E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ל"ג בעומר - תשס"א
שיחות
הטעם שנאמרה פ' "קדושים תהיו" בהקהל
הרב אלימלך הרצל
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע ש"פ קדושים תשכ"ה דן במ"ש קודם הציווי "קדושים תהיו וגו'" שבהתחלת פרשתנו, שבאה הקדמה - כמו בכו"כ פרשיות בתורה - "וידבר ה' אל משה לאמר". ולאחרי כן באה הקדמה נוספת - שבזה נבדלת פרשה זו משאר פרשיות התורה - "דבר אל כל עדת בני ישראל".

ועל זה מפרש רש"י - בהעתיקו את התיבות "דבר אל כל עדת בני ישראל" - "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל", לכל בני ישראל, שלכן נאמר "דבר אל כל עדת בני ישראל".

כלומר: כל שאר פרשיות התורה אמרם משה רבינו לכל בני ישראל לאחרי שאמרם לאהרן ובניו והזקנים, כפי שפירש רש"י מ"ש בפ' תשא "ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום גו'", "אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד.. לכל ישראל", "כיצד סדר המשנה, משה הי' לומד מפי הגבורה], נכנס אהרן שנה לו משה פרקו, נכנסו בניו כו', נכנסו זקנים כו' (ורק אח"כ) נכנסו כל העם כו'"; משא"כ פרשה זו אמרה משה מלכתחילה "בהקהל", "אל כל עדת בני ישראל" יחדיו.

ומוסיף רש"י לבאר הטעם ש"נאמרה פרשה זו בהקהל", דלא ככל שאר הפרשיות - "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה".

ומקשה על פירוש רש"י זה כמה קושיות, עיי"ש, ומבאר דהטעם שנאמרה פרשה זו במעמד כל ישראל הוא כיון שבפרשה זו תלויין כמה גופי תורה (שנאמרו כבר לפני זה), כיון שבפרשה זו נתפרש איך לקיים את רוב גופי תורה שנאמרו לפני זה.

ולדוגמא: בנוגע ל(כיבוד ו)מורא אב ואם - שהוא עיקר בתורה ("גופי תורה") כנ"ל - הרי לולי פרשה זו הי' מקום לומר שגם כאשר אביו יאמר לו חלל את השבת צריך לשמוע לו [ולכן "סמך שמירת שבת למורא אב ("איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו"), לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו'], ונמצא, שקיום הציווי של כיבוד ומורא אב ואם "תלוי" בפרשה זו, שעל ידה יתקיים ציווי זה כפי רצון העליון, ולא באופן הפכי ח"ו.

ועד"ז בנוגע להציווי דקרבן שלמים - שגם הוא עיקר בתורה כנ"ל - ש"תלוי" בפרשה זו, שבה נתבארו כו"כ פרטים באופן קיום הציווי שיהי' כפי רצון העליון, ולא באופן הפכי ח"ו. וכן הוא בנוגע לכו"כ גופי תורה שנזכרו בפרשה זו.

"וכיון ש"רוב גופי תורה תלויין בה" - לכן "נאמרה פרשה זו בהקהל": אילו היו נאמרים בפרשה זו גופי תורה חדשים - לא הי' איכפת שכל בני ישראל ישמעו ציוויים אלו לאחרי שמשה יאמרם תחילה לאהרן, לבניו ולזקני ישראל, ורק לאח"ז יאמרם לכל בני ישראל;"

אבל כיון שבפרשה זו תלויין רוב גופי תורה, היינו, שפרשה זו באה לבאר ולהבהיר בנוגע לציווים שכבר נאמרו לפנ"ז שאופן קיומם יהי' כדבעי, ולולי פרשה זו עלולים לקיימם באופן שהוא היפך רצון העליון, ובפרט שהמדובר אודות ציוויים שהם עיקרים בתורה, "גופי תורה", ובזה גופא (לא רק ענינים אחדים, אלא) "רוב גופי תורה" - אזי אי אפשר להמתין עד שמשה ילמד פרשה זו לאהרן, ואח"כ לבני אהרן, ואח"כ להזקנים - שהרי בינתיים עלולים בני ישראל לעשות "רוב גופי תורה" באופן שהוא היפך רצון העליון ח"ו. ולכן, כאשר נאמרה פרשה זו ע"י הקב"ה - הוצרך משה לאמרה תיכף ומיד "בהקהל", במעמד כל בני ישראל.

והנה מ"ש דגבי גופי תורה חדשים לא איכפת לן שכל בני ישראל ישמעו הציוויים לאחרי שמשה אמרם תחילה לאהרן לבניו ולזקנים - צריך להבין למה לא יהי' איכפת לן? והרי זה יכול להביא לידי ענין של קלקול, כיון שברגע שמשה אמר גופי תורה "חדשים לאהרן וכו'" הרי נתחייבו בזה כל בני ישראל, ואם טרם שמעו זאת בנ"י ממשה הרי יכולים לעבור עליהם עד שילמדו אותם ממשה?

ואם תאמר שבאמת אין לחשוש ע"ז, כיון דשאר בני ישראל בעצם לא יהיו חייבים על דינים אלו עד שילמדו אח"כ ממשה [ואהרן ובניו וכו' יתחייבו בהמצות מעט זמן לפני שאר בני ישראל], אם כן קשה להיפך, דלמה אי אפשר להמתין עד שמשה ילמד פרשה זו - של אופן הקיום של רוב גופי תורה שכבר נאמרו בפרשיות שלפנ"ז - לאחרי שמשה ילמדם תחילה לאהרן לבניו ולזקנים, והרי אין לחשוש שבינתיים עלולים בני ישראל לעשות "רוב גופי תורה" באופן שהוא היפך רצון העליון ח"ו, שהרי עדיין טרם נצטוו ע"ז?

- ואם אכן נצטוו ע"ז תיכף כשלמד משה את אהרן וכו', א"כ מאי שנא ה"גופי תורה" עצמם שאין חוששים ע"ז שעלולים לעבור עליהם מחמת חסכון ידיעתם?

והנראה בזה לבאר בהקדם מ"ש באור החיים פק' [ריש פרשתנו - שציין לשם בהערה 3] להסביר התועלת שקודם לימד משה לאהרן לבניו ולזקנים ואח"כ לשאר בני ישראל וז"ל:

"הנה במה שנעמוד על עקרן של דברים למה משה נהג בכל המצות בסדר זה, ולא היה שונה לכולם יחד ד' פעמים וכו', אלא הטעם הוא לא' מב' דברים, או לעשות כבוד להדרגת ישראל כבוד לאהרן כבוד לבניו כבוד לזקנים ואחר כך לישראל, או לצד שכל אחד למד בפני עצמו מפי משה כשיחזור אהרן לבניו וכשיחזרו בניו לזקנים והזקנים לישראל מאמצעות זה יהיה ניכר ונרגש אם יש השתנות בנשמע בין הכתות כשיחזרו הדברים זה לזה, מה שלא היה הרגש זה אם היו כולם שומעים מפי משה הד' פעמים, ודבר זה יושכל בלב שומע. אם כן לב' הדרכים יותר נכון לעשות בסדר זה גם במצוה זו, בין לטעם לעשות כבוד לאהרן כו' למה יגרע כבוד אהרן וכו' כאן, בין לטעם שיכון הדברים לשומעים אדרבה כאן יצטרך להיות הדבר יותר לצד שהם גופי התורה. ואם לצד שיאמר משה המצוה בדרך כללי לכל ישראל, הלא גם בסדר הראשונות ישנה לבחינה זו שישנו לדיבורו של משה כללי לכל ישראל כשנכנסין כל ישראל ושונה להם משה במעמד גם אהרן ובניו והזקנים, ואם כן מה כיעור בסדר הרגיל שצוה ה' לשנות שאין זה אלא גרעון". עכ"ל ע"ש מה שתירץ.

והנה בשיחה דילן (ע' ז) נאמר בחצ"ר:

"ואי אפשר להבהיר זאת בכך שבינתיים ישמעו כל בני ישראל מאהרן או בניו או הזקנים שכבר שמעו ממשה את הפירוש האמיתי באופן קיום ציווי פלוני - דכיון שבשמעם את הציווי ממשה הונח אצלם באופן מסויים, לא יועיל מה שישמעו מפלוני, אפילו בשמו של משה. שהפירוש האמיתי הוא באופן אחר, אלא בהכרח שישמעו זאת ממשה עצמו" עכ"ל.

ומעתה יבואר היטב ההבדל בין עצם לימוד גוף המצוה, ללימוד אופן קיום המצוה, דלימוד גוף המצוה שפיר ניתן לחלק בין אהרן וכו', ולשאר בני ישראל, וברגע שאהרן ובניו וכו' כבר שמעו ממשה את גוף המצוה, בנתיים ישמעו כל בני ישראל מהם שכתב שמעו ממשה, עד שמשה ילמד אותם בעצמם ובזה שפיר יועיל מה שישמעו מהם אפילו בשמו של משה, כיון שאין כאן שום הנחה מוקדמת, וא"כ לא יהי' שום קלקול אם ילמדו בדרך זו, ובדרך הזו הרי יש יתרונות כמ"ש האור החיים הק' כנ"ל.

משא"כ בנוגע לימוד אופן קיום המצוה אי אפשר שבינתיים ישמעו בני ישראל מאהרן ובניו וכו', כי לא יועיל מה שישמעו מפלוני אפילו בשמו של משה שהפירוש האמיתי הוא באופן אחר ממה שהונח אצלם באופן מסוים, ולפיכך בהכרח שישמעו זאת תיכף ממשה עצמו, ולכן היה צריך הלימוד להיות מיד לכולם יחדיו כדי שלא יהי' קלקול ח"ו לעשות "רוב גופי תורה" באופן שהוא היפך רצון העליון ח"ו, וא"ש מאד.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
שונות