- המשך-
נת' דברי הרא"ש כאן: "ואי אית ליה למזיק עידית ובינונית וזיבורית ולא שויא זיבורית דמזיק כעידית דניזקד ובינונית שויא טפי מעידית דניזק, אית דאמרי דיהיב ליה בינונית ומדקדק מדשבק גמרא בינונית אלמא אי הויא ליה בינונית דשויא טפי מעידית דניזק יהיב ליה בינונית ואית דאמרי אפ"ה יהיב ליה עידית ודבריהם נראה לי דאהני ג"ש ואהני קרא תרוייהו לשלם ממיטב. אהני גזירה שוה לשלם לו מזיבורית דמזיק כשהיא עידית דניזק ואהני קרא כשאינה כמיטב דניזק לשלם ממיטב דמזיק דלעולם בעינן מיטב או דמזיק או דניזק והאי דנקט עידית וזיבורית ושבק בינונית משום דלא הזכיר אלא הנך דמשתלמין מהם מעיקרא מזיבורית דמזיק והשתא מעידית ולעולם אפילו אי אית ליה גם בינונית ישלם ממיטב שלו", דאית דאמרי סב"ל כדעת הגרע"א דליכא ר' ישמעאל ב' דינים עידית דניזק ועידית דמזיק אלא ד"אהני קרא" בא ליפות כחו של הניזק דאינו יכול ליתן לו זיבורית הגרוע מעידית דניזק אלא יתן לו עידית שלו דעדיף מעידית דניזק, משא"כ הרא"ש סב"ל דלעולם בעינן עידית דוקא, או דניזק או דמזיק וכיון דזיבורית שלו אינו כעידית דניזק לכן צריך ליתן לו עידית דמזיק.
והנה לדעת הרא"ש יש לעיין באופן שיש לו למזיק רק עידית וזיבורית ואפילו הזיבורית שויא טפי מעידית דניזק, אם יכול ליתן לו זיבורית או צריך עידית דוקא, דבפשטות מצד הסברא אין לחלק הכא מדינו של הרא"ש כשבינונית שויא טפי, דאעפ"כ צריך עידית דמזיק דוקא כנ"ל, דלעולם צריך מיטב או דניזק או דמזיק, ולמה נחלק כשגם הזיבורית שויא טפי.
אלא דלפי"ז קשה מאד דלמה לא אמר הגמ' [לפי הרא"ש] הדין ד"אהני קרא" דזהו אפילו כשיש לו להמזיק רק עידית וזיבורית וגם הזיבורית עדיף מעידית דניזק דגם בזה חל הדין שצריך ליתן לו עידית דמזיק עיי"ש, דהרי הרא"ש תירץ לפי שיטתו דלמה לא הוזכר בגמ' בינונית באופן דשויא טפי, כיון דאיירי רק אודות עידית וזיבורית עיי"ש, אבל אי נימא כהנ"ל דגם בעידית וזבורית חל דין דעידית דמזיק, קשה למה לא איירי בגמ' דהזיבורית שויא טפי דאפילו אז חייב ליתן לו מיטב דמזיק, וכ"ש דנדע שאינו יכול ליתן לו זיבורית דילה שהוא פחות מעדית דניזק? וזוהי קושיא אלימתא.
ונראה לומר בזה, דהנה הובא (בשיעור הקודם) דברי הריטב"א בגיטין וז"ל: ואהני קרא דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב. פי' מאחר דאי אפשר לקיים עידית דניזק משלם עידית דמזיק, ומיהו אי אית ליה למזיק בינונית דשויא טפי מעידית דניזק, בכי הא ודאי יהיב ליה בינונית, דהא מקיים ביה שפיר עידית דניזק כיון דשויא טפי, ושלא כמקצת רבוותא דסברי דדוקא היכא דשויא כעידית דניזק, אבל היכא דשויא טפי לא, אלא עידית דמזיק משלם, דמיטב דניזק או מיטב דמזיק אית ליה לשלומי, ולא נהירא דאי שויא טפי נמי משלם עידית דניזק עכ"ל, ונת' שהריטב"א סב"ל כדעה הא' שבהרא"ש דליכא דין עידית דמזיק, אלא שזהו יפוי כח להניזק בדין עידית דניזק עיי"ש ולכן יכול לשלם גם מבינונית.
אבל כשמדקדקים בלשון הריטב"א נראה דגם הוא באמת סב"ל שיש דין ד"עידית דמזיק" במקום דלא מתקיים הדין דעידית דניזק, כגון באופן דאין לו להניזק שדה כלל (כקושיית רע"א הנ"ל) אלא דכאן שאני דסב"ל דזה עצמו הוה עידית דניזק, וכלשונו: "דהא מקיים ביה שפיר עידית דניזק כיון דשויא טפי" ז.א. דסב"ל דדבר שהוא טוב יותר הוה גם במילא הדבר שגרוע ממנו, ובמילא מתקיים שפיר הדין דעידית דניזק, אבל במקום דלא שייך עידית דניזק שפיר חל חיוב דעידית דמזיק, וכן משמע מלשונו שם בתחילת דבריו: "מאחר דאי אפשר לקיים עידית דניזק משלם עידית דמזיק", וכן משמע מסיום דבריו "דאי שויא טפי נמי משלם עידית דניזק".
ולפי"ז לכאורה יש לומר דהרא"ש חולק ע"ז וסב"ל דקרקע שהוא טוב יותר מעידית דניזק אינו הגדר ד"עידית דניזק" ולא נתקיים בזה הדין דעידית דניזק ולכן חל דין דעידית דמזיק.
ומצינו כעין דוגמא לזה בלקו"ש חכ"ח פ' קרח ג' (ובהערה 47) שנסתפק בהנוגע לקדושת כהנים אם יש בהם גם מקדושת לווים אלא שניתוסף להם גם קדושת כהונה, או דלכתחילה ה"ז קדושת כהונה ואינו שייך כלל לקדושת לוי ונפק"מ בכהן שנעשה חלל אם יש עליו שם לוי עיי"ש, ומבאר שם דזהו פלוגתא בין רש"י והרמב"ם עיי"ש, וכן בלקו"ש ח"ו ע' 185 הערה 42 הביא -בנוסף להספק בקדושת כהונה ולויה כנ"ל- גם ספק בקדשי קדשים אם יש בהם מקדושת קדשים קלים ונפק"מ בנודר מקדשים קלים, וכן לענין תרומת מעשר אם יש שם גם קדושת מעשר ראשון עיי"ש, וכעין זה יש לומר הכא דפליגי אם עידית טובה יותר של המזיק אם יש בו גם הגדר ד"עידית דניזק" או לא.
מיהו בדעה הראשונה שבהרא"ש לא משמע דזהו הטעם של שיטתם משום דה"ז עידית דניזק, אלא כפי שנתבאר בדברי רע"א דסב"ל דליכא דין עידית דמזיק כלל, דכן מוכח מהרא"ש דכשמסיק כשיטתו מבאר משום שיש גם דין דעידית דמזיק, משמע דדעה הא' לא סב"ל מזה, ונפק"מ לפ"ז באופן שאין לו להניזק שדה כלל דלהריטב"א צריך מיטב דמזיק ולדעה הא' יתן לו אפילו זיבורית וכפי שנת' .
אלא דאי נימא כן דעת הרא"ש אכתי קשה קושיא הנ"ל על הרא"ש דלמה לא קאמר בגמ' דאפילו אם הזיבורית של המזיק עדיף יותר חל הדין דאהני קרא כיון דאין לו עידית דניזק וצריך יתן לו מיטב דמזיק?
ולכן יש לבאר שיטת הרא"ש באופן אחר, די"ל דבאמת גם הוא סב"ל כפי שנת' בהריטב"א דבכלל מאתיים מנה דאם עדיפא מיני' ודאי יש ע"ז שם עידית דניזק, אלא דהרא"ש מפרש כוונת הגמ' דרבי ישמעאל סב"ל, דאם בעת ההיזק אם יש לו להמזיק "עידית דניזק", דהיינו שיש לו להניזק תביעה על עידית דניזק, אז אמרה התורה דהמזיק נותן לו שדה זו, אבל במקום שיש לו להמזיק זיבורית הגרוע ממנו ובינונית הטוב מעידית דניזק, הנה זה נקרא דאין כאן עידית דניזק, כיון דבלי "אהני קרא" אנו אומרים דאין לו להניזק תביעה על קרקע שטוב יותר מעידית דידיה, נמצא דבאופן כזה ליכא עידית דניזק, ובכגון דא אמרה התורה ד"אהני קרא" דחל כאן דין ד"עידית דמזיק", ולכן סב"ל להרא"ש דחייב ליתן לו מעידית דידיה דוקא ולא מהבינונית.
ז.א. דהרא"ש סב"ל דכל הדין ד"אהני קרא" הוא במקום כשאין לו להניזק תביעה מיד אחד ההיזק על עידית שלו כמבואר בגמ' שהזיבורית דמזיק גרוע מעידית דניזק, וטוען המזיק בלשון הגמ': "תא את וגבי זיבורית", כיון דבלי "אהני קרא" הו"א דאי"צ ליתן לו יותר מעידית דניזק, ולכן רק שם יש חיוב דעידית דמזיק, אבל במקום שיש לו להמזיק עידית וזיבורית, ואפילו הזיבורית עדיף טפי מעידית דניזק, הנה הכא כיון דאין לו להמזיק קרקע גרוע ממנו הרי יש לו לפועל על הניזק תביעה על קרקע זו דהזיבורית, וכפי שנת' דגם הרא"ש מודה לסברת הריטב"א דקרקע טובה יותר יש עליו השם של הגרוע יותר, נמצא דכאן מתקיים שפיר הדין דעידית דניזק, ובמילא לא חל מעיקרא הדין דאהני קרא שיתן לו עידית דמזיק, כיון דכאן שפיר מתקיים הדין דעידית דניזק כנ"ל, ולפי"ז מתורץ קושיא הנ"ל דדינו של הרא"ש הוא רק אם יש לו להמזיק גם זיבורית שגרוע מעידית דהניזק דאז "אהני קרא".
ולפי כל זה מובן דאם הבינונית הוה ממש כעידית דניזק ודאי לא חל בזה הדין דאהני קרא כיון שיש כאן קרקע שיכול לתבוע ממנו אפילו בלי אהני קרא, וזהו כתירוץ הב' דהפלפולא חריפתא, (וכן צ"ל בהריטב"א דהא דאיירי באופן שהבינונית עדיף טפי מעידית דניזק, משום דרק אז יש חולקים ע"ז כפי שהביא אח"כ משא"כ אם הבינונית הוא כעידית דניזק כו"ע מודים שפורע לו מזה), וא"כ תירוצו הא' של הפלפולא חריפתא צ"ע.
אלא דלפי"ז צ"ב דהרי הריטב"א חולק וסב"ל דאפילו הכי יכול ליתן לו בינונית ובמה תלוי פלוגתתם?
והנה בגיטין מח,ב, הביא הגרע"א קושיית הפנ"י שם בקושיית הגמ' דאם לא ידעינן אם שמינה אכל או כחושה אכל המוציא מחבירו עליו הראי' וז"לה הגרע"א: המוציא מחברו ע"ה. לכאורה קשה דלמא מיירי בניזוק ברי ומזיק שמא וחייב מטעם דהוי כחמישים ידענא וחמישים לא ידענא דהוי מחוייב שבועה וא"י לישבע .. אח"כ ראיתי שהפ"י הקשה כן. ותי' כיון דפשטא דקרא דמיטב שדהו ישלם היינו ממיטב דהאיך דקא משלם. והיינו אי דלהך ס"ד גם לר"י בדמזיק או דס"ל דבדניזק הא מ"מ צריכים לקרא ג"כ פשטא דקרא וכדמסקי' וכיון דמיירי דיש להמזיק קרקעות ממילא ליכא שבועה דאורייתא דהוי כפירת שעבוד קרקעות למ"ד שעבודא דאורייתא עיי"ש. ועדיין יש לפקפק דלמא מיירי דהמזיק קנה קרקעות אחר שהזיק קודם העמדה בדין דכיון דהוי דאקני אין עליהם שום שיעבוד. אלא דצריך לשלם מדין מיני' ולא מקרי שיעבוד קרקעות כמו למ"ד שיעבודא ל"ד. ואולי י"ל באמת לדינא דמה דשיימי' בדמזיק היינו לגבי אותן נכסים שהיה לו בשעה שהזיק דחלה החיוב לשלם ממיטב שלו. אבל למה שקונה אחר שהזיק אף דצריך לשלם מהם בתורת מיניה אבל ליכא עלייהו דין תשלומי מיטב וכמו למ"ד בדניזק שיימי'. דנלענ"ד פשוט דהיינו רק מנכסים שהיה לניזק בשעת ההיזק דאטו אם ילך הניזק אח"כ קודם העמדה בדין ויקנה מובחר נכסים שבעולם יצטרך המזיק לשלם כפי המיטב ההוא א"כ ה"נ י"ל למ"ד בדמזיק שיימי' תליא הכל בשעת הנזק .. ובלא"ה יש לדחות קושי' הפ"י בכמה אופנים ואך כתבתי זאת בשביל ההערה לדינא הנ"ל אם מה דאמרי' בדמזיק. אזלינן בתר העמדה בדין. או בשעת הנזק. וצ"ע לדינא עכ"ל.
ביאור הדברים: הפנ"י הקשה על קושיית רבא דנימא הממע"ה והמזיק פטור, דילמא איירי הקרא באופן דהניזק ברי שהי' שמינה והמזיק אומר שמא ונמצא שהוא מודה במקצת ויש עליו חיוב שבועה כיון שהוא מודה בכחושה ועל שמינה אומר לא ידענא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ולכן חייב, ור"ע חולק ולא סב"ל מהדין דמתוך שאינו יכול לישבע משלם? (כיון דזהו פלוגתא דתנאי בשבועות)?1
ותירץ הפנ"י דכיון דקרא איירי שיש לו להמזיק קרקע כפשטות הכתוב דמיטב שדהו וכו' דהאיך דקא משלם נמצא שחל שעבוד על הקרקע לשלם דלכו"ע מלוה הכתובה בתורה כגון נזיקין ככתובה בשטר דמי, והחיוב פועל שעבוד נכסים, במילא לא שייך שבועה שאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, וכמ"ש התוס' ב"מ ד,ב, ד"ה אין נשבעין דלמ"ד שעבודא דאורייתא שייך הדין דמודה במקצת שהוא חייב שבועה רק כשאין לו קרקע, אבל כאן כנ"ל הרי ודאי יש לו קרקע ולכן לא שייך שבועה כלל.
[ומהפנ"י יוצא דאפילו לפי ההו"א דכוונת רבי ישמעאל הוא שצריך לשלם יותר מהנזק וכו' סב"ל ג"כ שצריך לשלם מיטב דמזיק כיון דזהו פשטות הפסוק דהאיך דקא משלם, ונמצא דר"י סב"ל שיש ב' דינים במיטב הא' שצריך לשלם ערוגה שמינה וגם זהו במיטב דמזיק, ור"ע חולק על דין הראשון וסב"ל רק מדין השני, אבל עי' בתוס' ר"פ שפירש לפי ההו"א דלר' ישמעאל הדין דמיטב קאי רק על ערוגה שמינה אבל בנוגע לאיכות התשלומין ליכא דין מיטב כלל ומשלם אפילו בזיבורית].
והקשה הגרע"א דאכתי אפ"ל דאיירי שקנה קרקע אחר ההיזק ובעת התשלומין שפיר יש לו קרקע כדמשמע מהפסוק דמיטב דהאיך דקא משלם, אבל כיון דזה לא הי' בשעת הנזק לא חל שעבוד על קרקע זו שעדיין לא באו לרשותו, ויוכל לגבות ממנו כמו שגובה ממנו טלטלין, וכיון דליכא שעבוד על הקרקע שפיר יש חיוב שבועה, דרק כשיש בהך תביעה שעבוד קרקע אין נשבעין כמבואר הטעם דאז התביעה היא על שעבודו ובמילא נמצא שהשבועה היא על קרקע, אבל במקום דליכא שעבוד לא שייך זה ושפיר נשבעין, ובמילא הדרה קושיית הפנ"י לדוכתיה דנימא דאיירי באופן כזה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם?
וממשיך הגרע"א להסתפק בדין עידית דמזיק אם זה חל בשעת ההיזק, או בשעת התשלומין, כגון אם לאחר ההיזק קנה המזיק שדה אחרת דעכשיו ה"ז עידית דידיה אם צריך לשלם בשדה זו או לא, דאי נימא דדין מיטב חל מיד בעת ההיזק, נמצא דמשלם בהעידית שהיתה בשעת הנזק, משא"כ אי נימא דחל בעת התשלומין. והוסיף דלפי ר' ישמעאל ודאי נקבע הדין במיטב שהי' לו להניזק בעת ההיזק ולא לפי מה שיקנה אח"כ, דאטו אם יקנה הניזק אח"כ שדה מובחרת יותר כו' יצטרך המזיק לשלם לו כזה? עיי"ש.
ומבאר דקושיא הנ"ל תלוי בספק זה, דאי נימא דהכל תלוי בעת הנזק דוקא א"ש תירוצו של הפנ"י, כי אי נימא דאיירי שקנה אח"כ, הרי ליכא על זה דין דמיטב ישלם כלל, וכיון שכתוב מיטב שדהו ישלם עכצ"ל דאיירי שהי' אצלו בשעת ההיזק וא"כ שוב נשתעבדו קרקעותיו ואין נשבעין, משא"כ אי נימא דנקבע איך שהוא בזמן התשלומין שפיר י"ל דמיירי שקנה אח"כ ונתקיים הדין דהאיך דקא משלם, ושייך שבועה כיון דאין כאן שעבוד והדרה קושיית בהפנ"י לדוכתא? ועוד ית' אי"ה.
ע"כ