהמשך דבריו משווה את חיוב הנשים בנ"ח לכל אחד, לחיובם במצוות תפלין או ציצית וכיו"ב, שכמו שבזה הם פטורות לפי ביאור האריז"ל מצד שהזכרים כבר מוציאים את הנקבות, ולא משנה אם לפועל הבעל אינו מניח תפלין ח"ו או שאין לה בעל, פשוט שאינה צריכה להניח, וה"ה (לדעתו) בחיוב הנשים בנ"ח לכל אחד "שאפשר להסתדר בלעדיו"! ולכן אין הפנויות צריכות להדליק בפ"ע.

ובמחכ"ת מוכרחני לומר שמרוב נסיונותיו להצדיק דבריו הגיע עד כדי לומר דברים שהם נגד ההלכה הפשוטה בכל הפוסקים ונגד ההנהגה הפשוטה בכל תפוצות ישראל! שאף אחד לא מסתמך על עיקר הדין מדין הגמ' שמדליקים נר אחד לכל הבית, וכל אחד יודע שגם אם כבר הדליקו נר בבית, הרי שלגבי זה שלא הדליק נחשב שעדיין לא קיים חובתו ואין להאריך בדבר הפשוט בתכלית, וח"ו לומר ש"אפשר להסתדר בלעדיו".

וממילא כמו שבאנשים אין אף אחד שיפטור עצמו מלהדליק נר בפ"ע כיון שכבר הדליקו בבית ה"ה בנשים שחז"ל קבעו שאחד אנשים ואחד נשים שוים בנ"ח מצד שאף הן היו באותו הנס הרי שאין כל דמיון למ"ע שהז"ג כתפילין וציצית, וכיו"ב.

ואמנם בנשים נשואות כשהבעל נמצא בבית ומדליק, כתבו הפוסקים שהנר שמדליק בשבילו עולה גם בשבילה, אבל במקרה: 1) שבעלה לא בבית, או 2) שנתגרשה, או 3) שבעלה אינו מדליק נ"ח מצד חולי ח"ו, או 4) מצד שתקפו יצרו ח"ו, הרי שאין שום רב בעולם שיפסוק שאם יש לה בן בבית שמדליק, הרי "שאפשר להסתדר בלעדו" ואינה צריכה להדליק בפ"ע, ושוב כ"ז הוא פשוט בתכלית לכל בר בי רב...

וא"כ איך בכלל אפשר להתחיל לטעון שפנויה אינה צריכה להדליק משום שבביתה כבר מדליקים אביה או אחיה וכיו"ב, ואת הדין שבנ"ח צריך להדליק נר לכל אחד- זה בעלה שבעתיד פוטרה?! בזמן שאינה יודעת כלל מיהו בעלה ומה ענינו וכו' וגם אם כבר יודעת מיהו בעלה בעתיד אבל הוא הרי אינו נמצא כאן כדי לפוטרה, ולאידך הרי גם אם יודעת בבירור שבעלה בעתיד אינו מדליק בלילה זה מאיזה סיבה שתהי', פשוט שלא צריכה להדליק בפ"ע, וע"כ דאין הדלקת בעלה בעתיד פוטרה כלל ולא זהו הטעם שאין הפנויות מדליקות בפ"ע.

[משא"כ במ"ע שהז"ג כתפלין וציצית וכיו"ב שבכל ארבעת האופנים דלעיל אין שום רב שיפסוק שהיא צריכה (או מותרת) להניח תפלין מצד שבעלה לא מניח ח"ו ובזה אמנם אין חילוק בין נשואה לפנויה, אבל מה כל זה שייך להדלקת נ"ח פנויות?!]

עוד כתב שם להצדיק מה שהשווה נ"ח למה שהנשים אומרות בברכת המזון "ועל בריתך שחתמת" כיון שאצל האנשים ישנו זה, ובגליון תתצז כתבתי שפשוט שאין כאן כל דמיון, שבנוסח הברכה לא מדובר על חיוב מצוה שמוטל עליה ואנו צריכים שהבעל יוציאה י"ח, משא"כ בנ"ח. וע"ז השיב הנ"ל דלפי היסוד שחידש שהענין דנר לכל אחד הוא דבר שמצד הדין "אפשר להסתדר בלעדיו" וא"כ "שפיר דמי להך דברכת המזון הנ"ל", ושוב במחכ"ת הרי מובן ופשוט שלא נוגע מהי דרגת החיוב של נ"ח לכל אחד: דאורייתא, דרבנן, הידור מצוה, מנהג ישראל, מנהג חסידי, אבל יש כאן איזה מעשה שצריך לעשות ואנו רוצים שעשיית הבעל תיחשב כאילו היא עשתה, ומה זה שייך לנוסח הברכה שעצם זה שישנו איש שהוא הפלגא דגופא של האשה מבלי שיעשה כלום מאפשר לה לומר את הנוסח הנ"ל ואין להאריך בדבר הפשוט.

המורם מכהנ"ל שאין כל תשובה בדבריו על מה שסיכמתי בגליון תתצז שאין כל אפשרות לומר את ביאורו של הרב הנ"ל שזה שפנויות אין מדליקות נ"ח בפ"ע הוא מצד ש"אשתו כגופו".

ובגליון העבר (ע' 151) בסוף דבריו התרעם עלי שהנני "מתעלם" ממה שהבהיר בעבר "שבודאי שאין שום פוסק שאומר שהבעל מוציא יד"ח עצם המצוה כשהוא מחוץ לביתו . . אלא שכאן מדובר אודות ההידור בלבד" ואיך "כתבתי" שלדבריו יכול הבעל להוציא את אשתו יד"ח גם בעצם המצוה כשהוא מחוץ לביתו.

וכל מי שיסתכל באותו קטע בגליון תתצז יוכל להשתומם איך שהרב הנ"ל חתך את דבריי בסכינא חריפא, שהרי כתבתי בפירוש שלדבריו "אם מישהו מאנשי הבית כבר הדליק לעצמו שבזה כבר יצאה י"ח עיקר המצוה שוב אינה צריכה להדליק בשביל ההידור", וזהו ממש המשך הקטע שמעתיק מדבריי שממנו בא לטעון שאני "מתעלם" מכך שהוא דיבר אודות ההידור בלבד?! והדברים מדברים בעד עצמם!

עוד כתב על מה שהראיתי איך שנתערבבו לו הענין דמהדרין בנ"ח שיהיה נר לכל אחד, עם הענין דמצוה בו יותר מבשלוחו, וע"ז טוען שאינו מבין מה הבעי' בזה, אבל מה אעשה שכל הדיון בפוסקים בנוגע לנשים הוא למה אין להם נר לעצמם, והוא מכניס כאן ענין אחר לגמרי וק"ל.

ומה שכתב על מה שכתבתי שהענין דמצוה בו יותר מבשלוחו הוא ענין בפ"ע השייך לכל המצוות ולאו דווקא לנ"ח ואדרבה בנ"ח יש גם סברא להיפך שאין קפידא על הענין דמצוה בו וכו' מאיזה טעם שיהי', ועל זה כתב שלא הבין כוונתי כי הלשון מגומגם, הנה יטרח נא לעיין בפנ"י בסוגיא דנ"ח בד"ה "ת"ר מצות נ"ח" ויבין שאין כאן כל גמגום ואין להאריך בכ"ז כיון שאין זה נוגע כלל לעיקר הדיון בנוגע לפנויות שע"ז כבר נת' לעיל ובכל הגליונות הקודמים די והותר שלא לחנם טרחו הפוסקים למצוא טעם לזה שאין מדליקות בפ"ע ולא עלה על דעתם להשתמש כאן בהענין דאשתו כגופו.