במשנה ראוה מדברת וכו' פליגי רב אסי וזעירי דזעירי מפרש נסתרה ורב אסי מפרש נבעלה ולפי זעירי נת' בשיעור ז' מהצ"צ דרש"י סב"ל דלרבי יהושע אינה נאמנת לומר אפילו לא נבעלתי, ולכן פירש קושיית הגמ' מאין אוסרין וכו' מיחוד איחוד, משא"כ התוס' לפי גירסתם לקמן טז,א, הוכרחו לומר דבלא נבעלתי נאמנת, ואף דרש"י בע"ב (בד"ה ולזו אין עדים) וז"ל: שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא עכ"ל, היינו דר"ג הקשה לרבי יהושע דמדברת כשאומרת לכשר נבעלתי תהא נאמנת במיגו דלא נבעלתי, הרי משמע דסב"ל לרבי יהושע דבלא נבעלתי נאמנת, אבל אי נימא כן תמוהין דברי רש"י בהקושיא מאין אוסרין על היחוד דיחוד איחוד פריך? ולכן אפ"ל בכוונת רש"י שהם הקשו לו במדברת דאיירי שאומרת לכשר נבעלתי כלשון המשנה "איש פלוני וכהן הוא", וחשבו דסבירא ליה לרבי יהושע דאם אמרה לא נבעלתי נאמנת וע"ז הקשו לו לפי"ז שתהא נאמנת באומרת לכשר נבעלתי במיגו דלא נבעלתי, וע"ז חידש להם רבי יהושע שהוא סב"ל דאפילו באומרת לא נבעלתי אינה נאמנת דאין אפוטרופוס לעריות (וכן כתבו התוס' עצמם בתחילת דבריהם) ואתי שפיר בפשטות.
ועי' בריטב"א שם דסב"ל כן וז"ל: ויותר נראה לומר דמתני' סתמא בין באומרת לא נבעלתי ובין באומרת לכשר נבעלתי ור"ג מכשיר בשתיהן ור' יהושע פוסל בשתיהן ולא חשיב לה תרתי ספיקי דכיון דנסתרה אבדה חזקתה דכל סתירה בעילה חשיבא לענין יוחסין משום מעלה כדאיתא בגמרא עכ"ל, וכ"כ הרא"ה שם וז"ל: לזעירי דאמר נסתרה אתיא בין באומרת לא נבעלתי בין באומרת נבעלתי ור"ג מכשיר אפילו בהא ור"י פוסל אף באומרת לא נבעלתי ולא סגיא נמי בלאו הכי דאם איתא דמכשיר ר' יהושע בהא א"כ אפילו באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי אלא ודאי אפילו בהא פסיל ר' יהושע דסבר דכל נסתרה בודאי נבעלה הי עכ"ל.
ובנוגע לרב אסי דמדברת היינו נבעלה, הנה התוס' כתבו בהדיא דבנסתרה גם לפי ר' יהושע נאמנת לעולם הן בלא נבעלתי, ואפילו באומרת לכשר נבעלתי, דבזה נאמנת במיגו, כיון שיש כאן מיגו גמור כמו שכתבו בד"ה רב אסי דמיגו זה שאני שהיא מיגו גמור ולא כלעיל שהוא רק מיגו בטענה מעולה יותר, ולכן לא הי' יכול רב אסי לפרש מדברת דהיינו "נסתרה" כיון דבזה ליכא מחלוקת כלל ביניהם.
ועי' מהרש"א בתוס' שכתב וז"ל: תוס' בד"ה רב אסי כו' דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו כו' עכ"ל סמכו עצמם אמה שהוכיחו לקמן לזעירי דנסתרה היינו כגון דמודה שנבעלה וא"כ לרב אסי דמוקי לה דוקא בנבעלה היינו ע"י עדים אבל על פיה נאמנת אפילו לר"י וק"ל עכ"ל, היינו דכיון שהתוס' למדו בזעירי דלרבי יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי א"כ עכצ"ל דלפי רב אסי דמיקל נאמנת אפילו באומרת נבעלתי לכשר במיגו דאל"כ נמצא דליכא הפרש בין זעירי ורב אסי, אבל לפי רש"י שנתבאר דלזעירי לרבי יהושע אינה נאמנת אפילו לומר לא נבעלתי א"כ י"ל לרש"י ברב אסי שהוא מיקל וסבירא ליה דנאמנת לומר לא נבעלתי, אבל בנבעלתי לכשר אינו נאמן ולא כהתוס', וסברא זו הוזכר בשטמ"ק.
אמנם באמת נראה לומר גם לפי רש"י דלפי רב אסי בנסתרה נאמנת לעולם, כי אי נימא לפי רש"י דלר' יהושע נאמנת רק בלא נבעלתי, אבל לא באומרת לכשר נבעלתי, א"כ שוב הי' אפשר לו לפרש דמדברת היינו נסתרה, ופליגי באומרת לכשר נבעלתי, ומוכח דלרב אסי בנסתרה ליכא מחלוקת כלל בין ר"ג ורבי יהושע, דגם לפי יהושע נאמנת לעולם, ונמצא דגם רש"י צריך לתירוץ התוס' לחלק בין מיגו דלעיל דהוה רק בטענה מעלייתא למיגו דהכא שהוא מיגו גמור, ורש"י ותוס' פליגי רק לפי זעירי לרבי יהושע באומרת לא נבעלתי וכפי שנת'.
והנה לפי רב אסי דצריך ב' בבות -מדברת ומעוברת- קאמר בגמ' להכשיר בה ולהכשיר בתה, ולכאורה הי' לו לומר הסיפא דמעוברת להכשיר בתה ולא לומר הרישא דכ"ש הוא? ותירצו התוס' שהרישא בא להודיע כחו של רבי יהושע דאפילו האם שיש לה חזקת כשרות פסולה, וסיפא דר"ג מכשיר אפילו הבת.
וכתב מהרש"א דרש"י לא סב"ל כתוס', וכוונתו בפשטות דלעיל בזעירי כתב רש"י בהדיא להודיעך כחו של רבי יהושע בנסתרה וכחו של רבי גמליאל בסיפה בנבעלה, אבל כאן בר' אסי לא הזכיר רבי יהושע כלל, וצריך לומר דסב"ל לרש"י שהכל הוא לפי ר"ג, דאם הי' לומד אחד מהם לבד אפילו הסיפא, הייתי אומר שרק האם כשר והא דנקט מעוברת משום לישנא מעליא, ורק מצד יתורא ידעינן דמכשיר אפילו בתה עי' מהרש"א, והטעם דרש"י לא רצה ללמוד כתוס' וכפי שפירש"י בזעירי, י"ל דבשטמ"ק הקשה על התוס' דא"כ הי' לו לומר רישא "לפסול האם לפי רבי יהושע" וסיפא להכשיר הבת לר"ג, ומדקאמר "להכשיר בה" משמע כנ"ל שכל זה הוא לפי ר"ג.
והטעם דלא רצו התוס' לומר כרש"י י"ל דנדע בודאי ד"מעוברת" קאי על הולד, ואין לומר משום לישנא מעליא דא"כ הי' לו לומר "מדברת" דלרב אסי גם זה הכוונה לנבעלה, וכדהעיר הת' הנעלה וכו' יצחק שי' פינסאן, ואז לא נטעה לומר דאיירי בבתה, משא"כ במעוברת אפשר לטעות דאיירי אודות הולד, וא"כ אכתי קשה למה לא תנא רק הבבא דמעוברת ונדע שהבת כשר? ולכן הוכרחו התוס' לתרץ דקמייתא להודיעך כחו של רבי יהושע, משא"כ לעיל התוס' דקאי למ"ד דפוסל בבתה, שפיר י"ל דנקט מעוברת משום לישנא מעליא כמ"ש התוס' כיון שהוא סב"ל כזעירי דמדברת היינו נסתרה, ולכן כשרצה לנקוט נבעלה נקט מעוברת משום לישנא מעליא ועי' בזה.
והנה בטעם של ר"ג שהאשה נאמנת הנה רוב הראשונים פירשו שהוא משום "טענת ברי וחזקת כשרות" שהרי מפורש לקמן יד,א, דטעמו של ר"ג הוא משום ד"אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא נמי מכשיר", וכן כתב רש"י שהוא משום חזקת כשרות, וכמ"ש בד"ה "מכשיר אפי' ברוב פסולים - דאמרינן אוקמה אחזקה", וכ"כ לקמן דף יד סוף ע"ב בד"ה אפילו ברוב פסולין נמי מכשר - "דאית ליה העמד אשה על חזקתה", וכן אמר בגמ' : "בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות וכו'", הרי שישנם ב' דברים בטעם ר"ג, והא שהזכיר רש"י רק החזקה בלבד, הנה הפנ"י לקמן יד,ב, ברש"י שם בתחילה רצה לומר דסב"ל לרש"י דחזקה לבד מספיק לפי ר"ג, אבל הקשה ע"ז וז"ל: אלא דאכתי קשה דהא לעיל רמינן דר"ג אדר"ג באלמנת עיסה ומשני הש"ס דלר"ג אלים ליה ברי אלמא דלר"ג חזקת היתר לחוד לא מהני אלא בהדי ברי ושמא. ועוד דאכתי מנ"ל לתלמודא הא מילתא דהא בכולהו משניות דלעיל משמע דר"ג משום ברי האמינה כדקתני נאמנת ור"י מהדר לא מפיה אנו חיין. לכך נראה דרש"י חדא מינייהו נקט משום דפשיטא לן דר"ג לא מטעם ברי ושמא לחוד מכשיר ברוב פסולין אלא משום דאיכא חזקה בהדה וכו' עכ"ל.
והנה בסוגיא זו צריך להבין:
א) מהו בכלל ביאור יסוד פלוגתת ר"ג ור"י בדין זה דראוה מדברת או ראוה מעוברת, דר"ג מכשיר אפילו ביש עדים שנבעלה כמו בראוה מעוברת, ואפילו ברוב פסולין, ור"י אוסר אפילו בנסתרה בלבד ואפילו אם רוב כשרים?
ב) לפי ר"ג בראוה מעוברת ורוב פסולין למה שאני זה משבויה, כיון דבזה ברור לנו שזינתה אפילו יותר משבויה ששם אמרינן משום דרוב עכו"ם פרוצים וכו' והכא הרי רוב פסולים? והתוס' כתבו לפי ר"ג דכיון דכאן ה"ז תלוי בבחירתה אמרינן דאשה מזנה בודקת ומזנה ואינה רוצה לפסול א"ע לכהונה במילא נאמנת לומר לכשר נבעלתי משא"כ בשבויה הרי זה בעל כרחה, וסב"ל להתוס' דאף דלקמן יד,א, קאמר רבי יהושע בפשיטות להיפך דאשה מזנה ודאי אינה בודקת, מ"מ בזה גופא חולק ר"ג וסב"ל שבאמת בודקת, אבל ברש"י לא נזכר סברא זו כלל בדעת ר"ג אף שזהו חידוש גדול לומר דר"ג חולק בזה לגמרי על רבי יהושע וא"כ ודאי הי' רש"י צריך להזכיר זה ומדלא הזכירו מוכח דלא סב"ל מזה לפי ר"ג?
עוד ראי' יש להביא מלקמן טו,ב, במתניתין בתינוקת שנאנסה דקאמר ריו"ח בן נורי שאם יש רוב כשרים משיאין אותה לכהונה, ומקשה בגמ' ריו"ח בן נורי כמאן סב"ל אי כר"ג אפילו ברוב פסולים כשרה, ושם הרי לא שייך לומר דבודקת ומזנה שהרי נאנסה, והתוס' לשיטתם דהכא תמהו שם דמהו קושיית הגמ' הרי שם לא שייך בודקת וכו' ותירצו דאיירי שיש לה מיגו שיכולה לומר שלא נאנסה כיון שלא היו עדים, ולכן נאמנת לפי ר"ג ע"י מיגו עיי"ש, אבל רש"י לא כתב שם מזה כלל והזכיר רק דאפילו ברוב פסולים כשרה משום חזקת כשרות, ומשמע שחולק על התוס' דלפי ר"ג אמרינן דבודקת, וכמ"ש בשיטה ישינה שם בפשיטות להוכיח משם דגם לפי ר"ג לא אמרינן שבודקת וכדעת רבי יהושע, וא"כ קשה כנ"ל דברוב פסולין מאי שנא משבויה שנפסלת לכהונה וכאן לא?
ג) מנלי' בכלל לרבי יהושע בן לוי דר' יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים דילמא לא קא פסל אלא ברוב פסולין, בשלמא הא דקאמר דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין, אפ"ל דברייתא זו עצמה ד"זו עדות אשה כו'" מוכיח כן, כמבואר בגמ' דאי לא נימא כן, איך דימה כאן לשבוי' הרי שם רוב פסולין אצלה וכאן רוב כשרין אצלה, ועכצ"ל דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין וכמ"ש רש"י דעל רוב פסולין שהיו מכשירים אותה הביא להם ראי' מן השבוי', אבל בנוגע לר' יהושע דילמא קא פסל רק ברוב פסולין?
ואין לומר שידע זה מהברייתא דלעיל דנקט חורבא דדברא וחורבא דמתא כמבואר בגמ' דחורבא דדברא משמיע כחו דר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולים וחורבא דמתא משמיע כחו דר"י דפוסל אפילו ברוב כשרים, דהרי פירוש זה קאי רק לפי רב אסי, כי לזעירי הכוונה לנסתרה ונבעלה, וכיון דאיתותב רב אסי, נמצא דאין הפירוש בהברייתא כן דאיירי בחורבא דמתא וחורבא דדברא, ועי' ריטב"א כאן שכתב דלכן לא הביא לעיל סייעתא לרבי יהושע בן לוי מהברייתא, כיון דלא קיימ"ל כרב אסי.
ד) קושיית מהרמ"ש דלמה אמרו רבנן לר"י השבתנו על מעוברת ולא השבתנו על מדברת, [וכדפירש"י דבמעוברת ברוב פסולין א"ש שיטתך שהוא דומה לשבוי' כיון דידעינן שנבעלה, אבל איך נדמה מדברת לשבוי', דכאן יש לה מיגו שיכולה לומר לא נבעלתי, ופשוט דהמיגו אינו לשיטת ר"ג עצמו דהרי הוא מאמינה אפילו בראוה שנבעלה ולית ליה מיגו, אלא שמקשים על רבי יהושע דשם נימא עכ"פ דלא נבעלתי תהי' נאמנת, ובמילא כשאומרת לכשר נבעלתי תהי' ג"כ נאמנת מצד המיגו] והקשה מהרמ"ש דלמה לא אמרו לו במעוברת גופא השבתנו ברוב פסולין, אבל לא השבתנו ברוב כשרים, דלמה שם פסולה הרי כיון דרוב כשרים אצלה אין זה דומה לשבוי' כלל? ויתבאר בע"ה
ע"כ