על קושיית הגמ' וניבדוק מצפרא תירץ רב נחמן בר יצחק: "בשעה שני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה", ועי' בחי' הריטב"א שכתב וז"ל: אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. יש שפי' ומצוי להם אור הנר, וכתב הרי"ט ז"ל וא"כ אדם בטל ויש לו אור רשאי לבדוק ביום, ואינו נכון חדא דלישנא לא משמע הכי, ועוד שבירושלמי (ה"א) משמע דבלילה דוקא, הלכך ה"פ בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם וסיפק בידם לעשות וגם יש אחרת גדולה מזו שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר עכ"ל, ז.א. שיש שפירשו שיש רק טעם אחד דבלילה בני אדם מצויין בבתיהם, אלא מוסיף רק סניף טעם דכיון דאור הנר יפה לבדיקה הן ביום והן בלילה, אלא דבלילה מצוי אצלו אור הנר לכן מחמת זה יש ג"כ מעלה דבלילה, אבל כמובן דאין זה טעם מצ"ע לתקן לילה כיון דאם יתקנו לבדוק ביום ישיג ג"כ אור הנר, ולפי שיטה זו יוצא דאם יש לו זמן לבדוק ביום י"ג שפיר יכול לבדוק לכתחילה לאור הנר כיון דאין כאן שום חשש, ועי' גם בר"ן וחדושי ר' דוד.
והקשו ע"ז דמבואר בירושלמי בהדיא דאור הנר מועיל יותר בלילה ואינו מועיל כ"כ ביום וכ"כ רש"י דביום מחשיך, (וי"ל דזהו משום שכן ברא הקב"ה שטבע הנר להאיר את החושך, ומציאות החושך ישנו רק בלילה כמבואר לעיל ב,א, דפקדיה אמצותיה דלילה, ולכן הוא פועל יותר בלילה דוקא, כי ביום אפילו אם הוא חדר אפל, יש שם רק העדר האור ולא מציאות החושך) וא"כ ודאי אינו יכול לבדוק ביום י"ג שיש חסרון דאור הנר אינו פועל כ"כ, ולכן פירשו דאור הנר יפה לבדיקה הוא טעם אחר מצד עצמו דיפה רק בלילה ולא ביום ולכן הצריכו בדיקה בלילה.
ומ"ש רש"י דא"כ יבדוק לאור היום [שקושיא זו היא רק על טעם השני כפשוט דעל טעם הראשון לא קשה], ותירץ דילפינן מחיפוש דבעינן נרות דוקא, דלכאורה משמע מזה דבאמת מצד המציאות ליכא מעלה דאור הנר על אור היום אלא שיש קרא דבעינן בדיקה בנר דוקא, אבל א"כ קשה דלמה הדין (לקמן ח,א) דאכסדרה לאורה נבדקת, הלא בעינן בדיקה בנר? וכן הקשה בס' פתח הבית כאן ולא תירץ, ולכן מסתבר לפרש כוונת רש"י דילפינן דבעינן בדיקה בנרות דוקא דזהו משום המציאות שיכול להכניס בחורין ובסדקין, משא"כ באור היום אינו רואה כ"כ בחורין ובסדקין, משא"כ באכסדרה מספיק אורה לבד אפילו בחורין ובסדקין, וכ"כ בהדיא באור זרוע הל' פסחים שהביא דברי רש"י דילפינן לקמן דבעינן חיפוש בנרות דוקא וממשיך כי יכול להכניסו לחורין ולסדקין עיי"ש, היינו דזהו טעם דקרא למה בעינן נרות דוקא.
ובחי' ר"ד מבאר דאף שהם ב' טעמים בפ"ע מ"מ יש חידוש באחד על השני, דאי משום דמצויין בבתיהם לבד הי' אדם בטל יכול לבדוק ביום י"ג, וע"ז מוסיף הטעם דימתין עד הלילה משום דאור הנר יפה אז לבדיקה, ולאידך אי משום דאור הנר יפה לבדיקה לבד הי' יכול להמתין באכסדרה דלאורה נבדקת (לקמן ח,א) עד יום י"ד, ומצד הדין דבשעה שבני אדם מצויין בבתיהם צריך לבדוק אכסדרה באור לי"ד ולא ימתין ליום י"ד דילמא ישכח כו'.
ולפי"ז צ"ל דאדם בטל יכול לבדוק לכתחילה אכסדרה לאורה ביום י"ג, דבזה ליכא שום חשש וחסרון, וכ"כ הב"ח סי' תל"ג ד"ה ומיהו, וראה בחי' ר"ד כאן בהערה 44, ולפי"ז נמצא שהפירוש ב"אכסדרה לאורה נבדקת" אי"ז רק בנוגע לבדיעבד אם לא בדק בליל י"ד וצריך לבדוק ביום י"ד, אלא דאפילו לכתחילה יכול לבדוק ביום י"ג לאורה.
וממשיך בגמ' "אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה".
ולכאורה יש להקשות דלמה דין זה מקושר עם הא דקאמר רנב"י בשעה שבני אדם וכו' והרי דין זה שייך לומר על מתניתין עצמו דאור לי"ד בודקין הילכך האי צורבא מדרבנן לא ליפתח וכו'? ועי' בחי' ר' דוד שפירש דאם היינו אומרים דבודקין אור לי"ד משום זריזות שהוא דין על הגברא להיות זריז, (ראה לקו"ש חכ"ח ע' 78) ואינו נוגע לעצם איכות הבדיקה לא היינו גוזרים שלא ללמוד וכו', כיון דאפילו אם בודק ביום הבדיקה היא טובה, אבל כיון שנת' שאיכות הבדיקה טוב יותר בלילה דאור הנר מאיר בלילה וכו' לכן גזרינן שלא ילמוד דילמא ישכח לבדוק כל הלילה, ובבוקר אין זה בדיקה מעליא כ"כ,
וחנה מצינו בדינו של אביי ב' שיטות בראשונים, דהטור סי' תל"א כתב וז"ל: ומפני זה אמרו ליל י"ד בודקין את החמץ לאור הנר פי' לילה שמחרתו יהיה י"ד דכיוןשצריך לבדוק לאור הנר צריך לבדוק בלילה שאז אורו מבהיק וגם היא שעה ידועה שכל אדם מצוי אז בביתו ולכן יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק וכתב ה"ר יונה שאם התחיל ללמוד מבעוד יום שאין צריך להפסיק ונ"ל דכיון שהטעם משום שלא יטריד בלימודו וישכח מלבדוק אין חילוק ואפילו אם התחיל כבר פוסק עכ"ל, דסב"ל שהאיסור ללמוד וכו' הוא רק בשעת בדיקה שהוא בצאת הכוכבים, אבל ליכא איסור קודם לכן.
אבל הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג) כתב וז"ל: ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו, וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר, מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה, ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר, וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו שמא ימשך וימנע מבדיקת חמץ בתחלת זמנה עכ"ל, הרי דהרמב"ם סבירא ליה שהאיסור הוא גם לפני זמן בדיקת חמץ בסוף יום י"ג ובלשונו " ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר" וצריך ביאור בפלוגתתם?
וביאר בזה אדה"ז בשו"ע סי' תל"א בקו"א ובהגה"ה דהנה דעת הטור הוא (או"ח סי' רל"ה) בכל לילה דמשהגיע זמן ק"ש ותפלה אסור לאכול או לשתות או לישון וכיו"ב מחשש פשיעה דהיינו שיפשע ויחשוב שיש לו עוד זמן לקרות ק"ש כו' עד שכבר יהי' יום, כמ"ש בסי' רל"ה: "ומ"מ אין לו לאכול ולישן עד שיקרא דתניא לא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואקרא אח"כ ק"ש ואתפלל ונמצא חוטפתו שינה וישן כל הלילה אלא אדם בא מן השדה ונכנס לב"ה או לבה"מ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל פתו (ברכות ד,ב) וכו' עכ"ל. ולשיטתו ליכא איסור לימוד התורה בשעת צאת הכוכבים משום ק"ש וערבית.
וביאר אדה"ז הטעם כי בלימוד ליכא חשש פשיעה דע"י לימוד התורה יפשע ולא יקרא ק"ש, דכשלומד תורה ודאי לא יפשע, אלא דבלימוד התורה יש חשש אחר דכיון שצריכים עיון כו' יש חשש שכחה שבעיונו בלימוד ישכח לגמרי מהנעשה סביבו כו' (כפי שרואים כולנו במוחש) וחשש זה לדעת הטור לא שייך במצות ק"ש ותפלה שהוא רגיל בו בכל לילה ולילה, ולכן בכל לילה מותר לו ללמוד לאחר צאה"כ לפני ק"ש כיון דליכא חשש שכחה ורק אסור לאכול וכו' מצד חשש פשיעה.
וזהו חידושו של אביי הכא שאסור אפילו ללמוד מזמן בדיקת חמץ שמתחיל בצאת הכוכבים כיון דבדיקת חמץ אינו רגיל בו בכל לילה יש חשש שכחה מחמת עיון בלימודו, וזהו חידוש מיוחד בנוגע לבדיקת חמץ, ונמצא לפי"ז דכוונת אביי הוא דכיון דבלילה הוה הבדיקה טובה יותר לכן מתחדש כאן איסור דאפילו ללמוד בצה"כ אסור שיש חשש דילמא בעיונו ישכח לבדוק וכבר יהי' בוקר ואז אין הבדיקה טובה כ"כ, וכ"ש שאסור לאכול וכו' מצד חשש פשיעה.
והנה הטור כתב כנ"ל דבליל בדיקת חמץ אפילו אם התחיל בהיתר לפני זמנו פוסק, וחולק על רבינו יונה דסב"ל דאינו מפסיק אם התחיל בהיתר, וכבר הקשו בנו"כ דמאי שנא דאפילו במ"ע דאורייתא כמו ק"ש אמרינן דאם התחיל לאכול בהיתר אינו מפסיק? ומבאר אדה"ז דשם איירי באיסור אכילה שהוא חשש פשיעה שאינו רגיל כ"כ כלל שיפשע, ולכן זהו דין רק על לכתחילה אבל אם כבר התחיל בהיתר לא גזרו כיון שאינו רגיל, אבל כאן בבדיקת חמץ שבלימוד החשש הוא שכחה כלשונו של הטור שם בהדיא, " שהטעם משום שלא יטריד בלימודו וישכח מלבדוק" כיון דאינו רגיל בכל לילה זהו חשש יותר חזק ולכן אפילו אם התחיל בהיתר מפסיק.
ועי' מגן אברהם (סי' תלא ס"ק ח') וז"ל: וי"א שצריך להפסיק - ואע"ג דבהתחיל בהיתר אי' בסי' רל"ה דאינו פוסק שאני התם שהוא תדיר משא"כ כאן שהוא פעם א' בשנה חיישי' יותר שישכח (ב"ח) וקשה דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר כמ"ש סי' תרנ"ב עכ"ל, היינו שהקשה על סברא זו מלולב דאף לולב שאינו תדיר מ"מ אינו מפסיק אם התחיל בהיתר ולמה כאן פסק הטור דמפסיק? ותירץ אדה"ז ע"פ הנ"ל דבלולב איירי באכילה שהוא מחשש פשיעה וזה אינו חמור כ"כ, משא"כ כאן בבדיקת חמץ איירי בלימוד שהוא חשש יותר חמור שמא ישכח.
ולפי"ז יוצא הדין בבדיקת חמץ דאם התחיל לאכול בהיתר גם להטור אינו מפסיק כיון דחשש זה הוא שמא יפשע והוא רק על לכתחילה כנ"ל, והכא לא חיישינן שמא ישכח כיון שאין שם עיון השכל והזכרון כמו בלימוד.
יוצא מזה דלדעת הטור וכו' הוה זמן בדיקת חמץ כל הלילה, והאיסורים מתחילים רק מצאת הכוכבים ולא קודם, ואביי חידש דין חדש דבבדיקת חמץ אפילו לימוד אסור מחשש שכחה, ולפי שיטה זו י"ל דבתחילה צריך לקרות ק"ש ולהתפלל ואח"כ יבדוק כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כמ"ש בחק יעקב.
אבל אדה"ז מביא שם שיטה אחרת לגמרי (וכמש"ש דזהו שיטת הראב"ד והרמב"ם כו' וכן פסק שם בשו"ע) דכוונת רנב"י הוא בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם דהיינו שבעצם צריך להיות זמן בדיקת חמץ מיד שהאדם נכנס לביתו דאז אינו טרוד ויזכור לבדוק (משא"כ ביום שהוא נמצא בשוק ישכח), אבל מ"מ כיון דעדיין יש כחצי שעה עד צאת הכוכבים דאור הנר אכתי אינו יפה לבדיקה אמרו להמתין עד צאת הכוכבים ויבדוק מיד דבעצם הוה החיוב מיד שנכנס לביתו אלא דמצד אור הנר צריך לפועל להמתין עד צאת הכוכבים, וזמן הבדיקה אינו כל הלילה אלא מיד בצאת הכוכבים, דעפ"ז מובן למה לא הסתפק עם בשעה שבני אדם מצויין וכו' דאז הי' בודק מיד, גם לא מספיק הך דאור הנר יפה וכו' דאי משום זה הי' זמנה כל הלילה וכאן תיקנו כשבא לביתו מיד דאם יתחיל בדברים אחרים יוכל לשכח.
ומבאר הטעם בזה דלא רצו שיהי' כל הלילה כבשאר מצוות שבלילה כי בשאר מצוות יש עכ"פ סוף זמן דבוקר, ולכן מחמת זה גופא יזהר לקיימו מקודם, משא"כ בדיקה לא שייך שיאמרו דזמנו רק עד בוקר דהרי הדין הוא דאם לא בדק בזמנו יבדוק כל החג, וכיון דבמצוה זו ליכא הגבלה בסופו ולכן משום זהירות הוצרכו לומר דזמנו הוא מיד בתחילת הלילה ואם אינו בודק מיד אלא אח"כ ה"ה נקרא עובר על דברי חכמים וכאילו קורא ק"ש אחר חצות כו' (וכבר הובא ביאור אדה"ז הא דר"ל הכא בסוגיין בההו"א דמשום זריזות יבדוק בלילה או בבוקר דלכאורה לא מצינו בשום מקום שחכמים יתקנו חיוב של זריזין מקדימין? דלפי הנ"ל ניחא כיון דכאן הוצרכו לתקן זמן מיוחד שרק זה הוה זמנו בכדי שלא יפשע לכן תיקנו הזמן בתחילת הלילה משום זריזות כו' משא"כ בשאר מקומות לא תיקנו זמן חדש כלל, ולפי המסקנא אין הטעם משום זריזות דא"כ נבדוק מצפרא או בשש, והטעם הוא משום שבני אדם מצויין וכו').
וזהו מה דקאמר אביי הילכך כו', היינו כיון שנתבאר דזמן הבדיקה הוא בתחילת הלילה דוקא ולא אח"כ לכן ניתוסף כאן חידוש דאסור ללמוד אפילו חצי שעה לפני צאת הכוכבים מה שלא מצינו כיו"ב בשום מקום, דאף דיש דסב"ל דגם בלילה יש איסור אכילה כו' בחצי שעה לפני צאת הכוכבים מיהו אין זה בנוגע ללימוד, (דבברכות ד,ב, מפורש שמותר ללמוד אז) משא"כ הכא ניתוסף חידוש שיש אפילו איסור לימוד, והטעם הוא כיון דכאן שאני מכל מקום שהזמן הוה מיד בתחילת הלילה כנ"ל, לכן יש חשש שישכח קצת ולא יבדוק בתחילת הלילה, ואדה"ז ביאר שהרמב"ם לשיטתו דסב"ל שגם בכל לילה יש גם איסור לימוד כשמגיע הזמן כמ"ש הב"י לשיטתו בסי' רל"ה, (בד"ה אבל הרמב"ם), וא"כ מהו החידוש כאן? לכן הוכרח לפרש דכאן ניתוסף חידוש שאסרו ללמוד אפילו לפני צאת הכוכבים וזהו כמ"ש הרמב"ם בהדיא כנ"ל שהאיסור הוא אפילו לבסוף י"ג וכתב שמא ישכח ולא יבדוק בתחילה עיי"ש, ועפ"ז מובן גם אריכות לשון הגמ' "באורתא דתליסר דנגהי ארבסר", ולא קאמר אור לי"ד, דכוונתו בסוף יום י"ג.
וזהו גם מה שביאר הראב"ד (הובא בר"ן לעיל) שהתנא התחיל המשנה ב"אור" ולא קאמר "ליל" משום דר"ל שהחיוב לבדוק הוא כשיש עדיין אור היום (והב"ח והמג"א (סק"א וסק"ה) פירשו לשיטתו דהיינו לפני צאת הכוכבים דאז יש עדיין אור, אבל אדה"ז פירש דכוונת הראב"ד הוא מיד בצאת הכוכבים דאז ג"כ יש קצת אור, והובא הראי' מריש ברכות דמבואר דעני וכהן חד שיעורא הוא דכהנים אוכלין בתרומה בצאת הכוכבים ועני אוכל מיד בצאת הכוכבים שיש עדיין אור קצת כיון שאין לו נר עיי"ש), במילא גם הראב"ד סב"ל שהחיוב הוא מיד בצאת הכוכבים שיש עדיין אור קצת.
ונפק"מ ג"כ דלהטור אם לא התפלל ערבית כו' אמרינן דתדיר קודם כיון דזמנם שוה כנ"ל, משא"כ לדעת הרמב"ם והראב"ד וכו' צריך לבדוק בתחילה כיון דבבדיקת חמץ זמנה עוברת מיד כמ"ש אדה"ז שם בהדיא דתדיר קודם אמרינן רק אם המצוות הן שקולות משא"כ הכא בדיקת חמץ הוה מצוה עוברת, גם מובן דאפילו אם התחיל בהיתר פוסק כיון שעכשיו זמנו הוא.
ואדה"ז פסק כדעת הרמב"ם ולכן כתב שם וז"ל: וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחלת שעה ששית כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה וכמו שיתבאר בסי' תמ"ה אלא לפי שביום רוב בני אדם אינם מצוים בבתיהם אלא טרודין בעסקיהם בשווקים וברחובות וכשתגיע שעה ששית קרוב הדבר שישכחו חובת הבדיקה לפיכך תקנו חכמים זמן הבדיקה בליל י"ד שבלילה כל אדם מצוי בתוך ביתו אלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה או במלאכה או בתורה אם הוא תלמיד חכם ועל ידי כן ישכח חובת הבדיקה לפיכך היה ראוי לתקן ולקבוע זמן הבדיקה תיכף ומיד בכניסת האדם לתוך ביתו סמוך לערב שברגע זו הוא פנוי מכל עסקים אלא לפי שצריך לחפש אחריו בחורים ובסדקים וחיפוש זה אי אפשר אלא לאור הנר שנאמר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וגו' מכאן סמכו חכמים שאור הנר יפה לבדיקת חמץ ואין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילה לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנר דהיינו צאת הכוכבים [כשיש עדיין אור היום קצת].
ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים, ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה אסרו לו לאכול וללמוד אפילו פרק אחד אע"פ שיוכל לגמור הפרק קודם צאת הכוכבים מכל מקום יש לחוש שמא ע"י עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צאת הכוכבים (כשיש עדיין אור היום קצת) וכן אסרו בחצי שעה זו לעשות כל הדברים האסורים לעשותם קודם תפלת מנחה או תפלת ערבית כמו שנתבאר סי' רל"ב ורל"ה ומי ששכח ולא בדק בליל ארבעה עשר ונזכר ביום ארבעה עשר הרי הוא אסור בכל הדברים הללו עד שיבדוק:
ואפילו אם היה עוסק באחד מכל הדברים הללו קודם שהגיע זמן הבדיקה חייב להפסיק כשיגיע זמנה אפילו היה עוסק בהיתר דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים ואפילו הוא עוסק בתלמוד תורה שאם לא יפסיק לבדוק מיד בתחלת כניסת הלילה אע"פ שיבדוק אח"כ הרי זה מבטל תקנת חכמים שתקנו לבדוק בצאת הכוכבים מיד כשיש עדיין אור היום קצת.
ואף על פי שעדיין לא קרא ק"ש של ערבית וק"ש היא מצות עשה של תורה וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו אעפ"כ צריך להקדים את הבדיקה לפני ק"ש ותפלה לפי שהיא מצוה עוברת שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים אבל בק"ש אף על פי שמצוה מן המובחר לקרותה בתחלת הלילה מכל מקום אינו נקרא עובר על תקנת חכמים אלא אם כן קורא אותה אחר חצי הלילה כמו שנתבאר בסימן רל"ה עכ"ל.
ע"כ