בגמ': "ת"ר: (שמות כ"ב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם - מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק, דברי רבי ישמעאל; ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית, וק"ו להקדש, ור' ישמעאל, אכל שמינה משלם שמינה, אכל כחושה משלם שמינה? אמר רב אידי בר אבין: הכא במאי עסקינן - כגון שאכל ערוגה בין הערוגות, ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל, דמשלם שמינה. אמר רבא: ומה אילו ידעינן דכחושה אכל - לא משלם אלא כחושה, השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל - משלם שמינה? המוציא מחבירו עליו הראיה אלא אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ור"ע סבר בדמזיק שיימינן כו' ורבי ישמעאל אהני גזרה שוה ואהני קרא אהני גז"ש כדקאמינא אהני קרא כגון דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועידית דניזק לא שויא כעידית דמזיק וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב דידיה דלא מצי אמר ליה תא את גבי מזיבורית אלא גבי ממיטב כו'".
הנה לכתחילה למד הגמ' דכוונת רבי ישמעאל הוא דהתורה גילתה בדין מיטב דצריך לשלם השוויות של ההיזק כאילו הזיקה העידית שבאותה שדה, ור"ע חולק בתרתי: א) דאין צריך לשלם יותר מממה שהזיקה,ב) דכוונת התורה דאותה השוויות צריך לשלם מעידית שבנכסיו - של המזיק וכן משמע ברש"י עיי"ש.
וע"ז הקשה הגמ' דלא מסתבר לומר כן דכיון דאם אכלה שמינה אינה משלם יותר ממה שהזיקה, א"כ כשאכלה כחושה ג"כ אי"צ לשלם יותר, ותירץ רב אידי בר אבין דכוונת התורה לרבי ישמעאל הוא באם יש ספק מה אכלה אז ישלם דמי עידית שבהשדה, ויש לבאר סברתו דהרי נזיקין הוא ג"כ ענין של "איסור" שעבר על ולא ישמרנו, וכפי שנתבאר בריש פרקין בדברי הרשב"א בד"ה אבל במחוברת, ולמד דהדין מיטב דוקא הוא כפרת האיסור, ולכן בכגון דא לא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' כיון שאין זה מצד דיני ממונות וא"כ אדרבה נימא דספק לחומרא, וע"ז הקשה לו רבא דזה אינו דחיוב תשלומי נזיקין הוא חיוב ממוני לגמרי [אלא דעי"ז שמשלם בדיני ממונות הוא מתקן ג"כ האיסור, אבל הגדרים בזה הוא "דיני ממונות"] ובודאי נימא המוציא מחבירו עליו הראי'.
ולכאורה יש מקום לבאר עפ"ז גם סברת ההו"א, למה הי' מקום לומר דלעולם ישלם כאילו הזיקה העידית שבהשדה, כי מכיון שעבר על ולא ישמרנו ומצד האיסור שלו הי' שייך גם שתאכל שם ערוגה משובחת לכן צריך לשלם כאילו אכלה ערוגה משובחת.
והנה דין זה ד"אהני קרא" לר' ישמעאל יש לפרש בב' אופנים: א) שהוא גילוי מילתא בהדין דעידית דניזק, דלא נימא דבמקום שזיבורית של המזיק גרוע מעידית דניזק, ועידית דמזיק עדיף מעידית דניזק, דהו"א דרק כשיש לוכעידית דניזק ממש צריך ליתן לו, אבל כשאין לו כעידית דניזק כיון דעידית שלו עדיף טפי הו"א דבכה"ג לא חל כלל הדין דעדית דניזק ויכול ליתן לו זיבורית דידיה, דמצד הסברא גרידא לא היינו אומרים דמצד הדין דעידית דניזק צריך ליתן לו יותר מזה, קמ"ל הדין דאהני קרא דלעולם אין להפקיע כחו של הניזק ליתן לו פחות מזה, ולכן יהיב ליה עידית דידיה, ונמצא דאין זה דין בפני עצמו של עידית דמזיק, אלא פרט וגילוי מילתא בעידית דניזק שאין להפקיע כחו אף דעי"ז יתן לו יותר מעדית דניזק ב) שהוא דין בפני עצמו דאין החידוש כאן שלא להפקיע כחו של ניזק כו' אלא דבמקום דלית לי' עידית דניזק חל דין חדש דעידית דמזיק.
ועי' בחי' רע"א לקמן ז,ב, בתוד"ה אליבא שכתב וז"ל: דזהו אין סברא [לפי ר' ישמעאל] שהתורה הקפידה על ב' מיני מיטב או דניזק או דמזיק, אלא דאהני קרא ואתמעטינן דצריך שלא יפחות לו מדניזק, אף אם עי"ז יתן יותר מדניזק מ"מ צריך ליתן לו דאין בידו לפחות מדניזק, עכ"ל, וזהו כאופן הא'.
אבל עי' ברא"ש כאן שכתב וז"ל: ואי אית ליה למזיק עידית ובינונית וזיבורית ולא שויא זיבורית דמזיק כעידית דניזק ובינונית שויא טפי מעידית דניזק, אית דאמרי דיהיב לי בינונית, ומדקדק מדשבק גמרא בינונית אלמא אי הויא ליה בינונית דשויא טפי מעידית דניזק יהיב ליה בינונית, [היינו דכיון דהגמ' רוצה לבאר אופן דיהיב ליה מיטב דמזיק דהאיך דקא משלם לכן לא יכול לומר שיש לו גם בינונית דעדיף מעידית דניזק, כיון דאז יהיב ליה בינונית ואין זה עידית דמזיק] ואית דאמרי אפ"ה יהיב ליה עידית, ודבריהם נראה לי דאהני ג"ש ואהני קרא תרווייהו לשלם ממיטב, אהני גז"ש לשלם לו מזיבורית דמזיק כשהיא עידית דניזק ואהני קרא כשאינה כמיטב דניזק לשלם ממיטב דמזיק, דלעולם בעינן מיטב או דמזיק או דניזק, והאי דנקט עידית וזיבורית ושבק בינונית משום דלא הזכיר אלא הנך דמשתלמין מהם מעיקרא מזיבורית דמזיק והשתא מעידית, [היינו כיון דעד השתא איירי רק אודות עידית וזיבורית לכן אינו מזכיר הכא בינונית, אבל לעולם אפילו אם יש לו בינונית דעדיף צריך לשלם ממיטב דיליה] ולעולם אפילו אי אית ליה גם בינונית ישלם ממיטב שלו, עכ"ל.
ובפשטות נראה דב' דעות אלו תלויים לפי ב' האופנים הנ"ל, דדעה הא' סב"ל כאופן הא' דליכא שום דין דעידית דמזיק לפי ר' ישמעאל, דלא מסתבר ליה לומר לפי רבי ישמעאל שישנם ב' דינים בעידית או דניזק או דמזיק, וכל הלימוד הוא דאי אפשר להפקיע כחו ליתן לו פחות מזה ולכן צריך ליתן לו אפילו יותר, ובמילא פשוט דכיון דגם ע"י בינונית שלו אינו מפקיע כחו דעדיף מעידית דידיה, שפיר נותן לו בינונית, אבל הרא"ש עצמו סב"ל כאופן הב' דבמקום דליכא עידית דניזק חל דין ד"עידית דמזיק" ולכן הכא צריך ליתן לו מעידית של המזיק דוקא. (ופלא דכיון שכן ביאר הרא"ש למה כתב הגרע"א כנ"ל דדוחק לומר כן).
ועי' בחי' הריטב"א (רבינו קרשקש בריטב"א החדש) ר"פ הנזקין דסב"ל כדיעה הראשונה שכתב: "ומיהו אי אית ליה למזיק בינונית דשויא טפי מעידית דניזק ודאי בכי הא יהיב ליה בינונית דהא מקיים ביה שפיר עידית דניזק כיון דשויא טפי", ומשמע דסב"ל כאופן הא' דלפי ר' ישמעאל יש רק דין אחד "עידית דניזק" וכל הלימוד דאהני קרא הוא שלעולם יתקיים דין זה אפילו אם צריך ליתן לו יותר וכשנותן לו בינונית דשויא טפי ודאי מתקיים בזה עידית דניזק.
והנה הרא"ש נקט הפלוגתא באופן דבינונית שויא טפי מעידית דניזק, ולא באופן דבינונית הוה כמו עידית דניזק, ובפשטות הטעם הוא דבזה גם לפי דעה הב' יכול ליתן לו בינונית, כיון דזהו עידית דניזק, ושפיר מתקיים הדין דעידית דניזק, ועמד בזה בפלפולא חריפתא וז"ל: ובינונית שויא טפי כו'. לרבותא דאית דאמרי בתרא דמסיק כדבריהם מש"ה נקט טפי. ועי"ל דאי הוה שוה ממש כעידית דאפילו לאידך אית דאמרי יהיב דהא מקיים מיטב דניזק. נ"ל עכ"ל. הנה בתירוצו הב' אכן כתב כנ"ל דאם הבינונית שוה כעידית דניזק לכו"ע יכול ליתן לו בינונית, אבל בתירוצו הא' תירץ דנקט טפי משום דזהו חידוש לאופן הב' דאף דשוה טפי מעידית דניזק אינו יכול ליתן לו, ויוצא מדבריו לתירוץ זה דבאמת אפילו כשהבינונית שוה ממש כעידית דניזק צריך ליתן לו מעידית דמזיק, וזה תמוה מאד דכיון שנותן לו עידית דניזק למה אין זה מספיק, וכי משום שיש לו קרקע גרוע ממנו אי אפשר ליתן לו עידית דניזק?
ועי' רש"י גיטין מט,א וז"ל: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק - ולרבי ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה אם שמינה שמינה אם כחושה כחושה ולאחר שנישומה בבית דין ואמר אין לי מעות לפורעו יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה אומר מעידית שלך הגביני לפי דמי נזקי שכן אמרה תורה מיטב שדהו וגו' רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ומיטב שאמרה תורה שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק ויש לו להגבותו ערוגה במיטב של ניזק [שזהו בינונית שלו] על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק [עידית דמזיק] אין לנו לכוף את המזיק לפרוע, ואפילו יש לו", הרי יוצא מדברי רש"י דזהו באמת דינו של ר' ישמעאל כשיש לו קרקע גרוע מעידית דניזק ויש לו בינונית כעידית דניזק קמ"ל קרא דאי אפשר ליתן לו הגרוע אלא הבינונית דהוה כעידית דניזק, ואי"צ ליתן לו עידית דיליה עיי"ש.
והתוס' בד"ה כגון כתבו שיש אופן דר' ישמעאל מחמיר על ר"ע במקום דלית ליה למזיק כעידית דניזק דלמ"ד כסף או מיטב משלם כסף עיי"ש, והעיר המהרש"א דלמה לא נימא כאן לר' ישמעאל "אהני קרא" שיכול ליתן לו מעידית דמזיק, ואי"צ כסף, כיון דלא שייך עידית דניזק? ותירץ דלא אמרינן כן כיון דלא הוה לטובת הניזק, היינו דסב"ל דהדין ד"אהני קרא" הוא רק לטובת הניזק ולא לגרוע כחו ולכן בכה"ג לא אמרינן אהני קרא וישלם כסף, ונראה מזה דמהרש"א סב"ל בתוס' כאופן הא' דזהו כל הדין דאהני קרא שלא להפקיע כחו דניזק כנ"ל, ולכן כאן שפועל ההיפך לא אמרינן כן, משא"כ לאופן הב' שהוא דין בפ"ע ולא איירי כלל אודות הפקעת כחו דניזק אלא או מיטב דניזק או מיטב דמזיק לא שייך לתרץ כדבריו, דלפי הרא"ש י"ל בכה"ג דחל בזה הדין דעידית דמזיק ואי"צ כסף, ומוכח מזה שהתוס' והמהרש"א סב"ל כאופן הא'.
ונראה שהמהרש"א לשיטתי' קאזיל, דהנה לקמן ז,ב, איבעיא להו לפי ר' עקיבא אם בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ומבואר בגמ' דלפי ר' ישמעאל לא תיבעי לך דבודאי בעינן מיטב דניזק כדילפינן גז"ש עיי"ש בתוס' ומהר"ם, וכל השאלה היא לפי ר"ע אם בעינן דוקא מיטב דידיה או אפשר אפילו מיטב דעלמא אף שהוא בינונית אצל המזיק עיי"ש, והקשה מהרש"א דהלא גם לפי ר' ישמעאל שייך השאלה באופן ד"אהני קרא" וצריך מיטב דמזיק אם צריך בשלו דוקא או דאפשר אפילו בשל עולם, ותירץ דלפי ר' ישמעאל אם של עולם עדיף יותר מעידית דניזק ודאי יהיב ליה כיון שיכול ליתן לו אפילו פחות מזה דהיינו כעידית דניזק עיי"ש.
אבל עי' בשטמ"ק שם שהקשה קושיא זו וז"ל: וקשה והא לרבי ישמעאל אמרינן לעיל דאהני קרא אם זיבורית דמזיק אינו שוה כל כך כעידית דניזק שיתן מיטב דידיה דעל זה שייך שפיר למיבעי בשלו או בשל עולם או אם אין לניזק כלום היה יכול לשאול. ואומר הר"י ז"ל שהפירוש כן אליבא דרבי ישמעאל לא תיבעי לך במאי דפליג אדרבי עקיבא אבל במה שסובר דאהני קרא רבי ישמעאל ורבי עקיבא שוין כי לא אשכחן שפליגי בזה ולהכי שואל לרבי עקיבא כי אם הוא סובר בשלו או בשל עולם גם רבי ישמעאל סובר כן. ע"כ, הרי דסבירא ליה דאה"נ דגם לפי ר' ישמעאל יש ספק זה וכוונת הגמ' דאליבא דר' ישמעאל לא תיבעי לך היינו בשיטתו במה שחולק על ר"ע במיטב דניזק.
ויש לומר דזה תלוי לפי הנ"ל, דהמהרש"א לשיטתו כנ"ל דסב"ל כאופן הא', שכל הדין דאהני קרא הוא שלא להפקיע כחו של הניזק במילא ודאי יכול ליתן לו עידית דעלמא כיון שאין מפקיע כחו, (וראה קרני ראם שם שכתב על המהרש"א דזה אינו לפי הרא"ש), משא"כ השטמ"ק סב"ל כדעת הרא"ש דאהני קרא הוא דין בפ"ע דחל דין דעידית דמזיק, ובמילא שפיר שייך להתספק בדאהני קרא אם מספיק עידית של עולם או צריך עידית שלו.
והגרע"א בגיטין שם הקשה דלמה לא אמר בגמ' לפי ר' ישמעאל בפשטות ד"אהני קרא" באופן דליכא עידית דניזק כלל כי אין לו שדות כלל דאז צריך עידית דמזיק, דבלי קרא מיוחד לא היינו יודעים זה דהיינו אומרים דבדליכא עידית דניזק ליכא דין עידית כלל ויהיב ליה מזיבורית קמ"ל שצריך עידית דמזיק? עיי"ש שלא תירץ, ובס' גידולי שמואל ביאר דבריו דנימא דאיירי באחד שקנה קרקע לפירותיו בלבד, ומיד כשאכלה בהמה הפירות אין לו שום קרקע, דאי נימא שלא הי' לו קרקע מעולם איך שייך שהי' ובער בשדה אחר ופשוט.
והנה בדין זה לאחר שפירש הגמ' דאהני קרא הוא כשזיבורית של המזיק גרע מעידית דניזק וכו', הנה לפי הנ"ל בכהאי גוונא דאין לו להניזק שדה כלל, לפי דעה הא' שברא"ש דכל הדין דאהני קרא הוא שלא ליתן לו פחות מעידית דניזק, הנה כאן אין זה שייך נמצא דבאמת יכול ליתן לו זיבורית דילי', ולשיטת הרא"ש בפשטות צריך דוקא עידית דמזיק כקושיית רע"א, כיון דבדליכא עידית דניזק חל דין דעידית דמזיק.
ובאמת ישנם שמתרצים קושיית רע"א לפי דעה הא' שברא"ש דבכה"ג ודאי אי"צ ליתן לו עידית, אבל הרי הובא לעיל דרע"א עצמו סב"ל כאופן הא' וא"כ מהו קושייתו?
ונראה לומר בפשטות דכוונת קושייתו הוא דמנלן להגמ' לפרש הדין דאהני קרא כשזיבורית דמזיק גרוע מעידית דניזק וכו' ובמילא מסתבר לפרש דהלימוד הוא שלא להפקיע כחו דניזק כנ"ל, ונמצא לפי"ז באופן דלית ליה כלום נותן לו זיבורית, הרי יש לפרש ה"אהני קרא" באופן פשוט דלית ליה לניזק שדה כלל, דכן הוא בפשטות דבמקום דלא שייך עידית דניזק כיון שאין לו צריך ליתן עידית דמזיק, ואז באמת יהי' דין שחל מיטב דמזיק וכו' ועוד ית' בע"ה.
ע"כ