בגל' הקודם (עמ' 49) הובא מהספר "שערי הלכה ומנהג" - הוספות ומילואים (עמ' כה) בזה"ל: "מנהגנו לומר בבית בהשכמה כל סדר ברכות השחר, פ' העקידה, ק"ש (עם פרשה ראשונה - בכוונה לצאת ק"ש בזמנה) וסדר הקרבנות וכו' עד הודו, ובביהכנ"ס מתחילים מ'הודו'. שלא כמנהג העולם שאומרים ברכות השחר בביהכ"נ וקוראים רק פסוק ראשון של ק"ש כו'". עכ"ל.

והקשה הכותב, שהרי אמרינן "איזהו מקומן" וברייתא דר' ישמעאל ברבים בביהכ"נ ולא בבית (וראה להלן במה שתירץ).

ועוד יש להקשות, עטיפת הטלית והנחת התפילין נעשים לפני אמירת "איזהו מקומן" (ראה לוח הי"י עמ' פ), והרי אנו נוהגים לעשותם בביהכ"נ ולא בבית.

ולענין "מנהגנו" זה, בעיני ראיתי פעם אחת את הרבי אומר - בשבת-מברכים אחר אמירת התהלים - מ"מה טובו" ועד אחרי ק"ש בביהכ"נ, ולא בבית. האם נהג שלא "כמנהגנו"?

ובשיחה ברבים אמר הרבי, שאת התהלים דשבת-מברכין יש לומר בציבור בביהכ"נ. האם לאמירת "מה טובו" וכו' יש לחזור הביתה ולומר שם עד "הודו", כדי לקיים את "מנהגנו" זה?!

ועוד אינו מובן כלל, הרי לעצם הענין דיוצאים י"ח ק"ש בק"ש דברכות השחר אין נפק"מ כלל האם אומרים זאת בבית או בביהכ"נ! ובכלל, אמירת הקרבנות ו"איזהו מקומן" מאי עבידתייהו לענין ק"ש, ומאי איכפת לן אם הם נאמרים בבית או בביהכ"נ.

והנה כבר הביא הכותב (שם) מלשון המכתב הנדפס ב"ניצוצי אור", שמסיים: "ולכן איפכא מסתברא, שיותר קרוב לעבור זמן קריאת שמע בשבת ויו"ט על פי מנהג העולם וד"ל", כלומר, שטענת השואל היתה על המנהג [בבית-מדרשו של אדמו"ר?] להתחיל את תפילת שחרית בשבת ויו"ט אחרי זמן ק"ש, וגם התשובה עוסקת בשבת ויו"ט, ולכן עפ"ז לא קשיא כלל ממנהגנו שלבישת הטלית והתפילין נעשים בביהכ"נ, דלא מיירי בימות החול.

ובמכתב זה לא בא אלא לחלק בין אמירה ביחיד לאמירה בציבור, שהאומר ברכות ו"מה טובו" וכו' ביחיד אומרם בזמן ק"ש ויוצא י"ח, אבל ל"מנהג העולם" שמתחילים לומר ברכות ו"מה טובו" בציבור, הרי בשבת ויו"ט שמתחילים מאוחר מהרגיל, ומפני אריכות התפילה - ובפרט אם אומרים פיוטים ו"יוצרות" בשחרית - קרוב ח"ו שיעברו זמן ק"ש, שהרי אין הם אומרים את פ' "ואהבת" אלא רק את הפסוק הראשון.

ועפ"ז י"ל שמ"ש במכתב "בית" לאו דוקא, והכוונה "לא בציבור בבהכ"נ". וגם אמירת הקרבנות לא נזכרה כאן כדי להורות שהיא נאמרת בבית, אלא הכוונה שכל מה שלפני "הודו" נאמר ביחיד, ואילו בציבור, בביהכ"נ, פותח הש"ץ - למנהגנו - ב"הודו".

ומכל הנ"ל נראה שצדק הכותב (שם) בהשערתו, שהמכתבים שנדפסו ב"ניצוצי אור" מארכיון המזכיר הם "מהדו"ק שלא נשלחה אל השואל כמו שהיא", ועד שלא נראה את גוף המכתב אין לנו ללמוד חידושים הלכה למעשה בניגוד לנהוג בפועל.

אך עוד יש להקשות במכתב זה בגופו של ענין, במש"ש שבאמירת פרשה ראשונה דק"ש מכוונים לצאת ק"ש בזמנה; והרי כתב אדמו"ר בשו"ע (מו, ט): וכשירא שהציבור יעברו זמן ק"ש יש לו לקרות [בק"ש שבברכות השחר] כל הפרשה ראשונה כדי לצאת י"ח להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פ' והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה, יש לקרותה ג"כ, ויכוון שאם יעברו הציבור זמן ק"ש יהיה יוצא בזה וכו'). עכ"ל.

ואדמו"ר בשו"ע לא הכריע כלל במחלוקת הראשונים איזו פרשה היא מן התורה, ופסק (בסי' נח, א): ובעל נפש יחמיר לעצמו בשל תורה בכל מה שנוגע למעשה בחילוקי סברות אלו. עכ"ל.

ועוד יותר כתב אדמו"ר שם (סז, א): שכך היתה התקנה, שכל זמן שיקרא ק"ש של תורה, יקרא כל הג' פרשיות. עכ"ל.

כך נאמר גם בלוח הי"י (עמ' נד) והובא בס' המנהגים (עמ' 6): בק"ש שיש אומרים בבוקר - קודם התפילה - כדי לצאת חובת ק"ש בזמנה, ג"כ כופלים ג' התיבות ומסיימים בתיבת "אמת". עכ"ל. הרי שקורין את כל ג' הפרשיות.

וא"כ צע"ג מש"ש, שמנהגנו שבקריאת הפ' הראשונה בברכות השחר מכוונים לצאת י"ח, והקושיא כפולה: הן מפני שלשם יציאת י"ח צריכים לקרות את כל ג' הפרשיות ולא סגי בפרשה ראשונה בלבד, והן מפני שמנהגנו הוא אכן - כנ"ל - לצאת י"ח ק"ש בקריאת ג' הפרשיות בפ"ע (ולא בצירוף לפרשה הראשונה שבברכות השחר).

ועוד צ"ע מש"ש שמנהג העולם לקרות בברכות השחר רק פסוק ראשון של ק"ש, שיותר קרוב לעבור זמן ק"ש בשבת ויו"ט על פי מנהג העולם (יעו"ש).

לאיזה "מנהג העולם" הכוונה? אם נבדוק בסידורים דעלמא, ניווכח מיד שברוב הסידורים נדפס לומר גם את הפרשה הראשונה. ורק בסידורי אשכנזים מובהקים (ובסידור הגר"א) מובא הפסוק הראשון לבדו. אבל בסידורי אשכנז דעלמא נדפסה גם הפרשה הראשונה, ופשיטא שכן הוא בסידורים שבנוסח ספרד של החסידים.

אבל גם אותם אשכנזים יודעים את דברי הפוסקים (המובאים בשו"ע אדמו"ר סי' מו, וכן במשנה-ברורה שם) שאם יש חשש שהציבור יאחר את זמן ק"ש, יאמר גם את הפרשה או הפרשיות הנוספות על הפסוק הראשון (ובכמה סידורי אשכנז - שיש שם רק את הפסוק הראשון – נדפסה הלכה זו על אתר).

ובס' "מנהג ישראל תורה" (סי' מו) כתב שמנהג העולם הוא לצאת י"ח ק"ש בפרשה ראשונה שבברכות השחר.

ואפשר שגם תמיהות אלו יסורו באם יודפס הנוסח הסופי והמוגה של המכתב.

ולהעיר, שגם במכתבים שנדפסו בסדרת האג"ק מהעתק המזכירות, מצינו מכתבים רבים שלשונם או תוכנם מוקשה, אבל במכתב עצמו כפי שנשלח תיקן הרבי או הוסיף אות או תיבה, ובכך נשתנה הענין מן הקצה אל הקצה וסרו כל התמיהות1.