בתירוץ הגמ' דהמשנה איירי בתרי רובי ישנם ב' שיטות בראשונים: הא') דקאי רק לפי רבי יהושע וכדפירש"י, ונתבאר הטעם בזה בשיעור הקודם דסב"ל לרש"י דמשנה זו באה בהמשך ללעיל מיני' דאיירי בטענת ברי (כמ"ש בעל המאור והריטב"א) וכ"כ בהדיא בתוס' הרא"ש: "א"נ נוכל לפרש אפילו בברי וכר' יהושע כדפרש"י" עיי"ש, במילא צ"ל דגם הכא איירי כן, ואם הי' מיירי ב"שמא" ודאי הי' הגמ' צריך לפרש דמשנה זו שאני מלעיל, וכיון דאיירי בברי א"כ לפי ר"ג כשרה אפילו ברוב פסולין ולכן צ"ל דאתי כרבי יהושע1.
אלא שיש עוד טעם בראשונים למה צ"ל דמתניתין אתי רק כרבי יהושע, וכמ"ש בשטמ"ק בשם הרא"ה שפירש טעמו של רש"י דאתי כרבי יהושע דממ"נ לא אתי כר"ג דאם איירי בברי אפילו ברוב פסולין מכשר, ואם איירי בשמא לא יועיל לר"ג אפילו תרי רובי, כיון דסב"ל לר"ג בדין דאלמנת עיסה דבשמא אינו מועיל אפילו ספק ספיקא, א"כ ה"ה דתרי רובי אינו מועיל כיון דרוב וספק ספיקא שקולים הם, ותרי רובי אינו שום מעלה מן התורה, דמן התורה ליכא נפק"מ בין חד רובי לתרי רובי אלא דרבנן גזרו הדין דתרי רובי משום קבוע, ועי' גם בחי' הרמב"ן שכתב כן ברש"י.
הב') הרא"ה עצמו חולק ע"ז וסב"ל דמתניתין איירי בשמא ואתי גם לר"ג, דרק ספק ספיקא אינו מועיל בשמא אבל תרי רובי מועיל, (וכתירוץ הראשון של התוס') ומביא ראי' דאי נימא דאתי רק כרבי יהושע הי' הגמ' צריך לומר בהדיא "לעולם רבי יהושע היא", בהמשך לדברי המקשן "כמאן אי כר"ג וכו'" ועוד דאי קאי לפי רבי יהושע למה מקשה בהמשך הגמ' מי בעינן תרי רובי מתשע חנויות וכו' ומתרץ" מעלה עשו ביוחסין", והרי גם מקודם ידענו לפי רבי יהושע שפוסל ברוב אחד ויוחסין שאני ואינו דומה לתשע חנויות דשם כשר ברוב חנוית כשרות, וכן הקשה גם הרמב"ן על רש"י, ועוד דמתניתין משמע דאיירי בשמא כיון דהוה בתינוקת דבפשטות אינה יודעת מיהו המאנס גם לא קתני דאמרה לכשר נבעלתי, ולכן אין הגמ' צריך לפרש דאיירי בשמא, כיון שכן משמע פשטות המשנה, ורק לרווחא דמילתא אמר לעיל אי כר"ג אפילו רוב פסולין, דאז נצטרך לומר דאיירי בברי דוקא, והגמ' שם לא הוצרך לפרש בברי כיון שזה ידוע דדינו של ר"ג הוא בברי, אבל שאר כל הסוגיא הוא בשמא, וכן סבירא להו לעוד ראשונים דאיירי בשמא ואתי לכו"ע, הם לר"ג והן לרבי יהושע, ואתי שפיר מה שהקשה אח"כ ומי בעינן תרי רובי ומתרץ מעלה עשו ביוחסין שהקשה זה לפי ר"ג דלא ידענו שהוא סב"ל ג"כ דמעלה עשו ביוחסין שצריכים ב' רובי.
ובחי' הרשב"א חולק על זה וסב"ל לפי האמת דלפי ר"ג אין תרי רובי מועיל, וכבר הובא דבריו וז"ל: דאפילו בתרי רובי ודאי משמע דפסיל ר"ג בדלא טענה, דאיהו קיל ליה שמא דאפילו בספק ספיקא פסיל וכ"ש בתרי רובי דהא בדאורייתא ליכא מידי בין חד רובי לתרי רובי דהכא והכא לקולא דחד רובא כמאה ומאה רובי כחד ואילו בספיקי איכא טובא בין חד ספיקי לתרי ספיקי דהכא לקולא והכא לחומרא וכיון שכן מאן דלא מכשר בתרי ספיקי כל שכן דלא מכשיר בתרי רוב עכ"ל. ולכן מפרש דהסוגיא איירי בשמא ואתי רק כרבי יהושע ולא כר"ג, ומסיים שזהו טעמו של רש"י עיי"ש.
ולכאורה דבריו צריכים ביאור למה הוא "כל שכן"? דלכאורה ספק ספיקא וב' רובי שקולים הם, כי בכלל מבואר שההיתר דספק ספיקא הוא מטעם "רוב" שיש כאן רוב צדדים להקל, וב' רובי שהם כרוב אחד כנ"ל הוא כספק ספיקא. (וכן הקשה בההערות שם), והרא"ה והרמב"ן לא כתבו "כל שכן", אלא ששקולים הם ולמה כתב הרשב"א וכ"ש?
ויש לומר דהרשב"א לשיטתו במ"ש בתשובה סי' ת"א דספק ספיקא מטעם רוב ועדיפא מיני' והוכיח כן מרבי יהושע דבשמא מקיל בספק ספיקא ומחמיר ברוב כשרים (ועי' פנ"י שדחה ראייתו די"ל דהא דמועיל ספק ספיקא בשמא לרבי יהושע הרי זה בצירוף עם הרוב שהרי רוב המשפחה כשרות לכהונה רק נטמע שם חלל אחד, אבל ספק ספיקא עצמו אינו אלים מרוב).
והנה זה שהרשב"א כתב שזהו טעמו של רש"י כשיטתו, י"ל שזהו משום שהרשב"א הביא לעיל פירש"י באלמנת עיסה שיש ספק ספיקא ממש כפירושו של ר' יוסף דילמא הוא בן ט' לשני וכו', ולכן שפיר שייך לומר דאם בספק ספיקא מחמיר שהוא כרוב ועדיף מיני' וכו' גם בב' רובי מחמיר, וכן לכאורה צריך לומר נקטו הרמב"ן והרא"ה, אבל ברש"י שלפנינו באלמנת עיסה שפירש שיש רק ספק אחד, ודאי אפשר לומר דבב' רובי מודי ר"ג, כיון דכל מה דידעינן דר"ג מחמיר הוא רק שם שיש ספק אחד, ובספק אחד ליכא אפילו רוב, ולפי"ז מוכרח לומר בטעמו של רש"י כנ"ל משום דמתניתין איירי בברי וכפי שנת' .
[ונראה שהרא"ה וכו' סב"ל דההיתר דספק ספיקא הוא מטעם רוב דרוב צדדים להתיר ולכן נקט דספק ספיקא וב' רובי שקולים הם כיון דב' רובי הוה רוב אחד מן התורה, משא"כ הרשב"א סב"ל שההיתר דספק ספיקא הוא היתר בפני עצמו שהתורה אסרה רק בספק אחד דהוה ספק השקול להיתר או לאיסור, אבל כשיש ספק ספיקא דהיינו ספק בתוך הספק אין זה ספק השקול ובזה לא הזהירה התורה כלל, ועוד יתבאר בזה אי"ה יותר משערי ישר שער הספיקות פי"ט, ולכן סב"ל להרשב"א דספק ספיקא עדיף מרוב].
וצ"ע בדעת הרמב"ן והרא"ה וכו' שכתבו דר' גמליאל מודה בב' רובי דכשר אף דבספק ספיקא פוסל וכטענת הרשב"א, דאפילו אי לא נימא דספק ספיקא עדיף מרוב אלא דשקולים הם, למה מודה בב' רובי ופוסל בספק ספיקא כיון דשקולים הם דהרי מן התורה תרי רוב הוא כרוב אחד? וזה קשה גם לפי תירוץ הא' שבתוס' דאיירי בשמא ואתי ככו"ע.
ועי' בחי' רבנו קרשקש שהביא ג"כ דברי רש"י דאתי כרבי יהושע וביאר טעמו כנ"ל דסב"ל דלר"ג אין תרי רובי מועיל אבל חולק ע"ז וז"ל: ולא נהירא דאע"ג דפסיל בספק ספיקא לא פסיל משום הכי בתרי רובי דתרי רובי עדיפי מספק ספיקא דהא חד רובא הוה כספק ספיקא ותרי רובי עדיפי מדרבנן מיהת טפי מספק ספיקא אבל בדאורייתא ודאי ליכא הפרישא בין חד רוב לתרי רוב עכ"ל.
ונראה לבאר דבריו ע"פ מה שביאר הרבי בכ"מ בנוגע לאיסור דרבנן דאף שתיקנוהו רבנן משום סיבה מיוחדת, מ"מ גם כשבטל הסיבה נעשה הוא לאיסור בעצם, ולדוגמא בשו"ע אדה"ז (סי' תרכט סעי' כט-ל) כתב וז"ל: נסרים שרחבן ארבעה טפחים אסור לסכך בהן לפי שרוב תקרת הבית עשויות מהן ויש לחוש שמא ישב תחת תקרת ביתו ויאמר מה לי לסכך בנסרים אלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי אף היא מנסרים עשויה ותקרת הבית היא פסולה מן התורה .. ואפילו אם לא הטיל רוחב הנסרים על גבי הסוכה אלא הפכן והשכיבן על צידן שהוא פחות מארבעה טפחים אף על פי כן פסולה דכיון שיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן עכ"ל.
ובשיחת יום ב' דחגה"ס תשי"ב (סעי' יד) איתא וז"ל: ידוע החקירה בנוגע לדברים האסורים בגלל גזירה האם כל תוקף האיסור אינו אלא בסיבת הגזירה בלבד, ובמילא במקום שלא שייכת הגזירה בטל האיסור, או שלאחרי שנקבע האיסור אפילו בגלל גזירה בלבד, שוב לא מתחשבים בסיבת האיסור, אלא נעשה איסור עצמי, ויש להביא ראי' שגם איסור בגלל גזירה נעשה איסור עצמי מדיני סוכה, אין מסככין בנסרים שיש בהן ארבעה טפחים (שרוב תקרות הבית עשויות מהן) משום "גזרת תקרה" ד"אי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות ביתי, אף היא בנסרים מקורה, וההוא ודאי פסול, דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה" (סוכה יד,א, ובפרש"י), ובהמשך הסוגיא: "הפכן על צידיהן (שהוא פחות מג') מהו" - שבזה לא שייך "גזרת תקרה" ד"כי האי גוונא לא עבדי אינשי תקרה" - "פסולה נעשו כשפודין של מתכת" "דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן" שמזה מוכח, שגם דבר שנאסר בסיבת גזירה (נסר שיש בו ד' טפחים שאסור משום גזרת תקרה) נעשה איסור עצמי מבלי להתחשב בסיבת הגזירה, (שלכן אסור לסכך בו בכל ענין גם כשלא שייך גזרת תקרה) עכ"ל. וראה לקו"ש חי"ז ע'135 ושם ע' 508 בשוה"ג בד"ה פסח שני, וראה חכ"א ע' 199 הערה 27 ועוד.
ולפי"ז נראה לבאר דבריו דכיון שכל החומרא כאן הוא רק מדרבנן שהחמירו ביוחסין וכו' לכן כשתיקנו רבנן תרי רובי אף שהוא משום קבוע בלבד, נעשה תרי רובי לחשיבות בעצם, (דהם אמרו והם אמרו) היינו דזה גופא דרבנן חידשו כאן דין חדש דב' רובי, ואמרינן שאי אפשר לסמוך על רוב העיר או רוב סיעה בלבד וצריך דוקא שניהם, זה גופא מצ"ע נעשה לחשיבות של תרי רובי מצ"ע ואפילו ר"ג מודה דכשר, ולכן סב"ל להני ראשונים דאף דפוסל בספק ספיקא מכשיר בתרי רובי, כי רוב אחד הוה ספק ספיקא ותרי רובי מוסיף עליו.
ועי' מהרש"א שהקשה על קושיית הגמ' מט' חנויות דלמה לא הקשה כן גם לעיל על רבי יהושע דפוסל אפילו ברוב כשרים דמאי שנא מט חנויות וכו' שהבשר מותר (וע"ד קושיית הראשונים לעיל) וז"ל: ק"ק השתא דלא אסיק אדעתיה למימר מעלה עשו ביוחסין תקשי ליה לר"י גופיה לעיל דפסיל אפילו ברוב כשרים ומ"ש מט' חנויות כו' ויש ליישב דהוה מוקים ליה הא דר"י בדאזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע ואפ"ה ר"ג מכשיר משום דטוענת ברי ודו"ק עכ"ל, היינו דעד הכא הי' אפשר לומר דרבי יהושע אוסר רק בקבוע דידעינן שאזלא היא אצלו דהוה כמחצה על מחצה, ור"ג מכשיר גם ספק זה בטענת ברי, דאפילו ברוב פסולים מכשיר, אבל הכא בסוגיין דאיירי במתניתין שנאנסה אצל המעין דהוה "פריש" וכן קתני שפירש אחד מצפורי קשה.
אבל במהרמ"ש הקשה עליו שהרי גם לעיל קתני בסתר או בחורבא וכו' שהבעל פריש? ובקקיון דיונה תמה על המהרש"א דלפי דבריו מה הי' קושיית הגמ' לעיל על מתניתין אי רבי יהושע אפילו ברוב כשרים פוסל, הרי אפ"ל דרק לעיל שהי' קבוע פוסל ברוב כשרים דהוה כמחצה על מחצה, משא"כ הכא דפריש מועיל רוב כשרים?
ותירץ בקקיון דיונה קושיית המהרש"א, דעד הכא הי' סברא דב"יוחסין" לא אזלינן בתר רוב כלל [דאין זה בירור מספיק כמו בממון וכו'] ולכן לא קשה מט' חנויות, אבל עכשיו דנקטינן שבאמת יש דין רוב גם ביוחסין, אלא דמשום גזרת קבוע בעינן ב' רובי, א"כ קשה, דמה שנא מבשר דמספיק רוב אחד ולא בעינן גם שם ב' רובי משום קבוע?
והובא לעיל שכמה ראשונים הוכיחו מצד קושיא זו דמתניתין אתי גם כר"ג, דאם קאי רק לפי רבי יהושע הרי כבר ידענו לעיל דרבי יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים משום מעלה עשו ביוחסין ומה הקשה כאן, משא"כ עכשיו דקאי לפי ר"ג שהוא מצריך ב' רובי, הקשו שפיר דממ"נ אם מצינו דגם אצלו מועיל רוב כשרים א"כ למה נחמיר דצריך ב' רובי דמאי שנא מט' חנויות, וי"ל דקושיית המהרש"א היא לפי רש"י דמתניתין כרבי יהושע.
והנה פשטות הפי' בגמ' דבעינן לתרי רובי דוקא, דזהו אפילו באופן דידעינן שהבועל פריש מביתו [כהך דלעיל שפירש אחד מציפורי כו' וכן במתניתין שהבועל פירש מביתו והלך להמעיין] מ"מ אין מתירין האשה משום כל דפריש וכו' כי חששו חכמים דאם יתירו בפורש, במילא יתירו גם בקבוע כשהלך האשה לביתו, כיון דדין קבוע אינו סברא שכלית, במילא לא יחלקו בין פריש לקבוע, ובפועל באופן שהוא קבוע שהלך היא אצלו ליכא דין רוב כלל אלא כמחצה על מחצה, ולכן אמרו חכמים שצריך ב' רובי, היינו דמתירין אותה רק באופן דלא ידעינן כלל מאין הוא הבועל, ויש לתלות שבא מהעיר או מהסיעה, דבמילא שוב לא יבואו להתיר קבוע, דהרי ברוב סיעה לא שייך קבוע כיון דניידי, ואם ידעו שהלך האשה אצלה בביתו בעיר לא נוכל להתירו כיון דבאופן כזה אין לתלותו כלל ברוב סיעה כנ"ל, וזה הרי יודעים דכל זמן שאי אפשר לתלותו בשניהם אין להתירה כיון דבעינן ב' רובי, ובאמת ברוב סיעה עצמו הי' צ"ל מותר כיון דשם לא שייך קבוע כנ"ל, אלא דאם יתירו ברוב סיעה לבד יתירו גם ברוב עיר לבד, ואז יתירו גם קבוע, ואין בזה משום גזרה לגזרה כמ"ש בשטמ"ק וז"ל: דכולה חדא גזרה היא דאי שרית להא אתי למשרי ברוב עיר לבדו ולא מפלגי בין דאזלה איהו לגבייהו או דאזלי אינהו לגבה, עכ"ל, וכוונתו כדמצינו בכ"מ דגזרינן באופן דאי לא הא לא מתקיים הא (ראה תוס' הרא"ש שבת ג,א ובכ"מ) ועד"ז הכא גזרו רוב סיעה משום רוב עיר, ורוב עיר בדרך ממילא לא יחלקו בין רוב לקבוע, ובמילא כולה חדא גזרה היא.
וקושיית הגמ' ע"ז היא ומי בעינן תצרי רובי וכו' היינו דכשם שתיקנו ב' רובי ביוחסין בכדי שלא נבוא להתיר ברוב אחד אפילו כשידעינן שהלכה היא אצלו בביתו דשם ליכא רוב כשרים כיון דכשהבועל בביתו ה"ה "קבוע", וכל קבוע כמחצה על מחצה, [ולכן צריך גם לרוב סיעה, דעי"ז נמצא דכשידעינן שהלכה לביתו הרי שוב אי אפשר לתלות גם ברוב סיעה ובמילא לא נתיר אותה] דא"כ למה לא אמרינן כן גם לגבי בשר הנמצא דלמה מתירין הבשר ברוב אחד דילמא נתיר גם כשהלך ואינו יודע באיזה הלך שהוא קבוע, ועי"ז דדלתות המדינה פתוחות נדע שלא להתיר קבוע שהלך לחנות ואינו יודע לאיזה הלך כיון דאז נדע בודאי שהוא מהעיר דרק בעיר יש חנות קבוע, ואי אפשר לתלות ברוב סיעה וכו', ואם הלך לחנות ואינו יודע לאיזה הלך דאז אי אפשר לתלות מרוב המדינה נדע לאסור, וע"ז מתרץ דמשום מעלה ביוחסין החמירו רק הכא לגזור ולא בכל מקום, ועי' שטמ"ק שביאר כן.
ולכאורה אכתי יש להקשות דסוף סוף שייך שהלכה האשה לביתו והי' כאן דין של קבוע, דזה כולל הרוב של הסיעה ביחד עם רוב העיר דהוה כמחצה על מחצה, וא"כ איך מתירים אותה מצד רוב?
ועי' קידושין עג,א, שיש לימוד דספק ממזר מותר, ומבאר דאיירי אף ברוב ישראל כשהאשה הלך לביתו והוה קבוע כמחצה על מחצה דמ"מ מותר מצד ספק ממזר, והקשה הריטב"א שם וז"ל: תימה למה לי קרא דהא איכא תרי ספיקי ספק אזלא אינהי לגבייהו דהוה מחצה על מחצה והוי ספיקא, ואידך דאזלו אינהו לגבייהו ואיכא רוב כשרים וכל ספק ספיקא לקולא אפילו באיסורא דאורייתא, ואיכא למימר דאין הכי נמי, ותלמודא רבותא נקט דאפילו חזינן ודאי דאזלא איהי לגבייהו וליכא אלא חד ספיקא אפילו הכי הולד כשר משום קרא דלא יבא ממזר, וקרא נמי לא איצטריך אלא להכי וכו' עכ"ל, ועי' גם בחי' הרשב"א שם עד"ז, דהיינו דבאופן שמסופק לנו בעיר אם הבועל פריש או הי' קבוע, מצד הדין צריך להתיר כיון שיש כאן ספק ספיקא, ספק דילמא פריש ויש רוב, ואפילו את"ל שהי' קבוע דילמא הי' הבועל כשר, וא"כ למה צריך קרא ותירץ דצריך קרא באופן דידעינן שהי' באופן דקבוע שהלכה היא אצלו.
הרי מבואר בזה דאם לא ידעינן כלל אם הי' קבוע או לא מכשרינן מטעם ספק ספיקא, ונמצא דהגזרה דבעינן רוב סיעה לא הי' משום דדילמא יתירו באופן דאינו ידוע אם הי' פריש או קבוע, דבזה באמת מותר כנ"ל אפילו בלי רוב סיעה, והגזרה היתה משום שיתירו גם היכא דידעינן בהדיא שהלכה היא אצלו והי' קבוע, ולכן עי"ז דצריך ב' רובי דוקא, היינו שיכולים לתלות הן מהסיעה או מהעיר, עי"ז לא יבואו להתיר באופן דידעינן שהי' בעיר והלכה היא אצלו, וכן תירץ הת' הנעלה נחמי' שי' שי' פריעד ועי' בכל זה היטב.
והנה לפי השיטה דאיירי בברי נת' בתוס' דלא קשה הילכתא אהילכתא דאה"נ דר' יוסי עצמו סב"ל כרבי יהושע אפילו בנוגע לבדיעבד דאפילו אם נשאת לכהן תצא אם ליכא תרי רובי, אבל להלכה פסק שמואל כר"ג בנוגע לבדיעבד דאם נשאת לא תצא אפילו ברוב פסולין, ובנוגע ללכתחילה פסק רב כרבי יהושע דבעינן תרי רובי ובמילא א"ש, וכן צ"ל לרש"י.
ועפ"ז דבנוגע לבדיעבד פסקינן כר"ג שהוא כשר, לכאורה יש להקשות בהא דמבואר כאן בגמ' בפירש אחד מצפורי ויש רק רוב אחד הולד שתוקי, דבפשטות היינו דאסור לבא בקהל ה' כדעת רבי יהושע בדליכא תרי רובי, והרי הולד הוה בדיעבד, וא"כ צ"ל הולד כשר, וא"כ אפילו ברוב פסולין יהי' כשר?
ולפי מה שנת' לעיל בדעת רש"י א"ש, דרק שם הוה הולד כבדיעבד כיון שיש שם גם האם ואם נפסול הולד, ירצה הארוס לגרשה כו', ולכן מכשרינן גם הולד, אבל כאן לא שייך זה, כיון דאיירי בפנוי' כו' במילא ה"ז לכתחילה שהולד לא תנשא לישראל וכו' ולכן הולד שתוקי2
אבל לתוס' שם במסקנא ושאר הראשונים דסב"ל דזה שנפסול הולד לקהל ה' הוה כבדיעבד א"כ אכתי קשה? ואולי אפשר לומר דזה קאמר ר' ינאי, והוא באמת סב"ל כר' יוסי דגם בדיעבד בעינן ב' רובי, וכן לדידיה גם הולד פסול, מיהו לדידן דקיימ"ל כרב ושמואל דהלכה כר"ג הולד כשר, ועי' גם בביאור המהר"ם שיף.
ע"כ