בדין הכותל והאילן שנפלו דילפינן ליה מהצד השוה מבור ושור, כתבו התוס' (בד"ה היינו) וז"ל: לכאורה נראה דמיירי כשהזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה ואפ"ה מדמה ליה לבור מדלא קאמר הכא אי בהדי דקאזלי קמזקי היינו אש ועוד דאי בהיזק דלאחר נפילה מיירי אמאי פטור מלשלם הלא כיון שנפלו מיד היה לו לסלקן ועוד דא"כ לא הוה ליה למיתני לקוץ ולסתור אלא נתנו לו זמן לפנותו ולסלקו כיון דבהיזק דלאחר נפילה איירי אע"ג דבור אין הולך להזיק ואלו הולכים ומזיקין יש לנו ללמדם מבור דעדיף היזק דידהו שהולכים ומזיקין מבור שאינו הולך ומזיק אלא מזיק במקומו, ונראה דבהיזק דלאחר נפילה נמי מצי איירי ופטור מלשלם וכגון שלא נודע לבעליו שנפלו או ידעו ולא יכלו לסלקו כל כך מהר והא דלא קתני נתנו לו זמן לסלקו ולפנותו משום דבהיזק נפילה גופה נמי מיירי ונתנו לו זמן לקוץ ולסתור ולפנותו קאמר והשתא אתי שפיר דמדמה ליה לבור טפי מלאש ואף על גב דבשעת נפילה יש לדמותו לאש כמו לבור דמאש חלוק במה שאין כח אחר מעורב בו ומבור חלוק במה שאין תחילת עשייתן לנזק אלא לכך דימה אותו לבור משום דבהיזק דלאחר נפילה אין לדמותו כלל לאש אלא לבור עכ"ל.
והנה במה שכתבו בתחילת דבריהם "לכאורה נראה וכו' מדלא קאמר הכא אי בהדי דקאזלי קמזקי היינו אש" ודאי אין כוונתם רק להוכיח דבהדי הליכתו הוה בור ולא אש, דעכצ"ל דכוונתם גם לומר דאיירי בהדי הליכתו, דאי לא נימא כן למה כתבו אח"כ "ועוד דאי בהיזק וכו'" שזהו עוד ראי' דאיירי בהדי הליכתו, הלא לא הוכיחו עדיין לזה כלום? ויש לפרש כוונתם בלכאורה נראה וכו' שהוא מעצם לשון המשנה "שנפלו והזיקו", דמשמע דאיירי שהזיק בשעת הנפילה, (או אפ"ל גם כפי שאמר הת' הנעלה וכו' לוי שי' פעלער, דכיון דשייך שיזיקו מיד בעת הנפילה מסתמא איירי בזה) וע"ז הוסיפו ע"ז עוד פרט כמו במאמר המוסגר, דמ"מ הוא דומה לבור מדלא קאמר דהיינו אש, ואח"כ הוסיפו עוד ראיות לזה.
ובכללות נראה דכל שקו"ט של התוס' הוא דאם הוא בור פטור בו כלים וחייב בטמון, (וראה רא"ש כאן) ואם הוא אש חייב בכלים ופטור על טמון, וע"ז ביארו התוס' דהכא אף בהדי דאזלי הם תולדה "דבור", דאע"ג דאלו הולכין ומזיקין משא"כ בבור, אדרבה הם עדיפי מבור, ודבריהם לכאורה אינם מובנים דכיון דהולכים ומזיקין למה לא נימא דחייבים מצד אש ונימא דחייב בו גם על הכלים?
ועי' ברא"ש כאן (סו"ס א') וז"ל: ואם הזיקו בשעת נפילה נסתפקו בתוספות אם יש להם דין אש או דין בור ונראה דיש להם דין בור ולא דמי לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך הילוכן. דהנך נעשו בור על ידי כח אחרים אבל כותל ואילן מחמת ריעותא נפלו מעצמן כי ראו שלא היו יכולין לעמוד יותר והזהירו ב"ד הבעלים להפילו ואם משום דהולכין ומזיקין מה שאין כן בבור לא גריעי מחמת זה וכל שכן דיש לחייבו יותר מידי דהוי אקושר אבן ברגלי בהמתו1 והלכה לרשות הרבים והזיקה ואי משום דאין תחלת עשייתן לנזק שור יוכיח עכ"ל, ונמצא דדעת הרא"ש למסקנא הוא כפי ההו"א של התוס' שיש להם רק דין בור.
אבל גם בדבריו יש להקשות כנ"ל דלמה אין זה תולדה דאש, דמאי שנא מאבנו סכינו ומשאו שהניח בראש גגו והזיקו בהדי הליכתו, ואי משום דשם כח אחר מעורב בו, אדרבה הרי זהו קולא על הכא שהולכים ומזיקין בלי כח אחר, וא"כ בודאי צ"ל על זה דין אש? וכן הקשה הפלפולא חריפתא וז"ל: לא גריעי מחמת זה וכ"ש דיש לחייבו יותר. ואף על גב דלפי זה יש לדמותן לאש כיון דהולכין ומזיקין כמו אש ואי משום דאין כח אחר מעורב בהן לא גריעי מחמת זה וכ"ש דיש לו לחייבו יותר דמאי דחשבי להו התוס' בדף ה' ע"ב בדבור כי שדית כו' דהוה חומרא דאש מבבור לפי שבאש כח אחר מעורב ומזיק בהליכתו. לאו משום כח אחר אלא מה שע"י כן מזיק בהליכתו. ומכיון דהני נמי מזיקין בהליכתן לא גריעי משום שאין כח אחר מעורב בהן אבל כ"ש דיש לחייבן יותרואפשר דהיינו דהתוס' בכאן כתבו על טעם אחר שכתבתי לעיל בשמם דהשתא אתי שפיר כו' משום דעל טעם הראשון והוא זה שכתב גם כן רבינו קשיא להו הך עכ"ל.
וביאר בס' נחלת דוד דהרא"ש סב"ל דגדרו של אש הוא שהולך מצד כח אחר והוה הליכה בלי שום הגבלה, וכל מקום שהניזק נמצא האש הולך שם ומשיגו, וזהו ע"י הרוח המוליך את האש, משא"כ הכא הלא כל מה שיכול לילך הוא רק כפי גודל הכותל או האילן כשנופלים, ורק אם הניזק נמצא בסמיכות מקום יוכלו ליפול עליו, ובמילא הרי זה יותר דומה לבור שהניזק צריך לבוא אצל התקלה, והוה כמו בור גדול, ולכן אף שיש בו חומרא שהכותל מזיק ומגיע אל הניזק ולא שהניזק נופל לתוך הבור, אבל כיון שחסר שם הליכה גמורה כמו באש, לכן אי אפשר לחייבו מצד אש וחייב משום בור, ובמה שכתב הרא"ש דכח אחר מעורב באש, אין כוונתו כמו בשאר המקומות להפרט שהוא קולא, אלא להיפך דעי"ז יש בו הליכה גמורה בלי הגבלה.
ולפי"ז יש לבאר ג"כ ההו"א בתוס' דנקטי דהוה בור, וזהו כוונתם במ"ש: "דבור אין הולך להזיק ואלו הולכים ומזיקין יש לנו ללמדם מבור דעדיף היזק דידהו שהולכים ומזיקין מבור שאינו הולך ומזיק אלא מזיק במקומו", דהיינו שיש שם חומרא על בור שמגיעים אל הניזק, אבל מ"מ אין זה הליכה גמורה ולכן ה"ז בור.
(ועי' מהדו"ב למהרש"א שהקשה במה שכתבו התוס' דכותל ואילן " הולכים ומזיקין" א"כ איך מקשה הגמ' לקמן מה לשור "שדרכו לילך ולהזיק" הרי גם הכותל הולך ומזיק? ותירץ כנ"ל דכאן הליכתו מוגבל רק במקומו משא"כ שור שדהולך בלי שום הגבלות וזהו כהנחלת דוד).
והנה במה שכתבו התוס' אח"כ אם מזיק בהדי הליכתו ד"מבור חלוק במה שאין תחילת עשייתן לנזק" הקשה המהרש"א וז"ל: ק"ק דנקטו מלתא אחריתי והוה מצי למימר ומבור חלוק שאין הולך ומזיק ואילו הולכים ומזיקים כמ"ש לעיל בדיבור זה ויש ליישב בדוחק ודו"ק עכ"ל, ונראה לפרש כוונתו שהוא למד דבמה שכתבו מקודם דמאש חלוק שאין כח אחר מעורב בו דה"ז חומרא על אש, ולכן הקשה דגם הכא הי' צריך לומר חומרא דכותל ואילן הולכים ומזיקין משא"כ בור ולמה הכא נקטו קולא בכותל שאין תחילת עשייתן לנזק? אבל לפי מה שנת' ע"פ הנחלת דוד דהא שכתבו דמאש חלוק דאין כח אחר כוונתם לקולא, היינו שאין שם הליכה גמורה בלתי מוגבלת כמו באש, א"ש שכן נקטו גם לגבי דמבור חלוק שהוא קל מבור שאין תחילת עשייתן לנזק, וא"ש.
אמנם אח"כ מסקי בתוס' דאיירי בב' אופנים, הן אם הזיקו בהדי הליכתו או שהזיקו בתר דנייחי, וכן הוא בההתראה או דבי"ד התרו אותו לפני הנפילה כשהתמוטט וכו' לקוצצו, או שכבר נפל והתרו לו שיסלקו דאם עבר הזמן והזיקו חייב, וכתבו דעפ"ז א"ש למה נקט הגמ' דהיינו בור, אף דבעת הנפילה הוא דומה לאש או לבור, כיון דאחר הנפילה הוא רק בור לכן נקט בור.
ובפלפולא חריפתא כאן (אות ת') נראה שפירש כוונתם דכיון דאחר הנפילה יש שם רק דין בור, לכן אמרו חכמים דגם בעת בהנפילה יש להם רק דין בור [ובמילא פטור על הכלים וכו'] שלכן כתב על דברי הרא"ש שהתוס' נסתפקו אם בעת הנפילה יש להם דין אש או בור, וז"ל: נסתפקו בתוס'. ולא כן בתוס' שבידינו דמפשיט פשיטא להו דהיינו בור וכדמסיק רבינו ועוד מטעם אחר משום דבהיזק דלאחר נפילה אין לדמותן כלל לאש אלא לבור עכ"ל, היינו דגם בתוס' שלנו נוקטים בודאי שזהו בור אלא שהחילוק הוא רק בהטעם, דבתחילה אמרו כנ"ל דזה אינו בגדר אש כיון שאינה הליכה גמורה כנ"ל, ואח"כ כתבו דהוה בור ולא אש כיון שכן הוא אחר הנפילה, ולכן כתב הפלפולא חריפתא דעכצ"ל דלהרא"ש הי' תוס' אחר ששם נסתפקו בזה, וכן כתב גם לעיל משום קושייתו הנ"ל, דכי משום דבכותל אין כח אחר לא נחייבו משום אש, אדרבה הרי הוא חמור יותר, וכתב שם שלכן כתבו התוס' אח"כ טעם שני למה הוא בור כיון שכן הוא אחר נפילתו עיי"ש.
אבל לכאורה קשה לפרש כן כוונתם, דוכי משום דאחר הנפילה הוא בור נימא שכן הוא גם בשעת הנפילה? הרי מצינו לעיל כמה דינים דבשעת הנפילה הוא אש ואחר הנפילה הוא בור, כמו באבנו סכינו ומשאו שהניח בראש גגו דבהדי דאזלי הוא אש ובתר דנייחי הוא בור?
ולכן נראה לפרש כוונתם באופן אחר, דבאמת בשעת נפילה שפיר שייך לחייבו או מצד אש או מצד בור, והא דנקט הגמרא בור דוקא, ה"ז משום דכיון דאחר נפילה הוא בור דוקא לכן נקט זה, אבל בשעת הנפילה באמת הוא גם אש, ועי' בס' דברי הגאונים (כלל נ"א אות ט"ז) שבאמת כתב כן לפי שיטת התוס' להלכה דאם הזיקו בשעת נפילתן חייב הן על כלים משום אש, והן על טמון משום בור2 , וזהו כפי שנת' בכוונת התוס' דבשעת הנפילה באמת תרתי איתנהו בהו.
דלפי זה מובן שבתחילה נקטו התוס' בפשיטות דהוה בור, ואח"כ הסיקו שיש בו שם דין אש, וא"ש מ"ש הרא"ש שהתוס' נסתפקו בזה.
אלא דלכאורה צ"ע דלמה כתב דחייב הן על טמון והן על כלים אדרבה נימא דיהבינן ליה הקל שבשתיהן ויהי' פטור על טמון מצד אש ופטור על כלים מצד בור? ויש לומר בזה עפ"י מה שנת' כמה פעמים בשיטת התוס' (בענין זה אם יהבינן ליה הקל שביניהם כשיטת יש מהגדולים וכו' כמובא ברא"ש כאן בארוכה) שהתוס' סב"ל דרק אם איזה מזיק צריך ללמדו לחייבו מצד ענין עיקרי שבו אז אמרינן דיהבינן ליה הקל של המלמד, וכפי שנת' לגבי מה שהקשו התוס' לעיל ג,ב, לרב דכיון דיליף ליה גם מבור לפטור בו כלים, היינו דכיון דבאבנו סכינו שלא הפקיר ונתקל שם שור וכו' חסר בו ענין עיקרי לגבי שור כי שור יש בו רוח חיים והולך אל המזיק משא"כ כאן אף דזהו ממונו ולא שמרו אבל סו"ס הי' כאן רק תקלה כמו בבור, רק שם סבירא להו להתוס' דמסברא נימא דיהבינן ליה הקל וכו' אבל במקום דאין צריך חייבו מצד ענין עיקרי של המלמד רק בעינן יוכיח בלבד לגלות שאין זה חסרון וכו' אז לא סבירא להו להתוס' דיהבינן ליה הקל שביניהם, וכפי שהוכיח הרא"ש מהתוס' בסוגיין דקאמר רגל יוכיח שברשות וחייב, והקשו התוס' למ"ד שור לרגלו ה"ז שלא ברשות? וקשה דלמה לא הקשו התוס' למ"ד שור לרגלו שיהא פטור בפותקין ביבותיהן ברה"ר כמו ברגל כיון שצריך יוכיח מרגל? והביאור הוא כנ"ל דשאני הכא שהוא בור גמור ואין צריך ללמדו מרגל בדבר עיקרי, רק לגלות שיש חיוב אפילו ברשות וכו'.
וא"כ גם הכא בעניננו כן הוא דבעת הנפילה יש לחייבו לגמרי מצד אש ורק בעינן יוכיח מבור דאף שאינו הולך בלי הגבלה חייב, ולכן חייב בו כלים, וכן יש לחייבו לגמרי מצד בור גם על טמון, דאף דבור תחילת עשייתו לנזק והכא לא, מ"מ אמרינן דאש [או שור] יוכיח דחייב אף דאין תחילת עשייתו לנזק, ולכן סב"ל דחייב על שניהם.
ולפי כל הנ"ל יוצא לפי המסקנא דפלוגתת התוס' עם הרא"ש הוא, דהרא"ש סב"ל דגדרו של אש הוא שהולך לכל מקום ואין הליכתה מוגבלת, ולכן סב"ל הכא דאף בהדי נפילת הכותל אינו אש, משא"כ התוס' סברו כן בתחילת דבריהם, אבל לפי המסקנא סב"ל דגם הליכה בהגבלה להמזיק הוה בגדר אש, והעיקר שהולך ומזיק, לכן שפיר כאן יש לחייבו גם מצד אש.
ולכאורה אכתי יש להקשות דלפי התוס' דבכותל שהזיק בהדי נפילתו הוה גם בור, א"כ למה לא נימא כן גם באבנו סכינו ומשאו שהניח בראש גגו והזיקו בהדי דאזלי דחייב גם מצד בור דמאי שנא מהכא?
ועי' בשטמ"ק כאן שהקשה כן בשם הגליון וז"ל: עוד כתבו בתוספות אף על גב דבור אין הולך להזיק וכו'. עכשיו עושין התוספות מסקנא שמדמים כותל ואילן לבור אף על גב דבור אינו הולך ומזיק. ותימה לעיל גבי אבנו וסכינו אמאי קאמר היינו אש יאמר היינו בור דהא עדיף מבור דאבנו וסכינו הולכין ומזיקין ובור עומד במקומו וילמוד אבנו וסכינו מבור דהא עדיף כדאמרינן הכא גבי כותל ואילן דעדיפי מבור שהולכין ומזיקין? וי"ל דכותל ואילן דלא שייך כח אחר מעורב בהן אומרים התוספות דעדיפי מבור אבל אבנו וסכינו שדומים לאש שכח אחר מעורב בהן לא מצינו למימר עדיף מבור דאש לא עדיף מבור כיון שמצינו בו קולא דכח אחר מעורב. עכ"ל.
ויש לפרש כוונתו דרק אם כח אחר מעורב בו יש לו רק דין אש ולא שייך לחייבו בטמון מצד בור, כי אמרינן דהא שהקילה התורה באש שפטר בטמון ה"ז משום דכח אחר מעורב בו, משא"כ בכותל ואילן דאין כח אחר מעורב בו לא הקילה שם התורה בטמון, וכן כתב בחי' רבי שלמה עיי"ש.
אלא דלעיל בתוס' (ד"ה כי שדית) הקשו דאיך אפשר ללמוד אש מבור וחד מינייהו, הלא אש קל דכח אחר מעורב בו? ותירצו: "וי"ל דבור שנעשה בלא כח אחר חמור מאבנו וסכינו שלא הזיקו בהליכתן אלא לבתר דנייחי ולא נעשו בור אלא ע"י כח אחר אבל אש שהולך ומזיק בהליכתו ע"י כח אחר חמור מבור שאין הולך ומזיק אלא במקומו" ולכאורה יש לפרש כוונתם (ראה בתוס' תלמידי ר"ת שם) דאש בלי כח אחר חמור כמו בור כיון דגם אש במקומו הוא "מזיק" וכח אחר הוא רק הוספה על בור, נמצא דליכא שום קולא באש על בור ושפיר יש ללמוד ממנו, דלפי זה נמצא דבאמת אש בלי כח אחר חמור כמו בור ממש, וא"כ שוב קשה דנימא דאבנו סכינו ומשאו בהדי דאזלי יש להם דין בור, כיון דאפילו בלי כח אחר הרי אש חמור כמו בור.
אבל נראה לפרש כוונת התוס' באופן אחר, דבאמת לכו"ע כח אחר באש הוא קולא לגבי בור, כיון שיש כאן שותף אחר הפועל ההיזק שהוא הרוח מצויה, וכוונת התוס' שם דמ"מ אין לעשות מזה פירכא שלא ללמדו מבור, כיון שהוא פועל עי"ז גם חומרא שהולך להניזק וכו' לכן אין זה פירכא, אבל סו"ס הכח אחר שבו מצ"ע הוא קולא ושוב יש לומר כפי מה שנת' בשטמ"ק דאבנו סכינו משאו לא שייך לומר שחייבים על טמון מצד בור כיון שיש שם כח אחר שהוא קולא, וי"ל דקולא זו דטמון פטור הוא קשור רק משום כח אחר שיש בו, (ועי' מהר"ם לעיל על המשנה בענין כח אחר מעורב בו).
ויש להוסיף בזה דהנה הוזכר כמה פעמים דברי רש"י לקמן יט,ב, (בד"ה אלא): ד"לא מתוקמא אלא באדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים דהוו צרורות ואפילו קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו וכו'" דכיון שהתרנגול זרקו ושיבר וכו' אי"ז גדר בור כיון שלא נתקל האדם בו ואדרבה התרנגול זרקו, ולפי"ז קשה דאיך אמרינן הכא דבהדי הליכתו הרי זה בור שהרי הוא הלך והזיק ולא נתקל אדם בבורו?
וצריך לומר דהא דאמרינן דלא נתקל אדם בבורו הוא רק כאשר יש כח אחר בהחפץ הנזרק המגיע אל הניזק, כמו כשזרקו התרנגול או בבור המתגלגל והזיק בהדי הליכתו וכפי שנת', אבל הכא שנופל מצ"ע ואין שם שום כח אחר הזורקו וכו' גם זה הוה בגדר תקלה כמו בבור, ולפי זה יש לתרץ ג"כ קושיית השטמ"ק דבאבני סכינו ומשאו לא שייך לחייבו מצד בור כיון שיש שם הרוח הזורקו וכו' ובמילא לא נתקל אדם בבורו, משא"כ הכא דאין שם כח אחר וכו' לכן חייב גם מצד בור ועי' בכל זה היטב.
ע"כ