אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא

-וביאור דברי הרשב"א-

בגמ' ת"ר ג' אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל, -ועי' בחי' הרשב"א ד"שור" זה לא קאי על שור דמתניתין אלא על שור דקרא דהרי לשמואל שור דמתניתין איירי רק אודות רגל בלבד ומבעה לשינו, ולא כהברייתא, ועכצ"ל דהברייתא קאי על השור דקרא1- קרן מנלן דת"ר כי יגח אין נגיחה אלא בקרן שנאמר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם וגו' ואומר בכור שורו כו' אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תם למועד היינו בתלושה אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא כו', וכבר ביארו המפרשים דמ"מ אינו מסתפק בקרא דבכור שור וגו' בכדי דלא נימא להיפך דדין תם ומועד הוא רק במחוברת משא"כ בתלושה ה"ה תם לעולם כיון דזה אינו שכיח כלל, או שיהא פטור לגמרי, (ראה תוס' ר"פ ושטמ"ק בשם מהר"י כ"ץ ותפארת שמואל ועוד).

והתוס' הקשו דמהי תיתי מחוברת דהוה נזק שלם אי מתלושה דייה כתלושה [דאי נילף ק"ו מתלושה דמחוברת חמור ומשלם נזק שלם הרי נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאי אפשר ללמוד יותר מהמלמד עצמו], ואי משאר אבות, בשלמא למ"ד קרן עדיפא דכוונתו להזיק ומפרש ר"ת דהיינו מ"ד דפלגא נזקא ממונא משום דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי א"ש אבל למ"ד פלגא נזקא קנסא דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי (לקמן טו,א) ולדידיה אמרינן לקמן ה,ב, לבר מקרן קשה דמאיפה נלמוד דמחוברת נזק שלם?

וכוונתם להקשות דאמורא זה רב הונא בריה דרב יהושע, דסב"ל פלגא נזקא קנסא איך יפרש הברייתא דצריך לימוד מיוחד דגם מחוברת הוה חצי נזק הלא גם בלי לימוד מיוחד הי' צ"ל כן כיון דאין שום מקור לומר דהוה נזק שלם וא"כ מהברייתא גופא מוכח דפלגא נזקא ממונא דלכן היינו אומרים דמחוברת נזק שלם וקשה לרב הונא ה"ר יהושע? ותירצו דמ"ד זה יאמר שהתנא חשש שישנם אלו שיטעו ויחשבו דפלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור ובמילא יטעו ג"כ ללמוד דמחוברת הוא נזק שלם, ולטועים אלו הביא הקרא דגם מחוברת הוה נגיחה ומשלם חצי נזק, וזהו מה שהדגישו דאין כאן קרא מיוחד לזה, -דהרי הקרא איצטריך לענינו בברכת יוסף- כי אם הי' קרא מיוחד שבא לחדש דמחוברת הוה חצי נזק ודאי הי' מוכרח מזה לומר דחצי נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי, דאם בחזקת שימור לא צריך קרא לזה, דבקרא לא שייך לומר שבא להוציא מדעת הטועים, אלא דבודאי האמת כן, משא"כ בתנא שפיר י"ל שבא להוציא מדעת הטועים, ועי' בכל זה בתוס' ר"פ. ומ"ש המהר"ם צריך ביאור.

והקשה מהר"ם דלמה הוצרכו התוס' להקשות ולהביא דהגמ' לקמן ה,ב, אם אפשר ללמוד קרן או לא הוא רק לפי' ר"ת שם, דזהו הפלוגתא אם פלגא נזקא ממונא, הלא גם בלאו הכי הי' להם להקשות קושייתם מהגמ' עצמה דלמ"ד שם "לבר מקרן משום דשאר האבות מועדין מתחילתן" קשה גם הכא, אבל למ"ד שם דקרן עדיפא לא קשה דשפיר אפשר ללמוד מחוברת משאר אבות, ולמה הוצרך להביא פירושו של ר"ת דוקא?

וביאר המהר"ם דאם נפרש מה להנך שכן מועדין מתחילתן היינו שמשלמין נזק שלם, אין זה כאן שום פירכא, דהרי כאן בעינן ללמוד דמחוברת הוה נזק שלם כבשאר האבות, וא"כ בודאי לא שייך לפרוך מה להנך שמשלמין נזק שלם דהרי זה עצמו רוצים למילף במחוברת, משא"כ לר"ת שפירש מה להנך שכן מועדין מתחילתן דזהו"ע שבמציאות דאורחייהו כן משא"כ קרן, שפיר שייך לפרוך הלימוד גם הכא דאי אפשר ללמוד מחוברת משאר האבות כיון דקרן קל יותר משאר האבות דלא הוצרך הבעל לשומרו עיי"ש.

אבל לכאורה צ"ע וכפי שהקשה הת' הנעלה וכו' לוי שי' פעלער דגם בדף ה,ב, לא שייך לפרש שכן מועדין מתחילתן שמשלמין נזק שלם משא"כ קרן, דהרי שם איירי ג"כ אם לא הי' כתוב קרן והיו דיניהם שווים, דנילף קרן משאר האבות, וא"כ לא שייך לומר מה להנך שמשלמין נזק שלם משא"כ קרן, כיון דאז נילף דגם קרן יהי' נזק שלם, וע"כ צריך לפרש לכו"ע דמועדין מתחילתן היינו דדרכם בכך כו' וא"כ מה תירץ המהר"ם הלא גם שם לא שייך לפרש באופן אחר? ואין לפרש כוונת הגמ' דאי אפשר ללמוד קרן מהשאר, דאז לא היינו יודעים הדין דקרן משלם חצי נזק, דא"כ איך קאמר לקמן דלמ"ד קרן עדיפא שפיר יש ללמוד גם קרן, דאיך נדע הדין דחצי נזק? ועוד דזה נכלל בהא דקאמר אח"כ "להלכותיהן" דלפי האמת הוצרך התורה לכתוב כל אב להשמיע הלכותיו וכו', אבל לכתחילה איירי הגמ' אילו היו דיניהם שווים?

ועי' עוד בנחלת דוד שהקשה על המהר"ם דבכל אופן היו התוס' יכול להקשות לכו"ע מגוף הגמ' דדף טו,א, דקשה למ"ד שם דפלגא נזקא קנסא דסתם שוורים בחזקת שימור, וא"כ אי אפשר ללמוד מחוברת מהנך? משא"כ למ"ד פלגא נזקא ממונא א"ש, ולמה הוצרך להביא פירושו של ר"ת שחידש דכוונת הגמ' לקמן ה,ב, הוא לב' דעות אלו, דמה זה נוגע?

ופירש בנחלת דוד כוונת התוס' באופן אחר, דהנה לולי פירוש ר"ת הי' אפ"ל דכל הפלוגתא לקמן טו,א, אם סתם שוורים בחזקת שימור קיימי או לא, הוא פלוגתא רק לאחר שכבר חידשה התורה הדין דקרן הוה חצי נזק, דפליגי איך מסתבר יותר לפרש דין זה שבתורה אי נימא שיש בזה גדר של קנס [כיון שהוא רק חצי נזק] ובמילא נימא דסתם שוורים בחזקת שימור, או מסתבר יותר דהוה בגדר ממונא [כשאר התשלומין של אבות נזיקין] ובמילא נימא דלאו בחזקת שימור קיימא, אבל לולי הדין דחצי נזק שבתורה, מצד הסברא עצמה לא פליגי כלל ואפשר לומר בב' אופנים, ובמילא א"ש הגמ' דידן והגמ' בדף ה,ב, דכאן בהסוגיא דאיירי אם לא הי' נכתב דין מחוברת כלל, י"ל דכיון דידע התנא דיש מקום לומר דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימא ובמילא נילף דמחוברת הוה נזק שלם, לכן הוצרך להביא קרא דגם זה הוה חצי נזק, ולאידך גיסא לקמן -דאיירי גם אי לא נכתב קרן- אומר בגמ' דאי אפשר ללמוד קרן מהנך כיון דאפשר לומר ג"כ דסתם שוורים בחזקת שימור, וא"כ דילמא קרן פטור, ולכן לא קשה כלום.

אבל לפי ר"ת דמפרש דפלוגתתם הוא סברא מצד עצמה דמ"ד פלגא נזקא ממונא סב"ל דבודאי סתם שוורים לאו בחזקת שימור, וכן המ"ד דסב"ל פלגא נזקא קנסא סב"ל מצ"ע דסתם שוורים בחזקת שימור, והראי' דהרי לקמן דאיירי הגמ' אם קרן לא הי' כתוב כלל, ומ"מ מבואר שם שיש מ"ד דאפשר ללמוד קרן וזהו מאן דסב"ל פלגא נזקא ממונא משום דבעצם סב"ל דסתם שוורים לאו בחזקת שימור, וכן יש מ"ד דאי אפשר ללמוד קרן מהנך משום דבחזקת שימור, וא"כ קשה הכא בסוגיין למ"ד פלגא נזקא קנסא כו' דאיך נלמוד מחוברת מהשאר כיון דסב"ל בודאי דבחזקת שימור קיימי?

וי"ל דכן הוא באמת דעת רש"י, דבדף טו,א, פליגי רק לאחר שיש קרא דהוה חצי נזק, אבל בסברא עצמה אפ"ל בב' אופנים ואינו רוצה לפרש כר"ת כנ"ל, דבמילא א"ש הברייתא דהכא לכו"ע, כיון דבלי קרא אפ"ל בב' האופנים, וזהו מ"ש רש"י כאן (בד"ה אבל במחוברת) "דאורחיה הוא" דקאי לכו"ע כיון דלכו"ע אפ"ל כן, וכן א"ש הגמ' לקמן לבר מקרן דשם נימא להיפך, ובהא דקאמר למ"ד קרן עדיפא פירש"י "לא אתפרש היכא", משום דלפי הנ"ל לא שייך לומר דהיינו מ"ד פלגא נזקא ממונא, כיון דכאן איירי בלי הפסוק דקרן ובלי פסוק ודאי לא נוכל ללמוד קרן כיון דאפשר שסתם שוורים בחזקת שימור ועי' בזה.

והנה ברשב"א הכא כתב וז"ל: אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא כו' קשיא לי אדרבה אימא וכולה תמה היא לשלם חצי נזק בלחוד דכל לאפוקי קולא לתובע וחומרא לנתבע [באוצר מפרשי התלמוד כתב שצריך לתקן "דכל לאפוקי קולא לנתבע וחומרא לתובע" דאם צריך להוציא ממון מחזקה מקילין לנתבע ומחמירים להתובע כיון דהממע"ה ולכן אין מוציאים, אבל יש לפרש גם כוונתו דאם מוציאים ממון מחזקה הרי מקילים להתובע ומחמירים על הנתבע, וזה אינו דהרי צ"ל להיפך כיון דהממע"ה] וי"ל אדרבה בנזיקין ספיקו דידהו להחמיר כאיסורין, ועוד יש לי לומר דלפחות מן התלושה אי אפשר דק"ו הוא, עכ"ל. וממשיך לבאר הענין דבכל נזקי ממון עונשין ממון מק"ו משא"כ בבור עיי"ש, (ועוד יתבאר אי"ה המשך דברי הרשב"א).

והנה במה שכתב הרשב"א דספק נזיקין לחומרא כאיסורין כבר הקשו ע"ז דמצינו בכל מקום בספק נזיקין דאזלינן לקולא ראה לקמן ו,ב, כשלא ידעינן אי כחושה אכל או שמינה אכל אמרינן הממע"ה והמיזק פטור לשלם במקום ספק, וכן בר"פ שור שנגח כו' אמרינן הממע"ה, ועי' גם ברשב"א לקמן ג,א, (בד"ה ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת) וז"ל: קשיא לי אדרבה לימא הי מינייהו מעיילת דהא קי"ל המוציא מחברו עליו הראיה, וניחא לי דאם איתא אי מדינא מפקת תרוייהו מן הספק מאי אהני לן קרא ולמה כתבינהו רחמנא, אלא כיון דתרוייהו משתמעי מיניה וליכא דעדיפא מחברתה ע"כ לא מפקת חד מינייהו עכ"ל, הרי שהרשב"א עצמו שם הקשה על הגמ' דאדרבה נימא הממע"ה והי מינייהו עיילת, ז.א. שהניזק יטעון דילמא שן פטור ורגל חייב וכיון שהוא הזיק בשן הממע"ה, וא"כ איך כתב כאן דספק נזיקין לחומרא? ולכאורה שם הוא דומה ממש להכא שיש ספק אם יש חיוב תשלומין על נזק מסויים (מחוברת אי הוה נזק שלם, שן או רגל אם חייב) וכאן קאמר דחייב דאזלינן להחמיר ושם קאמר דפטור משום הממע"ה?

ב) צ"ע במה שהקשה בתחילה דנימא דמחוברת הוה תם לעולם, דלכאורה איזה הו"א יש בזה דמאיפה נלמוד דין זה במחוברת שיהי' תם לעולם כשלא מצינו דין זה בשום מקום, ואפילו תלושה בפעם הג' הוה מועד ואיך שייך לומר דמחוברת יהי' תם לעולם? ולמה לא הקשה דנימא להקל שגם במחוברת יש חילוק בין תם למועד? ועוד דמה תירץ דלפחות מתלושה אי אפשר ולכן צריך לומר דהוה נזק שלם מיד , הלא עכ"פ אכתי קשה על הגמ' דמהיכי תיתי לומר דמחוברת משלם מיד נזק שלם, דנימא מצד סברא שיהא כתלושה דנעשה מועד בפעם ג', וצ"ע בכל זה.

והנה בנוגע לקושיא הב' י"ל דסב"ל להרשב"א דקרן מחוברת בפעם ראשון אורחיה יותר מתלושה בפעם ראשון, אבל לאו אורחיה כ"כ כמועד בתלושה, וכיון שיש בתורה ב' דינים בקרן תלושה, דתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, והי' פשוט לו להרשב"א דנילף דבמחוברת יהי' בו דין תם ומועד כמו בתלושה זה ודאי אי אפשר, די"ל דדין תם ונעשה מועד בפעם ג' הוא רק בתלושה כי הי' כאן שינוי גמור בטבע הבהמה דמלאו אורחיה כלל נעשה אורחי', ובזה חידשה התורה השינוי בתשלומין, אבל במחוברת דגם בפעם הא' הוה קצת אורחיה נמצא דגם כשנגח בפעם ג' לא נעשה כאן שינוי גמור בהבהמה, וע"ד שכתב רש"י לקמן יח,ב, (בסוף ד"ה אלא) לגבי צרורות דלא שייך לומר בו דבתחילה הוה תם ואח"כ מועד דכיון שהוא אורחיה מה לפי פעם א' מה לי פעם ג' וכו' עיי"ש, במילא בזה אי אפשר לחדש הדין דתם ומועד.

[ובפרט ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ו פ' משפטים שביאר שם דהענין ד"מועד" אינו רק ענין שבמציאות שהורגל לנגוח אלא שהו"ע של דין דחל עליו דין מועד, והראי' אם בהמתו נגח הרבה פעמים שור של הפקר לא נעשה מועד וכן אם לא העידו עליו בבית דין, אפילו אם הוא עצמו ראה כו' אי"ז כלום עיי"ש בארוכה, וא"כ כיון דדין העדאה הוא גזה"כ שרק באופנים מסויימים נעשה השור למועד דבעינן והועד בבי"ד דוקא ובפני הבעלים וכו' אבל אינו סתם ענין של מציאות דאם השור הוא שור נגחן ה"ה מועד, במילא נימא דרק בתלושה גילתה התורה דין מועד כיון ששם הי' שינוי גמור בטבע הבהמה, משא"כ במחוברת דגם בפעם הראשון אורחיה קצת וכו' ואי"ז שינוי גמור במילא לא חל הכא דין מועד].

ולכן הקשה הרשב"א דכיון שמחוברת בפעם הא' הוה ממוצע בין תלושה דתם ובין תלושה דמועד, מנלן לומר דגם בפעם הראשון חייב נזק שלם דילפינן מתלושה דמועד, אדרבה נילך לקולא ונלמוד אותו מתלושה דתם שחייב חצי נזק, ויהי' כן לעולם כיון דכנ"ל אי אפשר ללמוד משם הדין דנעשה מועד?

וע"ז תירץ דאדרבה בנזיקין ספיקו להחמיר ולכן מחמירים על המזיק דהוה כתלושה של מועד, ואח"כ מתרץ דלפחות מן התלושה אי אפשר כו' וכוונתו דבפועל כיון דמחוברת בפעם הג' אורחיה יותר מתלושה בפעם ג' א"כ יש כאן ק"ו שיתחייב נזק שלם, והרי כנ"ל לא שייך ללמוד בזה הדין דתמות ומועדות, ולכן אי אפשר לומר שיהא תם לעולם וצ"ל שהוא משלם נזק שלם לעולם ויתבאר בע"ה עוד.

ע"כ