במתני'. א"ר יוסי: "מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, אמר רבי יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה - הרי זו תינשא לכהונה", ומקשה בגמ' ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן? אי כרבן גמליאל, אפילו ברוב פסולין נמי מכשר! אי כרבי יהושע, אפילו ברוב כשרים נמי פסיל! אמר ליה, הכי אמר רב יהודה אמר רב: בקרונות של ציפורי היה מעשה; וכדרבי אמי, דאמר רבי אמי: והוא, שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם וכו' וכיון שיש כאן תרי רובי לכן כשרה לכהונה.
והגרע"א העיר בדרוש וחידוש וז"ל: קשה לי הא אם יש כ"א כשרים ועשרים נכרים, מ"מ אם הכהן שבא לנושאה יודע בעצמו שהוא לא הי' הבועל, וא"כ לגבי דידיה הוה מחצה כשרים ומחצה פסולים ואסורה ליה, וצ"ל דבאמת "אם רוב אנשי העיר" היינו מבלעדי זה הבא לנושאה, עכ"ל. (וכ"כ גם בתוס' רע"א כאן), היינו דרק אם הכהן שבא לנושאה הוא מעיר אחר שלא נכנס להמנין דרוב כשרים מספיק כשיש כ"א, כיון דלגביה יש רוב כשרים אבל אם הכהן הוא מעיר זו ונכנס למנין של הכשרים, כיון שהוא יודע שהוא עצמו אינו בכלל הספק, במילא לגבי דידיה נשאר רק מחצה על מחצה שעומדים בספק, ובמילא אין כאן רוב, ואף שבי"ד כבר פסקו עליה מיד שהיא מותרת לכהן כיון שהי' רוב כשרים, מ"מ כשבא כהן אח"כ לישאנה אסורה, כי כל יסוד ההיתר של הבי"ד הי' משום רוב, אבל לגבי כהן זה מעולם לא היו אצלו רוב כשרים אלא מחצה על מחצה במילא לא חל ההיתר כלל לגביה, ורק כשיש עוד אחד כשר בלעדו היא מותרת לו, (ועי' רש"ש מה שהקשה על רע"א).
ובהא דמקשה רבי יוחנן בן נורי כמאן, אף די"ל שהוא דעה שלישית דלא סב"ל לא כר"ג ולא כרבי יהושע, כבר ביאר בזה בשטמ"ק דידע המקשן בפשיטות שאין זו דעה חדשה החולק על ר"ג ור"י, דאז הי' צ"ל "ר' יוסי אומר וכו'" וכיון דקאמר "אמר ר' יוסי" משמע שהמעשה בא בהמשך ללעיל שהוא כר"ג או כרבי יהושע.
והנה כבר נתבאר (בשיעור ט') בארוכה שיטת רש"י דלר"ג נאמנת משום ברי וחזקת כשרות בלבד, ואינו משום דבודקת ומזנה, ואין צריך למיגו דהיינו אפילו בראוה מעוברת וליכא מיגו דלא נבעלתי, נאמנת מצד ברי וחזקה, דלפי"ז א"ש שיטת רש"י כאן בקושיית המקשן דאי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר, כיון דסו"ס יש כאן ברי וחזקת כשרות ואינו דומה לשבוי' דשם פסלינן אותה משום שהוא רובא דליתא קמן, דהיינו רוב מצד הטבע, משא"כ כאן ה"ז רובא דאיתא קמן עיי"ש בארוכה, ולפי זה לא קשה מעיקרא קושיית התוס' כאן דאף דאיירי בנאנסה ולא שייך דבודקת וגם ליכא מיגו מ"מ יש ההיתר דר"ג, ורק התוס' לשיטתם הקשו הכא, ותירץ הגמ' דאיירי כאן בתרי רובי ופירש"י דמתניתין אתי כרבי יהושע דבתרי רובי מודי דכשרה, ואי אפשר לומר דאתי כר"ג כי לר"ג אפילו ברוב פסולין כשרה.
ולכאורה צריך להבין למה לא תירץ דאיירי בשמא, ובמילא א"ש אפילו כר"ג, כי רק בברי מכשיר ברוב פסולין אבל בשמא בעינן תרי רובי להכשיר גם לר"ג, גם מנין ידע רש"י שאין זה כוונת התרצן? בשלמא רוב אחד בשמא ודאי אינו מועיל לר"ג, כיון דבשמא מחמיר ר"ג יותר מרבי יהושע כמבואר לעיל יד,א ולפי רבי יהושע בשמא ודאי אינו מועיל רוב אחד בק"ו מברי, אבל אכתי י"ל דבתרי רובי מודה?
והנה הרשב"א (בשו"ת סי' ת"א מובא בחי' הצ"צ כאן) ביאר בזה לפי שיטתו דספק ספיקא עדיף מרוב, דאם לר"ג אינו מועיל ספק ספיקא בשמא כלעיל לגבי אלמנת עיסה, ודאי לא מועיל ג"כ תרי רובי, דבתרי רובי יש כאן מן התורה רק רוב אחד, דמה"ת לא מצינו דין דתרי רובי, והוא רק מדרבנן משום גזרה כפי שיתבאר אי"ה, וכיון דספק ספיקא שהוא אלים יותר אינו מועיל לר"ג, אינו מועיל גם רוב או תרי רובי, ולכן בודאי לא אתי מתניתין כר"ג, דממ"נ אם איירי בברי הרי מספיק רוב פסולין, ואם בשמא אינו מועיל אפילו תרי רובי, ועי' גם בחי' הרשב"א כאן (בד"ה ולדידי) וז"ל: ולא עוד אלא דאפילו בתרי רובי ודאי משמע דפסיל ר"ג בדלא טענה, דאיהו קיל ליה שמא דאפי' בספק ספיקא פסיל וכ"ש בתרי רובי, דהא בדאורייתא ליכא מידי בין חד רובא לתרי רובי, דהכא והכא לקולא דחד רובא כמאה ומאה רובי כחד, ואילו בספיקי איכא טובא בין חד ספק לתרי ספיקי דהכא לקולא והכא לחומרא, וכיון שכן מאן דלא מכשר בתרי ספיקי כ"ש דלא מכשר בתרי רובי עכ"ל, ולכאורה יש לתרץ כן גם לפי רש"י, וא"ש דלכן אין לפרש המתניתין כר"ג דממ"נ אי איירי בברי גם רוב פסולין כשר, ואם איירי בשמא גם ב' רובי אינו מועיל.
אמנם יש להקשות ע"ז, דרק אי נימא לעיל שיש ספק ספיקא גמור כשיטת הרשב"א ותוס' וכו' י"ל דכיון דספק ספיקא אינו מועיל גם רוב אינו מועיל לר"ג, אבל לרש"י עצמו הרי באלמנת עיסה יש רק ספק אחד מן התורה אם הוא חלל או לא, (והפירוש ספק ספיקא כבר נתבאר מהשטמ"ק שיש ב' חזקות כו' או משום דידעינן מיהו הבעל ושאינו אלא ספק ולא ודאי) א"כ שפיר אפ"ל דרק שם מחמיר ר"ג כיון דבעצם יש רק ספק אחד, משא"כ כאן בתרי רובי מיקל ר"ג אף בשמא?
ואף שהרשב"א הוכיח דספק ספיקא עדיף מרוב מרבי יהושע דברוב כשרים פוסל אפילו בברי ובספק ספיקא מכשיר אפילו בשמא, וא"כ גם לפי פירוש רש"י בספק ספיקא הרי יש להוכיח מרבי יהושע דספק ספיקא כזה ג"כ עדיף מרוב, ואם ר"ג פוסל בשמא אפילו בספק ספיקא כזה כ"ש שפוסל ברוב, וא"כ שוב י"ל ברש"י כהרשב"א דלר"ג בשמא אין רוב מועיל כיון דאפילו ספק ספיקא אינו מועיל, מ"מ נראה לחלק דבשלמא אם נפרש דהוה ספק ספיקא ממש כמו בכל מקום בש"ס (כמו שהוא לר' יוסף טוב או להתוס') שייך להוכיח מרבי יהושע שהוא חזק מרוב לפי כו"ע, [ולא נימא שהוא סברא מיוחדת של רבי יהושע], אבל לרש"י שהוא סוג ספק ספיקא בפ"ע י"ל שהוא סברא מיוחדת של רבי יהושע דבזה הוא מיקל יותר, משא"כ רבי גמליאל לא סב"ל מסברא זו כלל, ואכתי יכול לומר דאפילו בשמא מועיל רוב, וכן אמר הת' הנעלה וכו' חיים אליהו שי' קארצאג.
נוסף לזה הרי התוס' כאן בהדיא חולק על הרשב"א דהרי כתבו בתירוצם הראשון דאיירי בשמא ואתי שפיר גם כר"ג, דמועיל תרי רובי, ומוכרח לומר לפי התוס' דאף דקאמר הגמ' לעיל דלר"ג "קיל ליה שמא דאפילו בספק ספיקא נמי פסיל" מ"מ הרי אפ"ל דלדידיה דרוב עדיף מספק ספיקא. (ועוד יתבאר בזה אי"ה בענין זה), וא"כ כ"ש לפי רש"י שאין באלמנת עיסה ספק ספיקא ממש דאפשר לומר דב' רובי עדיף.
והנה התוד"ה בד"ה כמאן הקשו לשיטתם דיסוד ההיתר של ר"ג הוא משום בברי וחזקת כשרות ודאשה מזנה בודקת כו' או משום מיגו דלא נבעלתי אפילו בלי חזקה דבודקת, לפי"ז קשה מה שייך כאן דלר"ג אפילו ברוב פסולין כשר, הרי כאן לא שייך הענין דבודקת כיון שנאנסה, וגם ליכא מיגו דלא נבעלתי?
[ויש לבאר הוכחת התוס' דגם מיגו מועיל [בלי חזקת דבודקת] דהרי מבואר בברייתא דדף יג,ב, ובתוד"ה השבתנו דר"ג הקשה לר' יהושע לדידך דלית לך דאשה מזנה בודקת מ"מ במדברת יש מיגו דלא נבעלתי עיי"ש, הרי מפורש דר"ג סב"ל דמיגו ג"כ מועיל אפילו בדליכא בודקת, וכ"כ בתוס' הרא"ש כאן וז"ל: אע"ג דלא שייך הכא למימר טעמא דאשה מזנה בודקת ומזנה שריה ר"ג דלא בעי ר"ג האי טעמא אלא במעוברת דליכא מגו כדפרישית לעיל גבי השבתנו על המעוברת עכ"ל, ולעיל שם כתב בתוס' הרא"ש: "אמרו לו השבתנו תשובה נצחת על המעוברת לפי דבריך דלית לך אשה מזנה בודקת ומזנה, לפי דברינו לא קשיא מידי, מה תשיבנו על המדברת דאפילו לדבריך במדברת מיהא אודי לן דנאמנת מחמת מגו"].
וממשיך התוס' בקושייתם- ואין לומר דכאן איירי שיש מיגו דלא נבעלתי דאף שראוה מדברת, מ"מ לא ראו גוף האונס והיתה יכולה לומר לא נאנסתי, ובמילא שפיר קאמר המקשן דא"כ אפילו ברוב פסולין נמי, דא"כ נמצא דמתניתין איירי לפי האמת בברי ומיגו, וכן הוא גם להמסקנא כיון דלא מצינו שהתרצן שינה מציאות המשנה מהמקשן, ואי נימא כן קשה הילכתא אהילכתא, דכיון דמתניתין מיירי בברי ומיגו דלר"ג כשר אפילו ברוב פסולין, עכצ"ל דר' יוסי דמצריך רוב כשרים סב"ל כר' יהושע, ורב פסק כר' יוסי דהיינו כר' יהושע וא"כ איך פסק רב יוסף כר"ג דהרי קיימ"ל כרב באיסורי, וקשה הילכתא אהילכתא1, וא"כ עכצ"ל דאיירי הכא בלי מיגו וכו' וא"כ שוב קשה דאיך קאמר המקשן דלר"ג כשר אפילו ברוב פסולין?
ולזה תירצו התוס' דאה"נ שכן הי' כוונת המקשן דאיירי בברי ומיגו, אבל התרצן שינה המציאות ואיירי בשמא כו', עוד תירצו דלעולם גם לפי התרצן איירי בברי ומיגו ומ"מ לא קשה הילכתא אהילכתא דיש לתרץ דאה"נ דר' יוסי עצמו סב"ל כרבי יהושע אפילו בנוגע לבדיעבד דאפילו אם נשאת לכהן תצא אם ליכא תרי רובי (דר' יוסי בודאי אינו דעה שלישית לר"ג ורבי יהושע כפי שנת') אבל להלכה פסק שמואל כר"ג רק בנוגע לבדיעבד דאם נשאת לא תצא אפילו ברוב פסולין, ובנוגע ללכתחילה פסק רב כרבי יהושע דבעינן תרי רובי ובמילא א"ש, ועי' היטב בכל דברי התוס'.
ולכאורה גם בתוס' יש להקשות: א) מה הי' קושיית המקשן, למה לא רצה לפרש בפשטות דאיירי בברי בלי מיגו, ובמילא א"ש כר"ג דכאן בעי רוב כשרים, ורק כשיש מיגו או בודקת כשר אפילו ברוב פסולין?
ב) איפה נזכר כאן כלל בדברי המקשן שיש מיגו, דלכאורה הי' צריך לומר זה בהדיא? ג) בתירוץ הראשון כתבו דאיירי בשמא וא"ש כתרווייהו, והא דלא אמר בהדיא דאיירי בשמא משום שהמקשן לא אמר דאיירי בברי, ולכאורה א"כ קושיא זו עצמה ישנה על המקשן, דמה עדיף המקשן מהתרצן, דגם על המקשן יש להקשות דלמה לא אמר בהדיא דאיירי בברי?
ד) למה הוצרך התרצן לשנות לגמרי המציאות מהמקשן, הרי הי' יכול לומר כנ"ל דאיירי בברי בלי מיגו, וא"ש כר"ג דמספיק רוב אחד, ואי נימא דר"ל דקאי כתרווייהו, ולר' יהושע ודאי אין רוב אחד מועיל דאפילו בברי ומיגו לא מספיק רוב כשרים, א"כ הי' יכול לומר דאיירי בברי בלי מיגו ויש תרי רובי וא"ש כתרווייהו?
ה) ולתירוץ השני דקאי רק כדעת יחיד כר' יהושע א"כ ודאי הי' יכול לומר דקאי רק כר"ג לבד ואיירי בברי בלי מיגו, וא"ש בפשטות דלא קשה הילכתא אהילכתא, דהרי לפי מ"ש התוס' הפירוש הוא כנ"ל דר' יוסי סב"ל לגמרי כרבי יהושע דאפילו בדיעבד בעינן תרי רובי דהרי אין לומר שהוא עצמו מחלק בין לכתחילה ובדיעבד, דא"כ ה"ז דעה שלישית, אלא הפי' הוא דרב פסק כר' יוסי בנוגע ללכתחילה דבעינן תרי רובי, אף דאין זה שיטת ר' יוסי עצמו, ובדיעבד פסק שמואל כר"ג דאפילו ברוב פסולין לא תצא, משא"כ אם איירי בברי בלי מיגו וכר"ג א"ש דהלכה כר' יוסי לגמרי כשיטתו.
ויש לפרש כל זה עפ"י מ"ש בבעל המאור: "וא"ת אדאוקימנא לר' יוסי כר' יהושע ובתרי רובי נוקמי כר"ג ובחד רובא2 ובדלא טענה איהי [והיא שמא]? איכא למימר כיון דגבי פלוגתא דר"ג ור' יהושע איתניא ליה בעי לאוקמא נמי לדר' יוסי כעין ההיא פלוגתא כלומר אפילו בדטענה איהי" ועי' גם בחי' הריטב"א כאן, היינו דכיון דמשנה זו בא בהמשך ללעיל דאיירי בברי, מסתבר ליה להתרצן דגם משנה זו איירי בברי, ועפ"ז יתבאר פירוש רש"י דידע דאיירי בברי, כיון דהתרצן לא אמר בהדיא דמשנה זו איירי באופן אחר מהמשנות דלעיל דהיינו ב"שמא" משמע דלא שינה כלום בזה, וטעמו כנ"ל דמסתבר דאיירי בברי כמשנות דלעיל, וכיון דאיירי בברי עכצ"ל דאתי כרבי יהושע דוקא, כיון דלר"ג כשרה אפילו ברוב פסולין. [אף דיש לומר כנ"ל דבשמא גם ר"ג מודה דמועיל ב' רובי].
ואין להקשות לרש"י דא"כ תקשי הילכתא אהילכתא כיון דר' יוסי סב"ל כרבי יהושע, ורב פסק כר' יוסי, איך פסקינן לעיל כר"ג? דיש לתרץ לדידיה כמו שתירצו התוס' דרב פסק כרבי יוסי דלכתחילה צריך ב' רובי, אף דר' יוסי עצמו סב"ל כרבי יהושע שזהו גם בדיעבד, ושמואל פסק כר"ג דבדיעבד לא תצא.
ולפי"ז יש לבאר גם דברי התוס' דסב"ל ג"כ דכיון דמשנה זו בא בהמשך ללעיל בודאי איירי במציאות אחד, ובמילא א"ש כוונת המקשן, דחשב דודאי איירי בברי כמשנות דלעיל, וכיון דבודקת ודאי לא שייך כאן כיון שנאנסה, א"כ בודאי זה איירי במיגו כמשנות דלעיל בהנושא את האשה כו' ובהיתה מדברת שיש שם מיגו דלא נבעלתי , לכן שפיר הקשה דלר"ג אפילו ברוב פסולין, ולכן לא הוצרך לפרש בהדיא כלום, דאיירי בברי ומיגו, כיון שכן צ"ל מצד המשך המשנות, ושפיר הקשה בפשיטות "כמאן" דלר"ג אפילו ברוב פסולין מכשר, ולר"י אפילו ברוב כשרים לא?
ותירץ התרצן דעכצ"ל דמשנה זו לא איירי כהמציאות דמשנות הראשונות, אלא דאיירי ב"שמא", וכוונתו דכיון דלית ברירה דמשנה זו הוא כמשנות הראשונות, א"כ מסתבר יותר לומר דאיירי ב"שמא" כיון שכן משמע מסתימת המשנה דאיירי בתינוקת דאינה יודעת, וכן לא כתוב שאמרה שהי' איש כשר כמו לעיל וכמ"ש בריטב"א, וכיון דאיירי בשמא וב' רובי א"ש כתרווייהו, [וכפי שנת' דאין לומר דלר"ג ב"שמא" מספיק רוב אחד, דהרי ב"שמא הוא מחמיר על ר' יהושע כמבואר לעיל וכיון דלר' יהושע צריך ב' רובי כן הוא לפי ר"ג].
ולפי"ז מתורץ קושיא הא' דלמה לא חשב המקשן דאיירי בברי בלי מיגו, כיון דאז אין זה בהמשך ללעיל, ומתורץ קושיא הב' דלמה לא הוצרך לפרש זה בהדיא, כיון דבא בהמשך ללעיל, וכן מתורץ קושיא הג' דעל המקשן לא קשה שהי' צ"ל זה בהדיא כנ"ל, דבא בהמשך וכל הקושיא היא על התרצן דכיון שהוא משנה המציאות למה לא אמר זה בהדיא, וע"ז תירצו דכיון דבפועל לא הוזכר בהמקשן דאיירי בברי לא אמר התרצן דאיירי בשמא, וכן מתורץ קושיא הד' דלמה למד התרצן דאיירי בשמא, דכנ"ל דאם לא בא בהמשך מסתבר יותר דאיירי בשמא שכן משמע ממתניתין. אלא דסו"ס זה דוחק, כיון שלא הוזכר כלל בהתרצן שמשנה המציאות מהמקשן ואיירי בשמא קשה לפרש כנ"ל, ולכן פירשו באופן אחר שבאמת בא התרצן בהמשך ממש להמקשן כיון שלא מצינו כלום ששינה, ובמילא איירי בברי ומיגו כסברת המקשן שהמשנה בא בהמשך כנ"ל, ובאמת קאי כר' יהושע ומ"מ לא קשה הילכתא אהילכתא דרב פסק בנוגע ללכתחילה ושמואל בנוגע לבדיעבד, ובמילא מתורץ קושיא הה' דאיירי בברי ומיגו, מצד ההמשך, מיהו גם תירוץ השני אינו מרווח כ"כ דא"כ מה שאמר רב הלכה כר' יוסי אינו מרווח כ"כ כיון דאין זה כשיטתו ממש כנ"ל, ולכן בתחילה פירשו דאיירי בשמא וכו'. ובמילא א"ש כל המשך דברי התוס'.
ובמה שכתבו התוס' דאם רב סב"ל כרבי יהושע הרי הילכתא כרב באיסורי, העיר המהרש"א שהרי כאן פליגי גם בממונא, והילכתא כשמואל בממונא? ותירץ דכיון שיש מקום לומר לכאן ולכאן איך קאמר רב יוסף לעיל בפשיטות דהלכה כר"ג אולי ההלכה כרבי יהושע מצד רב, ובמהרמ"ש הוסיף דכיון דעיקר הדיון אצלם הי' באיסורי, דהרי מפורש לקמן דרב פסק כר' יוסי ביוחסין, וכן שמואל איירי בעיקר ביוחסין דלכן קאמר "אף בראשונה" היינו דבתחילה קאי על יוחסין והוסיף אף בממונא, לכן קובעים ההלכה לפי גדר ד"איסורי" כיון שזה הי' עיקר הדיון כאן, ועי' בכל זה היטב.
ע"כ
התלמידים החשובים הת' מ"מ שי' הלוי לאבקאווסקי
והת' לוי שי' מינסקי
תיקנו כמה שגיאות בהשיעור