בשו"ע אדה"ז סי' תר"ד סעיף ב' "ואם עבר וטעה והתענה כל היום צריך להתענות אחרי יוה"כ תענית א' לכפר על מה שהתענה בערב יו"כ."

וזה דלא כהט"ז בסק"ב שכתב שא"צ להתענות דיוה"כ מכפר ע"ז, ומציין למש"כ בסי' רפ"ח.

והנה שם איירי בא' שהתענה ת"ח בשבת דהדין הוא דצריך למיתב תענית לתעניתו ביום א' אחרי שבת, ואם חל עיו"כ אחר השבת אז אי אפשר להתענות בו ביום ולכן צריכים להתענות לאחרי יוה"כ, וכ"פ אדה"ז שם ס"ז, אמנם הט"ז כתב שם שאחרי יוה"כ א"צ כבר להתענות כי יוה"כ מכפר על מה שהתענה ת"ח בשבת.

והנה אף שהכא איירי במי שטעה ועבר והתענה בעיו"כ, אמנם בעצם הענין יש לעיין אי יש לחלק ביניהם אי יוה"כ מכפר על מה שהתענה, דהא לעיל בס"א מאריך אדה"ז בטעם מצות אכילה בעיו"כ דהוציאו הכתוב בלשון עינוי וכו' והיינו דמסתעף מהא דצריך להתענות ביו"כ וכו' [ואולי הוא מדאורייתא, עיין לקמן תר"ח דאדה"ז מסתפק בזה? ואכ"מ], וא"כ אולי אין יו"כ מכפר על מה שהתענה בעיו"כ, וע"ד אין קטיגור נעשה סניגור [עיין לקו"ש חכ"ז פ' אחרי מ"ש מהצ"פ בביאור מאמר רבא דרבי מודה בכרת דיומא דאין קטיגור נעשה סניגור], משא"כ בהא דהתענה בשבת שפיר יו"כ מכפר כי לא חטא בענין יוה"כ בכלל.

אמנם י"ל לאידך גיסא ג"כ דהמתענה בשבת הרי יודע דיצטרך להתענות תענית אחר, וא"כ ביודע שביום א' הוא עיו"כ וא"י להתענות וא"כ לעולם לא יצטרך להתענות כי יו"כ מכפר, א"כ חוטא בזה שמתענה בשבת בסמכו שיו"כ מכפר והוא ע"ד האומר אחטא ויו"כ מכפר שאין יו"כ מכפר ע"ז!

אמנם כנ"ל הט"ז אין מחלק ביניהם וס"ל שבב' אופנים הנ"ל יוה"כ מכפר.

ובהאי ענינא ק"ל מה שמציין המשנ"ב בסי' תר"ד בשעה"צ סק"ז דדעת אדה"ז בסי' רפח הוא כדעת הט"ז שיוה"כ מכפר, ואיפה מצא כזה דדעת אדה"ז כדעת הט"ז?