רבותינו נשיאינו לא נתנו הסכמות לספרים

רבים ביקשו מכ"ק אדמו"ר זי"ע לבוא בהסכמה על ספריהם, והוא השיב פניהם ריקם.

ובאג"ק ח"ו עמ' שלב כותב: "אין זה מהמקצוע שלי וממנהגי ליתן הסכמות על ספרים, ובפרט ספרי דרוש". ובאג"ק חט"ז עמ' שז: "ומש"כ בענין הסכמה - הרי ידוע שאין זה בנוהג בית הרב. ומנהג אבותינו בידינו. ובפרט אשר אין הזמן גרמא כלל, לעיין בהספר כפי הדרוש". ועד"ז כתב הרבה פעמים1.

ובאג"ק חכ"ג עמ' שצ הוא מפרש יותר: "וידועה הנהגת בית הרב, אשר נקבעה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שאין לתת הסכמה מפני כו"כ טעמים".

וביתר פירוט נמצא באג"ק חי"א עמ' רצו: "...ע"ד כתיבת הסכמה. הנה מהנוהג בזה, וכמו שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבודאי נהג בזה כמו בשאר הנהגותיו בקדש במנהג כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שלא לתת הסכמות לספרים, ומילתא אלבישייהו יקירא".

ואכן מצינו באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ הסתייגות מנתינת הסכמות. כבר באגרת מי"ט תמוז תרפ"ג (אג"ק שלו חי"ד עמ' רמ) הוא כותב: "ובדבר הסכמה, הנה דברי הראשונים ז"ל אינם צריכים הסכמה, כמובן לכל, ובדבר שנצרך הסכמה, הנה אנכי הנני מתרחק מזה עד קצה האחרון". ובחי"א עמ' תד: "בכלל איני מנותני הסכמות". ועד"ז בח"ח עמ' שפד.

בכתבי אדמו"ר מוהרש"ב לא מצאתי התנגדות עקרונית לנתינת הסכמות, ראה לדוגמא אג"ק שלו ח"א עמ' שה. וראה הערת הרשדב"ל שי' באג"ק אדמו"ר זי"ע ח"ה עמ' קכח.

הצ"צ כותב באג"ק שלו ח"ב עמ' קא: "...ואף שאין דרכי מעולם בכך ליתן הסכמ' להדפסה" (ונשמט ממפתח הענינים שם עמ' קסג ערך הסכמות).

על הסכמת הגרלוי"צ אביו של הרבי להגדה של פסח ראה 'לקוטי שיחות' ח"ג עמ' ה1016/.

וראה עוד הנסמן ב'היכל מנחם' ח"ג עמ' רמ הערה 2.

והנה נזכר לעיל שישנם "כו"כ טעמים" לשלילת נתינת הסכמות. ומשמע ג"כ אשר אחד הטעמים הוא כיון ש"אין הזמן גרמא כלל, לעיין בהספר כפי הדרוש". וישנו גם שיטתו המיוחדת של הצמח צדק, שלדעתו קיימת סיבה הלכתית לאי נתינת סוג מסוים של הסכמות, וכדלקמן.

מטרת ההסכמות: 1) שבח הספר

מטרת ההסכמות לספר הוא בשתים: 1) דברים בשבח הספר, מתן הכשר להדפסת הספר. 2) לאסור על אחרים לחזור ולהדפיס את הספר.

כבר ציין פרופ' נחום רקובר בספרו 'זכות היוצרים' עמ' 125 שההסכמה הראשונה על ספר יהודי הידועה לנו היא ההסכמה שניתנה לספר ה'אגור', שנדפס בנאפולי בשנת ר"ן לערך2. בספר זה נדפסו שמונה הסכמות, ועניינן דברי שבח לספר.

ובשנת שי"ד אנו מוצאים תקנה שנתקנה מטעם רבני איטליה באסיפה בפירארה, והיא קובעת: "שלא יוכלו בעלי הדפוס להדפיס שום ספר שלא נדפס מעולם כי אם ברשות ובהסכמת שלשה רבנים... עם הסכמת ראשי הקהלה... ויהיה רשום בהקדמת הספר שמות הרבנים וראשי הקהלה"3.

ועל ענין זה שבהסכמות כותב הרבי באג"ק ח"ט עמ' לד: "תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים - יהי' מי שיהי' המחבר - מבלי הסכמות, והטעם פשוט כי כל בן אדם עלול לטעות... ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים (סנה' ז, ע"ב) היו מתייעצים ושואלים חוו"ד אחרים קודם שיפסקו פסק דין"4.

מטרת ההסכמות: 2) לאסור הדפסתו ע"י אחרים

עוד מטרת להסכמות הוא כדי לאסור על אחרים הדפסת הספר עד זמן מסוים, שיוכלו למכור את הספרים שהדפיסו, ולא יגיע להם נזק.

ר"נ רקובר שם עמ' 126 מציין שהסכמה ראשונה שעניינה איסור הסגת גבול ניתנה ביום ה' בתשרי רע"ט5, לשלושה מחיבוריו של ר' אליהו בחור, והם הספרים: 'ההרכבה', 'הבחור' ו'לוח בדקדוק הפעלים והבניינים'. המסכימים כאן אינם מסתפקים בדברי שבח, אלא גם אוסרים על "השולח יד במלאכת רעהו". הם מחזקים את גזרתם בגזירת נח"ש [נידוי, חרם, שמתא].

הסכמות מסוג זה אנו מוצאים במשך מאות שנים, ועד היום הזה, ראה לדוגמא ההסכמות שנדפסו בראש רמב"ם ספר זמנים, מהדורת שבתי פרנקל.

- כזאת היא הסכמת אדמו"ר הזקן לספר 'עמודי גולה' (לאדי תקס"ה) שנדפס באג"ק שלו ח"א אגרת נ: "...ולא נצרכה אלא להיות סניף ונמנה לדבר מצוה לאפרושי מאיסורא, איסור כולל על כל המדפיסים בגודא רבה, ארור בו קללה בו כו', שלא יקבענו בדפוס תוך חמש שנים מהיום דלמטה...". ולא עוד אלא שבאדר ראשון תקס"ז מודיע אדה"ז בנוגע ל"הדפסת הארבעה טורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא שלא לחזור ולהדפיסם בלי רשיון המביאם לבית הדפוס הנקובים בשמותם שם בהסכמות... הנ"ל היו שלוחים ממני... הריני מוסר ונותן כל כח וזכות מהסכמות הנ"ל ל...". אג"ק שם אגרת נג6. ועד"ז "מסירת כח וזכות על הדפסת הש"ס בסלאוויטא", שם אגרת נה (גם זה נשמט ממפתח הענינים שבאג"ק ח"ב עמ' קסג, ערך הסכמות).

וגם בהדפסת התניא הרי ישנם הסכמות מסוג הנ"ל, ראה עוד לקמן.

שיטת הצ"צ: אין בספרי דפוס הסגת גבול

הצמח צדק חולק על כל הנ"ל7, ולדעתו אין בספרי הדפוס איסור הסגת גבול. - שיטתו מבוארת בארוכה בבירור הלכה שכתב בהעלמת שמות הצדדים הנוגעים בדבר, אבל הנתונים מתאימים למחלוקת סלאוויטא-ווילנא, והיא נדפסה בשו"ת יו"ד סי' קצה. לדעתו: "מדינא דגמרא גבי מלאכת שמים כסופרים ומלמדי תינוקות וכה"ג אדרבה מקפידים שיהי' קנאת סופרים בכדי שיתייראו זמ"ז, וא"כ לא היה ראוי כלל ליתן הסכמה ואיסור על שאר מדפיסים שמסירים הקנאת סופרים, והוא הפך דינא דגמרא...", ובהמשך מעלה עוד כמה שאלות נגד תוקף ההסכמות. ובהמשך הוא נותן רק נתינת מקום קטנה מאד ומוגבלת לאיסור הדפסת ספרים מחדש. ראה סיכום של התשובה במפתחות לשו"ת צ"צ סוף עמ' כח.

וחוזר על שיטתו זה בחידושים עמ"ס בבא בתרא פרק א אות ז: "ולזאת יש לשאול על ההסכמות שהיו נותנים הרבנים הגדולים... כשמדפיס פלוני מדפיס עד"מ משניות, שהמדפיס האחר לא ידפיס משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס, מאיזה כח הוא? חדא דהרב אינו דומה לטובי העיר, שלא הוברר [=נתמנה] רק להורות ולא ע"ז לעיין ולפקח... ועוד דאין לו כח אפילו בעירו אא"כ בהסכמת רוב קהל עירו עכ"פ, מכ"ש על שאר עיירות אין לו כח כלל... וכ"ש דזה נוגע לכולי עלמא שייקרו השער...". וראה ג"כ בחידושים עמ"ס גיטין סוף פרק ד.

ולפי זה מובן למה היה הצ"צ (ואפשר גם רבותינו נשיאינו שאחריו) מונע את עצמו מנתינת הסכמות, כי לדעתו אין לאסור על מדפיסים אחרים את הדפסת הספר, וזה הרי היה אחד המניעים העיקריים של בקשת הסכמות.

וראוי לציין שבהסכמה היחידה שכתב הצ"צ על הספר 'אור הגנוז' של "איש האלקי הרב ר' ליב כהן" (אג"ק שלו ח"ב עמ' קא) ישנם רק כמה מלים בשבח המחבר, וגם מודיע שיקנה את הספר, אבל לא הזכיר את איסור השגת גבול.

ומעניין שהצ"צ כלל לא העיר ששיטתו לכאורה אינו מתאימה לשיטת זקינו אדה"ז בזה. וראה מש"כ ב'הערות וביאורים' גליון תשנ עמ' 104 על כיו"ב.

הרמ"א אינו אוסר הסגת גבול בספרים

וראיתי לאחד הרבנים שציין בנוגע לאיסור השגת גבול בעניני דפוס לשו"ת הרמ"א סי' י, ונעלם ממנו דברי הצ"צ שם: "אין שייך בזה השגת גבול וכמו שהביא דודי הרב הגאון יהודא ליב ז"ל מתשו' רמ"א ס"י שלא מצא לומר שהיענטראל8 משיג גבול דהגאון מהרמ"פ רק משום שהכריז שכל ספר יוזיל טפי מהגאון, מבואר בפי' שההדפסה עצמה שהדפיס הרמב"ם אף שכבר הדפיסו הגאון מהרמ"פ אין בזה כלל ענין להשגת גבול... על דינא דמוזיל שהזכיר רמ"א צ"ע דאדרבה שנינו במשנה ס"פ הזהב [בבא מציעא ס, א] וחכמים אומרים זכור לטוב, וא"כ הוא במכירת פירות כ"ש במכירת ספרים! וצ"ל התם הוזיל יותר מהערך, רק בשביל להפסיד את הגאון מהרמ"פ ז"ל". ושם: "וגם בתשו' רמ"א נתבאר דאין לחוש לדלמא ממנעי ולא ידפיס"9.

דברי המהרי"ל נמצאים בהסכמתו להדפסת הלכות רב אלפס, קאפוסט תקע"ח10. תשובה חשובה זו לא נכללה בספר 'שארית יהודה' של המהרי"ל. דברי המהרי"ל גם לא צוינו במפתחות לצ"צ עמ' קסא.

מה בין מחבר ויורשיו למדפיס משניות וש"ס

יש מקום לחלק ולומר שדעת הצ"צ שאין ענין של הסגת גבול בספרים הנדפסים אינו אלא בנוגע מו"לים שמדפיסים ספרים לא שלהם וכגון משניות, תלמוד וכיו"ב, שאז יש מקום לומר דלא קנה את ה'מוצר', וגם לאחרים מותר להדפיס אותם הספרים, וכנ"ל בארוכה, אבל בנוגע למחבר שמדפיס מחידושי תורתו או יורשיו אחריו י"ל שגם הצ"צ יודה שאסור להסיג גבולם.

גם בזה ישנו דיון ארוך באחרונים, ראה אצל ר"נ רקובר פרק ד, עמ' 75 ואילך, אבל משו"ת הצ"צ חו"מ סי' ע ס"ט משמע דבעיא ליה רק שרק במקרה שהנכד (אדמו"ר הצ"צ) "מעלמא השיגום אחר רוב טורח והוצאות מרובות" יש מקום לומר שאינו צריך "ליתן חלק לכל היורשים", אבל במקרה שנמצאים תחת ידם והם רוצים להדפיס ספרי מורישם, משמע דאז דין ירושה לו.

התשובה חסרה בסוף. ולהעיר שחילוק הנ"ל מפורש בהקדמת אדמו"ר האמצעי ובני הגאון המחבר ז"ל לשו"ע אדה"ז הל' פסח, שקלאב תקעד (מופיע בהוספות לשו"ע אדה"ז, מהדורת קה"ת, עמ' 1930 11. צילום ההקדמה אצל ר"נ רקובר בספרו שם עמ' 77): "כי ההית'[ר] שנתפשט שהמדפיסים שחוץ למדינה אין חוששין לנח"ש שבמדינה אחרת, היינו בהדפסה שמדפיסים ספר שאינו שלהם, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן גם משום השגות גבול לאו כל כמיני' לאסור חוץ למדינה, כי לא להם לבדם נתנה כל הארץ, משא"כ בחבורי קודש אאמו"ר ז"ל אשר שלנו היא שזכינו מבי' אבא מארי ז"ל, והרי יכול אדם לאסור הנאות ספרו על אחרים אפי' הם בסוף העולם".

וראוי לציין12 שדברים אלו הועתקו גם ע"י אחד מחכמי ליטא, הרב יחיאל העליר ב'הגדה לליל שמורים... [עם] באור חדש אור ישרים' [קניגסברג תרי"ז] כותב לאחרי הקדמת המחבר: "גזירת איסור שלא יקרב איש להדפיס ביאורי בלתי רשותי או רשות ב"כ, ואדם יכול לאסור בכה"ג הנאת ספרו, ע' הקדמת ש"ע של הגאון מלאדי זצללה"ה בהדפסה ראשונה"13.

הסכמת אדמו"ר האמצעי

גם מאדמו"ר האמצעי ישנו הסכמה שישנו בו שני החלקים הנ"ל שבח הספר ואיסור ההדפסה על אחרים, הכוונה להסכמתו לשו"ע או"ח עם 'שערי תשובה' להרח"מ מרגליות, ו'יד אפרים' לאחיו הרא"ז מרגליות (דובנא תק"פ, ומהדורה שניה אוסטרהא תקצ"ו), ונדפסה באג"ק שלו ח"א אגרת טז.

לאחרונה נדפסה ההסכמה גם בשו"ע או"ח ח"א מהדורת מכון ירושלים מבוא עמ' 110. אבל ההשוואה לנדפס באג"ק מגלה שידו של הבחור הזעצער של השו"ע באמצע, וישנם בו טעויות. בהסכמה נאמר: "...קיבץ וחיבר מכל שו"ת קמאי ובתראי קיצור הדינים... וזה שמו אשר יקרא לו שערי תשובה, כשמו כן הוא, שהוא פתח לדופקי בס' שו"ת [=בספרי שאלות ותשובות] שיוכלו למצוא בקל הדינים המפוזרי'[ם] בשו"ת [=בשאלות ותשובות] הנ"ל כשיהיו לפי סדר הלכות הנ"ל...", במהדורת השו"ע הנ"ל פתחו את הראשי-תיבות אבל לא נזהרו בפענוחם ובהעתקתם, הם כתבו: "...פתח לדופקי בספר שע"ת [=שערי תשובה] שיוכלו למצוא בקל הדינים המפוזרים בשע"ת [=בשערי תשובה] הנ"ל...", ואינו מובן, וכי הספר שערי תשובה הנו מפתח לספר... שערי תשובה?!

שוב נאמר בהסכמה: "ואוקי גברא רבא אחזקתי' ובפרט ההגהות של אחיו הגאון הגדול המפורס'[ם]...", אבל במהדורת השו"ע נאמר: "ואוקי גברא רבא אחזקתיה ובפרט ההגהות של אחיו הגאון הגדול המפורסם...", המלה "הגדול" נשמטה! זאת ועוד, רצו להקל על הקורא והשלימו את המלים. בנוגע למלה "המפורסם" מסתבר אכן שלא נכתבה מלאה רק מחוסר מקום, שהיה בסוף השורה וכיו"ב14, וא"כ טוב עשו שהדפיסו אותו במילואה, אבל בנוגע למלים "אחזקתיה" או "ראיה" הרי מסתבר שאדמו"ר האמצעי קיצר אותו בכתב-ידו כדי שלא לכתוב י-ה, וא"כ צ"ע האם טוב עשו שלא העירו על התיקונים.

בסוף ההסכמה בתאריך נאמר: "אור ליום כ"ה תשרי תק"פ לפ"ק פ"ה ק"ק ליובאוויטש", אבל במהדורת השו"ע נאמר: "אור ליום ה' כ"ה תשרי תק"פ לפ"ק פה ק"ק ליובאוויטש", ובדקתי במקור, בהסכמה כפי שנדפסה בשני הדפוסים הנ"ל15, והתברר ששני השינויים שלהם מדויקים. בדקתי גם בלוח ואכן בשנה ההיא חל כ"ה תשרי ביום ה. גם המלה 'פ"ה' עם סימן לראשי-תיבות אין לו שום מובן. ויש לתקן כ"ז באג"ק.

כל הנ"ל אינם אלא שינויים באחת ההסכמות לשו"ע, וצ"ע עד כמה אי-דיוק הנ"ל משקף את כל עבודת עריכת השו"ע הנ"ל.

דעת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ

יש לעיין מהו דעתו של אדמו"ר מוהריי"צ בנוגע לאיסור השגת גבול בספרי דפוס. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כותב באגרות קודש שלו ח"ט עמ' שנו-שנז: "אל ידידינו אנ"ש... הדפסת הספרים בנגלה ודא"ח ["המשתייכים לנשיאי חב"ד"] נמסרה על יד המוסד להוצאת ספרים קה"ת... ומלבעדי המוסד קה"ת בל יהין שום אחד מכם להדפיס שום ספר מהספרים הנ"ל. וכל השומע לי יתברך ברוב טוב גשמי ורוחני"16.

ולכאורה הרי כאן איסור נגד הסגת גבול. וגם רואים במוחש שבכל הספרים של רבותינו נשיאינו מתחיל מספרי אדה"ז ועד לספרי 'לקוטי שיחות' של הרבי בכולם נאמר מאחורי השער Published & Copyrighted by KEHOT. אבל לאחרי עיון י"ל אדרבה, שהרי במכתב לא הזכיר אדמו"ר מוהריי"צ איסור הסגת גבול ההלכתי, וכנראה האיסור שהוא אוסר הדפסת ספרים אלו הוא ציווי רוחני ולא גדר הלכתי. ובאם זה נכון הרי האיסור הזה הוא יותר חמור מאיסור הלכתי, וא"א למצוא בו צדדי היתר, וע"ד הנאמר בכמה אחרונים לגבי צוואת ר"י החסיד, שאין להתירו בנקל. ויל"ע בכ"ז.

ועדיין יל"ע טובא בדעת כ"ק אדמו"ר זי"ע, ראה לדוגמא 'לקוטי שיחות' חלק כו עמ' 319 לגבי הדפסת התניא, ועוד. ומצד שני הרי התפרסמה כבר המענה משנת תשמ"א בנוגע להדפסת השיחות: "איך אפשר לאסור על מי שהוא - לפרסם דברים שנאמרו ברבים (וע"מ שיפרסמום)?! האם האיסור אינו - היפך ההפצה?". ולא באתי רק להעיר.

איסור הדפסת התניא

בלקוטי אמרים תניא בסוף "הקדמת המלקט" כותב אדה"ז: "שלא להדפיס קונטריסים הנ"ל... משך חמש שנים מיום כלות הדפוס", וב'שיעורים בספר התניא' אידיש ציין ע"ז (עמ' 4/20 הערה 26): "כנ"ל יום ג' פ' תבא תקנ"ו - זע אויבן אין די הסכמות", והכוונה לתאריך נתינת ההסכמות.

וזה דבר פלא שיום נתינת ההסכמה הוא גם "יום כלות הדפוס"! וב'היום יום' כ' כסלו מפורש: "הדפסת ספר של בינונים - תניא בפעם הראשונה נגמרה יום ג' כ' כסלו תקנ"ז בסלאוויטא", וראה גם 'ספר התולדות אדמו"ר הזקן' (קה"ת תשל"ו) עמ' קנ. וכבר הערתי על כך ב'הערות וביאורים' גליון רסז עמ' כד.

ובגליון רסח עמ' יד-טו משיב בעמ"ח ספר השיעורים: שהכוונה אינו שיום כלות הדפוס היה ביום ג' פ' תבא, אלא שהאיסור שלא להדפיס את התניא הוא עד חמש שנים מיום ג' פ' תבא, שהרי צריך להיות מוכח מהספר עצמו עד מתי הוא זמן איסור הדפסתו, "ומאחר שלפועל לא כתוב בספר התניא יום כלות הדפסתו (כבכמה ספרים שכתוב בסופם יום כלות הדפסתו), והתאריך היחידי הוא בהסכמות, לכן לפועל איסור הדפסתו הוא עד חמש שנים מיום ג' פ' תבא תקנ"ו".

ואכן צודק הרב וויינברג שצריך שיהיה מפורש בספר תאריך גמר ההדפסה כדי שידעו עד מתי חל האיסור, אבל אינני יודע למה הוא קבע שבדפוס הראשון "לא כתוב בספר התניא יום כלות הדפסתו", והרי כן כתוב ומפורש בו, והיא נעתקה ברשימת דפוסי התניא של כ"ק אדמו"ר זי"ע שבסוף התניא וב'תורת חב"ד' לר"י מונדשיין ח"א עמ' 31: "ותשלם המלאכה מלאכת הקודש ביום שהוכפל בו כי טוב יום ג' ך' ימים לחודש כסליו שנת תקנ"ז לפ"ק".