בקושיית התוס' (בקושייתם הג'): "ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ' אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע"ג דלא דיימא מעלמא פליגי דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר' יהושע ובא כמודה דמי דהא מודה דהכא אינו אלא שהיה אומר שבא עליה דפשיטא שלא היה מזנב אחריה לאורבה שלא תזנה ובין לרב ובין לשמואל אסור הוא בבת ישראל דשתוקי דקאמר לשמואל היינו דאסור בבת ישראל לכולהו לישני דבפרק בתרא דקדושין וכו'"
ותירצו התוס' דכאן שאני שמודה שבא עליה ביאות הרבה וכו' ורוב בעילות אחר הבעל (ע"ד דאיתא בחולין יא,ב, דמקשה מנלן דאזלינן בתר רוב? "רב מרי אמר: אתיא (שמות כ"א) ממכה אביו ואמו, דאמר רחמנא: קטליה, וליחוש דלמא לאו אביו הוא! אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ורוב בעילות אחר הבעל", היינו דאפילו אם זינתה עם אחר כיון שהיתה נשואה לבעל אמרינן דרוב בעילות כו' והולד מהבעל הוא) והקשו המפרשים דזה מועיל רק לברר הכשר הולד דאמרינן שבא מרוב, אבל אכתי קשה בנוגע להכשר הארוסה להארוס דכאן לא שייך דאזלינן בתר רוב כי אם נבעלה לאחר אפילו פ"א נאסרה לו? (וכמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ת אבהע"ז סי' כ"ז דרוב ביאות וכו' מועיל רק לגבי הולד בלבד) אם לא דנימא שהתוס' כאן קאי כפי מסקנתם בד"ה חדא דאיירי רק לגבי הולד בלבד ולא לגבי האם, אלא דמסתימת לשונם כאן לכאורה משמע דאיירי גם אודות הארוסה.
ונת' באחרונים (ראה בס' זכר יצחק סי' ע"ב ובחי' ר' שלמה סי' ו' ועוד) שכל החשש מדאפקרה שייך רק אם יש ולד בפנינו שהוא ספק, וצריכים לברר הספק מיהו אביו, בזה אמרינן לאביי דאף שהארוס בא עליה פ"א, אין זה בירור מספיק לומר דבודאי הוא של הארוס דדילמא אפקרה נפשה לאחרינא, אבל בדליכא ולד וכל הדיון הוא רק לגבי הארוסה אם מותרת להארוס או לא, כיון שיש עדים שהארוס בא וכו' אין לנו לחשוש כלל מדאפקרה שנחדש כאן איסור חדש עליה שזינתה גם עם אחר ואסורה לבעלה, דמהיכי תיתי לחדש איסור חדש בלא דיימא מעלמא, ובפרט שיש לה חזקה שמותרת לבעלה, ורק כאשר יש כבר ספק לפנינו בהולד וצריך בירור עליו בזה אמרינן שזה אינו בירור מספיק, דלפי"ז מתורץ קושיא הנ"ל דכיון דמצד רוב ביאות נתברר שהולד כשר, במילא שוב אין לדון כלל סברת מדאפקרה גם לגבי האשה עצמה.
ובזכר יצחק פירש בזה דברי הרמב"ן הכא (בד"ה חדא) שהקשה כקושיית התוס' דמה מועיל דקא מודה לפי סברת אביי דאפילו בלי דיימא וכו' חיישינן מדאפקרה וכו' ותירץ שם בסוף וז"ל: א"נ לגבי ולד חיישינן אבל היא שריא לבעלה עכ"ל, דכוונתו הוא כנ"ל, דבקידושין איירי רק לגבי הולד לכן יש חשש זה, משא"כ הכא איירינן רק לגבי האם בלבד, ולגבי האם עצמה לא חיישינן מדאפקרה, והתוס' לא ניחא להו לתרץ כן כיון דסבירא להו דהגמ' הכא איירי גם לגבי הולד.
ואף שהר"י בתוס' ד"ה חדא אמר וז"ל: מצינן לפרש דאיירי לענין לאוסרה על הארוס וה"פ חדא דקא מודה הלכך אינה נאסרת עליו ועוד הא רב יהודה כו'.. אלא כלומר אפילו כי ליכא טעמא דמודה כגון לאביי דס"פ אלמנה מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה נמי לגבי עלמא אפ"ה אינה נאסרת עליו משום דנאמנת כר"ג" הרי דסבירא ליה דאיירי הכא לענין הארוסה, ומ"מ פירש שם בועוד החשש הוא מדאפקריה, ביארו בזה דהר"י סב"ל דכיון דבפועל הרי יש כאן ולד שיש בו ספק, אף שאין דנים הכא אודותיו, מ"מ הרי יש כאן ספק וחשש מדאפקרה, לכן זה פועל ספק גם לגבי האם, ורק אם אין כאן ולד כלל או שהספק הוכרע על הולד מצד רוב ביאות וכו' אז ליכא חשש עם האם, משא"כ הרמב"ן סב"ל דהכא שהדיון הוא רק אודות האם בלבד אף שיש ולד, לא חיישינן מדאפקרה וכו' ועי' בזה.
ולפי"ז מתורץ קושיית הגרע"א במתניתין בראוה מדברת וכו' וסב"ל לרבי יהושע שאינה נאמנת שהוא איש כשר עד שתביא ראי' לדבריה, היינו שהוא הי' אדם כשר, והקשה רע"א לפי אביי דחיישינן מדאפקרה וכו' [אפילו בלי דיימא] מה מועיל הראי', אכתי נחשוש שזינתה עם פסול עיי"ש בכל השקו"ט שלו, ולפי הנ"ל ניחא דכיון שאין שם ולד ליכא חשש זה כלל, ובהסיפא שהיתה מעוברת ויש ולד שם לא הקשה רע"א הקושיא כלל כי רק בהרישא שכתוב שתביא ראי' לדבריה שהי' כהן וכו' משמע שזה לבד מספיק, ולכן הקשה דמה זה מועיל נימא "מדאפקרה", משא"כ בהסיפא הרי לשון המשנה הוא "ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא.. ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה" דהיינו שתביא ראי' על הולד שהוא מאיש כהן ובזה יש לפרש שמביאה ראי' ע"ז כגון שהי' רגיל אצלה וכו' ורוב בעילות אחר הבעל.
ויש להמשיך בדברי התוס' (בד"ה חדא הא'), הנה בתחילה ביארו התוס' כוונת רב יוסף דקאי לרבא דכאן שהבעל מודה ה"ז מועיל דליכא חשש שזינתה עם אחר אף דבבא על ארוסתו סב"ל לרב ושמואל שהולד פסול ומודה כבא? כיון דכאן לא דיימא מעלמא, ורק התם דדיימא מעלמא סב"ל לרב ושמואל שהולד פסול, [וצריך לומר דהכא לא סב"ל להתוס' מה שכתבו לעיל דמודה היינו שבא עליה ביאות הרבה, דלפי"ז אין זה שייך כלל להסוגיא דיבמות ועי' רש"ש, אלא פירשו שבא עליה פ"א], וללשון ב' דפליגי בארוסה שעיברה אפ"ל דהכא אפילו בדיימא מעלמא ה"ז מועיל, כיון דכאן מודה שדינן ליה בתר ארוסה כדקאמר שם רבא, ואינו דומה לארוסה שעיברה דלא ידעינן בכלל שזינתה עם הארוס.
ובתוד"ה חדא הב' התחילו לבאר די"ל דאיירי לענין לאוסרה על הארוס, והטעם בזה י"ל דרק בזה שייך לומר דכאן הוה "בדיעבד" וסמכינן על ר"ג, כיון שכבר נתארסה לכן לא תצא, אבל אי נימא דאיירי לענין הכשר הולד ה"ז דין דלכתחילה? [ורק אח"כ כתבו התוס' דהולד הוה כבדיעבד כיון שנאסרה לקהל וכו'] ולפי פירוש זה דאיירי לענין ארוס וארוסה עצמם אם מותרים זה לזה, לא שייך לפרש "ועוד" כשהארוס אינו כאן, [כדפירשו התוס' אח"כ] דא"כ לא שייך לדון בכלל אם הוא מותר לה או לא, גם אי אפשר לפרש שהבעל מכחיש שלא בא עליה, דא"כ גם לפי ר"ג אינה נאמנת כמ"ש התוס' אח"כ והטעם בזה הוא כמ"ש הראשונים דמבואר לקמן טז,א, דר"ג איירי רק בברי ושמא ולא בברי וברי ולכן אם הבעל טוען ברי שלא בא עליה אין האשה נאמנת, גם הארוס עצמו ודאי אסור בה דהרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ולכן הוצרכו לפרש כוונת רב יוסף דאף שעכצ"ל שבפועל מודה "ועוד" דאפילו לפי אביי דהודאה זו אינו מועיל כיון דחיישינן "מדאפקרה" מ"מ נאמנת משום דר"ג, וע"ז הקשו התוס' וז"ל: ואי אפשר להעמידה דלפי דבריו אם כן הא דאמר אביי מדאפקרה נפשה היינו בשלא בדקו את אמו וזה אינו דהא אפלוגתא דרב ושמואל קאי דמוקמי בקדושין מאי שתוקי בדוקי ולמאי דגרסינן בקדושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי עכ"ל, היינו דיוצא דחששו של אביי מדאפקרה וכו' הוא רק בלי בדיקת האם כי אם האשה טוענת ברי נאמנת וזה סותר הסוגיא דקידושין עיי"ש.
ודבריהם תמוהין, (כפי שהקשו המפרשים) דאדרבה הרי שם מבואר בהדיא ללישנא בתרא דשמואל קאמר דבודקין את אמו והולד כשר כי זה מסלק החשש דמדאפקרא משום ר"ג, [ולב' לשונות קמאי דלכו"ע אסור בבת ישראל איירי בלי בדיקת האם כמ"ש התוס' לעיל], וא"כ שפיר בהתאם לזה אמר כאן ר' יוסף דאפילו אם הודאת הבעל אינו מועיל, מ"מ כיון שיש כאן בדיקת האם שהיא אומרת שהוא מהארוס לכן ה"ז מועיל כיון דפסקינן כר"ג ומהו בכלל קושיית התוס'? גם מהו כוונתם במ"ש דלהגירסא דארוסה שעיברה אתי שפיר, (ועי' בתוס' הר"ש משאנץ שכתב כל זה, ומוסיף על לשון התוס' "ולמאי דגרסינן בקידושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי, דהא דאמר התם מדאפקרה נפשה היינו היכא דלא קא מודה") וצ"ב.
והנה בס' בית יעקב כאן (לבעל הנתיבות) פירש כוונת קושייתם דכוונתם להקשות כמו שהקשו לעיל בד"ה ההוא ארוס בקושיא הב', דכאן מבואר דמועיל בדיקת האם לר"ג אפילו בלי הודאת הבעל, ושם משמע ללשון ג' דשתוקי היינו בדוקי דבדיקה מועיל רק בבא, ולא ניחא להו בתוס' זה לתרץ כמ"ש לעיל דנקט "בא" משום החידוש ברב, דאפ"ה הולד ממזר, דאדרבה כח דהתירא עדיף, וכיון ששמואל מתיר הולד, מסתבר דנקט בא משום שמואל, דרק אז מועיל בדיקת האם?
ובשלמא אם רב יוסף סב"ל כרבא, וליכא כאן חשש מדאפקרה כלל כיון דאיירי בלא דיימא כו' (כמ"ש בתוד"ה חדא דלעיל) לא קשה, דרק הכא דלא דיימא מעלמא, מספיק נאמנות האשה לר"ג בלי בא ובלי הודאת הבעל, אבל שם דדיימא מעלמא צריך בא דוקא כמ"ש התוס' לעיל, אבל לאביי דגם שם איירי בלא דיימא, ומ"מ חיישינן מדאפקרה כו' ובעינן בא דוקא להודאת האשה א"כ מאי שנא הכא?
ואף דלפועל הלא איירי גם הכא שהודה הבעל שבא עליה (דאל"כ שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כנ"ל), וא"כ שוב ליכא סתירה, הנה עכצ"ל דכוונת הגמ' ב"ועוד" היינו דנאמנות האשה הוא מצד עצמה בלי הודאת הבעל, דאי נימא שיש כאן בירור שבא עליה פעם אחד, וכל הספק הוא רק דילמא זינתה עוד, לא שייך להקשות קושיית הגמ' אח"כ דכאן רוב פסולין אצלה כו', דמתי שייך לחלק בין רוב כשרים ורוב פסולין דוקא במקום דבודאי זינתה ואינו ידוע למי, והיא אומרת לכשר נבעלתי דלר"ג נאמנת בזה יש לחלק בין רוב כשרים ורוב פסולין, אבל הכא שכל הספק הוא אם זינתה עוד או לא, הנה לעולם צ"ל נאמנת, כיון דבספק זה ליכא נפק"מ בין רוב כשרים או רוב פסולין?
בשלמא אי נפרש קושיית הגמ' כמו שכתבו התוס' אח"כ, דהקושיא ד"ועוד" הוא דאפילו אם המציאות יהי' כשאינו כאן או מת והיא לבדה אומרת שנבעלה מהארוס דנאמנת משום ר"ג, בזה שייך שפיר להקשות דמהיכי תיתי שנאמנת לומר שהוא מהארוס דשם הרי כו"ע פסולים אצלה כיון שהיא אשת איש, אבל אי נימא דקושיית הגמ' היא דאף דידעינן שבא עליה מ"מ נימא מדאפקרה גם עם אחר מה שייך להקשות מרוב פסולין אצלה?
אלא עכצ"ל דכוונת רב יוסף ב"ועוד" הוא דאפילו בלי הודאת הבעל כלל נאמנת לומר שזינתה עם הארוס משום דר"ג, וא"כ שוב קשה דכאן מועיל בדיקת האשה בלי הודאת הבעל ושם בעינן בא דוקא.
ואין לומר דלפי אביי מפרשים רק כב' לשונות של הגמ' דשתוקי היינו דאסור בבת ישראל דלכן לכו"ע אסור בבת ישראל משום מדאפקרה, ולאביי לא מיירי כלל כאן מענין בדיקת האם כלשון בתרא, ובמילא לא קשה מכאן כלום, דלכו"ע מועיל בדיקת האם בלי בא, ולזה כתבו דלא מסתבר לומר כן כיון דקאי על הגמ' קידושין ושם יש לשון בתרא, ודאי גם לאביי שייך לפרש כן, ושוב קשה כנ"ל, וע"ז שפיר כתבו דלפי הגירסא בקידושין ארוסה שעיברה לא קשה, היינו דכל האוקימתא דבדוקי קאי רק להלשון דארוסה שעיברה ולא בבא, ובמילא שוב ליכא סתירה כלל דלעולם בדיקת האם מועיל בלי בא ובלי מודה.
ונמצא לפי"ז דשיעור דברי התוס' כך הם, בתחילה בד"ה חדא דלעיל כתבו לפי רבא דליכא כאן חשש מדאפקרה וקאמר רב יוסף למאי ניחוש חדא דקא מודה ולרבא באופן כזה נאמן וליכא חשש מדאפקרא, ואפילו לפי אביי ללשון ראשון שיש כאן חשש מדאפקרה נאמנת משום דר"ג, וע"ז הקשו דאי אפשר להעמידה דא"כ צ"ל דאביי לא סב"ל כהאוקימתא דבדוקי [דאם גם אביי פירש כן נמצא שיש סתירה דשם מועיל בדיקה רק בבא להסיר החשש מדאפקרה, וכאן ה"ז מועיל גם אם אינו מודה], וזה אינו דהרי קאי על הסוגיא בקידושין ושם יש אוקימתא בתרא ובפשטות זהו גם לפי אביי, אבל אם גרסינן בקידושין ארוסה שעיברה לא קשה כנ"ל.
אלא שפירוש זה קשה להעמיס בדברי התוס', כיון שלא הזכירו כלל דבקידושין בעינן בא דוקא וכו' כמ"ש לעיל? ועי' בשו"ת רע"א החדשות (אבע"ז סי' ב') שהאריך לבאר דעת רב דהולד ממזר וסיים שם דלפי דבריו יש לבאר דברי התוס' דילן.
והנה בהסוגיא דקידושין בהא דפליגי רב ושמואל בהבא על ארוסתו בבית חמיו דרב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי, יש שם כמה אופנים איך לבאר פלוגתתם: אופן אחד איירי בשלא בדקו את האם דרב פוסל הולד לקהל ה' דהוה ספק ממזר, ושמואל ג"כ מודה לו שהוא שתוקי דהיינו ספק ממזר, והא ששינה הלשון וקאמר "הולד שתוקי" משום שמוסיף עוד דאפילו אם תפס נכסי אביו בירושה מפקינן מיניה דמשתקינן ליה מנכסי אביו עיי"ש וכמ"ש כל זה בתוס' הרא"ש שם, אופן שני: דבאמת פליגי אהדדי, דשמואל אומר "בדוקי" שבודקין את אמא ואם אומרת שהולד מהארוס נאמנת וכרבן גמליאל, משא"כ רב סב"ל דאפילו עם בדיקת האם הולד פסול לקהל ה'.
ובשו"ת רע"א החדשות (אבע"ז סי' ב') הקשה בדעת רב בבא על ארוסתו לפי אופן השני הנ"ל בקידושין, דהא דקאמר שמואל שתוקי היינו בדוקי, דמועיל בדיקת האם ורב חולק דאף בבדיקת האם הולד ממזר, וקשה דלמה סב"ל לרב שהולד פסול, הרי נקטינן בכלל דגם רב סב"ל כרבי גמליאל כמ"ש לקמן בתוס' יד,ב, בד"ה כמאן, דאי נימא דרב סב"ל כרבי יהושע הרי הילכתא כרב באיסורי וצריך לפסוק כרבי יהושע ואיך קאמר רב יוסף כאן כשמואל דהלכה כרבן גמליאל? ואין לומר משום דסבירא ליה לרב דמכשיר רק בה שיש לה חזקה ולא הבת, שהרי לפי ר"ג ודאי צריך להכשיר כאן הולד אפילו בלי חזקה, דהרי לגבי הולד יש כאן ספק ספיקא, דילמא לא זינתה עוד עם אחר כלל, ואפילו את"ל זינתה דילמא זינתה עם עכו"ם או עבד דהולד כשר לדעת רב ושמואל ואפילו אם היא אשת איש כמבואר ביבמות מה,ב, דסב"ל דממזר הוא רק כמו באשת אב: "מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בה קדושין, לאחריני תפסי בה קדושין, לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו קדושין כלל" ולא שייך ממזרות מעכו"ם או עבד כלל, וא"כ למה הולד ממזר הרי יש כאן טענת ברי של האם עם הספק ספיקא של הולד, ומבואר בתשובת הרשב"א (סי' ת"א) דספק ספיקא עדיף יותר מחזקה, ואם ר"ג מכשיר בברי וחזקה, כל שכן דמכשיר בברי עם ספק ספיקא, וא"כ למה הולד ממזר?
ומתרץ דלפי אוקימתא זו ד"בדוקי" אכן מוכרחים לומר דרב כרבי יהושע, דברי וחזקה אינו מועיל, לכן סב"ל גם כן דאינו מועיל ברי וספק ספיקא, ואף דבאלמנת עיסה מכשיר ר' יהושע בספק ספיקא כמבואר בהמשך הגמ', הנה זה רק בהאם שיש לה חזקת כשרות, אבל הרי בת העיסה שם פסולה כמבואר בתוס' כיון דאין לה חזקת כשרות, וא"כ ה"ה הכא כשיש ספק ספיקא בהבת שהיא פסולה כיון דטענת ברי של האשה לפי רבי יהושע אינו מועיל.
והא שכתבו התוס' לקמן דעכצ"ל דרב כר"ג כנ"ל, כי אם סב"ל כרבי יהושע הלא הילכתא כרב באיסורי עיי"ש, הנה שם קאי לפי הגירסא בכל הספרים דגרסינן "ארוסה שעיברה" דשם אין יודעים כלל עם מי זינתה, ושם יש רק ספק אחד, עם מי זינתה, במילא ה"ז כהדין דמתניתין דראוה שנבעלה כו' שיש ספק אחד עם ברי וחזקת כשרות, הנה י"ל דרב כר"ג, דלגבי עצמה נאמנת משום שיש לה חזקה, אבל לגבי הולד לא, כי סב"ל דחזקת האם אינו מועיל לגבי הבת וא"כ א"ש דרב כר"ג, ולכן הלכה כר"ג.
ומ"מ בזה דסב"ל לרב דחזקת האם לא מהני לגבי הבת בזה לא קיימ"ל כרב, כיון דריו"ח לעיל יג,ב, חולק וסב"ל דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, ורב וריו"ח הלכה כריו"ח, וכל זה שייך לומר לפי הגירסא דארוסה שעיברה, אבל להגירסא ד"הבא על ארוסתו" שיש שם ספק ספיקא ומ"מ קאסר רב עכצ"ל דסב"ל כרבי יהושע, עכתו"ד רע"א, ומסיים שם דבזה יש לפרש כוונת התוס' ישנים בד"ה חדא, ולא פירש כלום ויתבאר בעזרת ה'.
ע"כ