ידועים דברי המדרש על הפסוק: (ישעי' סו,כג) "והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'": אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה, א"ל הקב"ה בני בעוה"ז הייתם עולים בשנה שלש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חדש וחדש שנאמר והי' מדי חודש בחדשו וגו' (ילקוט שמעוני שם, ופסיקתא רבתי פ' שבת ור"ח ועוד בכ"מ), ושם ביל"ש רמז תק"ג על פסוק הנ"ל איתא: והי' מדי חודש בחדשו והאיך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש, אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו והאיך באים בר"ח ובשבת מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר וכו', וראה גם יל"ש תהלים רמז תשמ"א.

וזהו גם מ"ש (יחזקאל מו,א-ג) כה אמר ה"א שער החצר הפנימית הפנה קדים יהי' סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת וביום החדש יפתח וגו' והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים וגו'.

אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה

ובשו"ת דבר יהושע (ח"א סי' ט') הקשה דהלא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, וא"כ איך אפשר לו לנביא לחדש שמצות עלי' לרגל תהי' גם בשבת וחדש כשבתורה כתיב שלש פעמים בשנה?

ומביא שעד"ז הקשה בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רל"ו) בנוגע לבנין דלעתיד שיהי' בו כמה חידושים ושינויים שלא נצטוו עליהם בתורה, וקשה הלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה? ומה שתירץ החת"ס דבנוגע לבנין הבית כן הוא המצוה מעיקרא בתורה, שצריך לעשותו עפ"י הנבואה דאז, אינו שייך לכאן עיי"ש.

ותירץ (עפ"י ביאור בריטב"א ר"ה טז, ב) שבאמת יש מצוה גם עכשיו לעלות לביהמ"ק כל חודש ושבת ולא רק חודש ושבת בלבד אלא בכל יום ויום, אלא שהתורה לא ציותה על כך רק בשלש רגלים משום שבתורה לא נכתבו אלא מצות שאפשר להטילם חובה על כל ישראל, ולכך נמי לא חייבה התורה לעלות לביהמ"ק בכל יום שאין רוב הצבור יכולים לקיימה כיון שעסוקין בהנהג בהן מנהג דרך ארץ, אבל מ"מ יש מצוה גם בשאר הימים למי שאפשר לו אעפ"י שלא כתובה בתורה שיהי' בתורת חובה, אבל לע"ל שיהי' אפשר לכל ישראל לעלות בכל שבת וכל חדש כדאיתא במדרש הנ"ל שבאים העבים וטוענים אותם לירושלים, במילא שוב תחזור הדבר לחובה ולא שתהי' מצוה חדשה אלא אותה מצוה שהיתה ראויה להתקיים עכשיו ולא נפטרו ממנה אלא מחמת אונס, ולע"ל שיתבטל האונס מאיליו יחזור החיוב לפיכך אין זה בכלל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר.

ויש להוסיף ע"ז במ"ש רש"י בפ' תשא (לד,כד) עה"פ והרחבתי את גבולך: ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו עכ"ל, וכן פי' שם ר"א בן הרמב"ם, דמשמע מזה כנ"ל.

עוד תירץ עפ"י מ"ש המהרש"א (חגיגה ה,ב, ד"ה תזכו) בהא דדרשינן (שם ב,א) יראה יראה כשם שבא לראות כך בא ליראות, דלראות השכינה יתקיים בעיקר לע"ל דראו כל בשר פני השכינה, אבל בזה"ז הוא בא בעיקר, שהשכינה יראה אותו, וזהו מה שכתב רש"י ביחזקאל שם, דבחודש ושבת לא יצטרך לעבור את העזרה רק יבא אל שער העזרה ויצא באותו שער עצמו משום שאין מצווין על הראי' רק לבוא להשתחוות משא"כ במועדים מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה, ומבאר דמצוה זו שיתראו בתוך העזרה יתקיים גם לע"ל רק ברגלים, ורק המצוה שנרמזה בתורה גם לראות פני השכינה זה לא נקבעה ברגל דוקא ולע"ל זה תהי' בכל חודש ושבת ובמילא אין כאן מצוה חדשה כיון שמצוה זו נרמזה בתורה שבזמן שאפשר לראות את השכינה מצוה לבא ולראות עכתו"ד.

נבואה אפ"ל הקדמה לפסק הלכה

ואפשר לומר בזה באופן אחר, דהנה נתבאר בכ"מ בשיחות קודש וכו' דאף דתורה לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, מ"מ אפשר לנבואה או בת קול וכיו"ב להיות הקדמה לפסק דין שלאח"ז, כי ע"י הנבואה ידעו בי"ד איך להתבונן ללמוד ולדרוש ענין זה, ויפסקו כמו הנבואה או הב"ק עפ"י י"ג מדות שהתורה נדרשת וכו', וראה בשיחת קודש ו' תשרי תש"מ בענין זה, ומבאר שם שזה הי' כוונת ר"א (ב"מ נט,ב) בהפלוגתא בתנור של עכנאי כשאמר "מן השמים יוכיחו", אף שידע דתורה לא בשמים היא, דכוונתו הי' דע"י הבת קול יתבוננו חכמים בשכלם הם עד שיהא מונח להם עפ"י י"ג מדות וכו' שהלכה כדבריו, וענו לו חכמים לא בשמים היא, כי בשכלם לא באו למסקנא כמותו ונשאר רק הבת קול וא"כ לא בשמים היא עיי"ש בארוכה, וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1178 ולקו"ש חל"ו פ' תשא ב' סעי' ד' בענין זה, וראה גם לקוטי לוי יצחק אגרות קודש ע' רס"ה, ורשימות חוברת קמ"ו ע' 7 ועוד בכ"מ.

ולפי זה לכאורה יש לתרץ קושייתו בפשטות דלא שייך כאן כלל הענין דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, כי הנבואה היתה רק מה יהי' לפועל לע"ל, אבל אין בזה שום פסק דין שכן צריך להיות, וי"ל דלע"ל יפסקו כן בי"ד הגדול עפ"י הי"ג מדות שהתורה נדרשת וכיו"ב שצריך לעלות לרגל בכל חודש ושבת.

גם י"ל דקושיית החתם סופר לא שייך הכא, שהרי החת"ס הקשה קושייתו בתחילה מבית שני, ובס' חת"ס על התורה (שמות ע' קי"ט עה"פ ככל אשר אני מראה אותך וגו', וראה גם בשו"ת או"ח סוף סי' ר"ח) הקשה גם מבנין שילה, ששם לא מצינו שבי"ד הגדול דרשו בי"ג מדות וכו' איך שצ"ל בנין הבית, אלא בנאוהו רק עפ"י הנביא, ובמילא הקשה גם מבית השלישי, דמסתבר שיהי' ג"כ כמו בשילה ובית שני שבנאוהו רק על עפ"י נביא, דבזה שפיר קשה הלא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואיך היו יכולים לשנות בנין הבית עפ"י נביא? אבל הכא אפ"ל כנ"ל דלע"ל יפסקו בי"ד הגדול עפ"י י"ג מדות כנבואת ישעי' ויחזקאל.

ובפרט בנוגע לנבואת יחזקאל, מצינו כעין זה במנחות מה,ב בהא דכתיב: (יחזקאל מה,יח) "כה אמר ה"א בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש" ומקשה בגמ' חטאת עולה היא? א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, ועי' בס' סדר משנה (הל' יסודי התורה פ"ט ה"ד אות ד') שהקשה דלמה זה דוקא יניחוהו לאליהו הנביא לדורשו ולא משיח צדקינו, ומבאר משום שזה הכלל בידינו שלא בשמים היא שאין נביא יכול לחדש שום דבר בתורה מכח נבואתו, ואפילו רק לפסוק הלכה כפלוני עפ"י נבואתו ג"כ אינו יכול אלא הכל תלוי בחכמים מעתיקי השמועות הם יורונו ויאמרו לנו את המעשה אשר נעשה כפי אשר יוציאו אותו מכח הקבלה הנאמנה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה או שיוציאוהו בדרך מדרכי המדות שהתורה נדרשת בהן לפיכך צריך לזה רק אליהו הנביא שהוא קיבל התורה איש מפי איש עד משה ע"ה לפיכך יהי' הוא שפיר יכול להכריע על הספיקות כולם שנפלו בין החכמים ועל המחלוקת שיהי' ביניהם דהיינו שהוא יכריע ביניהם עפ"י קבלתו האמיתית שיאמר כך וכך קבלתי בספיקו של הדין הזה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה ולפיכך אמרו רבותינו מקרא זה עתיד אליהו לדרשו עיי"ש בארוכה, וכעין נתבאר בכ"מ בשיחות קודש וראה גם ברשימה הנ"ל (קמ"ו) בענין זה, וראה גם קדושת לוי עה"ת (לקוטים קמח,ב) שהאריך בזה דרק אליהו שהוא חי וקיים ולא טעם טעם מיתה יוכל לפסוק ההלכות עיי"ש.

הרי מבואר בזה בגמ' בהדיא לגבי דברים הכתובים בס' יחזקאל שקשה ממ"ש בתורה, שעתיד אליהו לדורשם עפ"י חכמתו וקבלתו וכו', א"כ עד"ז אפ"ל בנדו"ד בנוגע למצות עליה לרגל לע"ל דאף שכתוב בנבואות יחזקאל וישעי' שיהי' בכל שבת וחודש, הנה לע"ל ידרשו זה עפ"י י"ג מדות או עפ"י הקבלה וכו' ורק אז יהי' זה הלכה למעשה, וראה שבת יג,ב, בנוגע לספר יחזקאל.

עלי' לרגל בחודש ושבת האם יהי' חובה או רשות

ויש להוסיף בזה עוד (ובאופן אחר ממ"ש בדבר יהושע), די"ל שאין הפי' שלע"ל יהי' חובה לעלות לרגל בכל שבת וחודש כמו ברגל, אלא רק רשות בלבד [אלא דכשעולה לרגל מקיים מצוה, ודומה לסוג מצוות אלו שאינן חובה אלא הן מצוות קיומיות], והנבואה היא שכן יהי' בפועל שלע"ל יעלו בכל שבת וחודש לראות את השכינה, וכלפי מה שאמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלש פעמי רגלים ורואים את השכינה, ע"ז בא המענה דלע"ל יעלו בכל חודש ושבת ע"י העבים, (וזהו לפי כל הדעות שבמדרש שיהי' ע"י העבים, וכדביאר הרבי בשוה"ג במאמר ד"ה והי' מדי חודש ר"ח מנ"א תשל"ז, ובלקו"ש חכ"א ע' 383, בשערי גאולה ימות המשיח סי' מ"א, דאף שיעלו ע"י העבים הוזכר בפסיקתא רק בפירוש שני, עכצ"ל שכן הוא גם לכל הפירושים, אלא דפליגי אם יבואו בעבים בש"ק עצמו או לפני השבת, וזה תלוי בהפלוגתא אם יש תחומין למעלה מעשרה עיי"ש. וראה לקו"ש ח"ט ע' 292).

ולכאורה יש להוכיח כן מפירוש הב' בפסיקתא ויל"ש שם, ד"כל בשר" כולל גם גוים אלו שלא עבדו בישראל עיי"ש, (וראה במאמר ד"ה והי' מדי חודש תר"ל), וכ"כ הרד"ק שם בסוף ישעי' דכל בשר ר"ל כל בני אדם ואפילו שאר העמים, וכדמצינו בנבואת בזכרי' דכל הנותר מכל הגוים הבאים אל ירושלים יעלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' וגו' עיי"ש, ובנוגע לגוים ודאי אי אפשר דהוה חובה וכו', וא"כ יש להוכיח מזה שגם אצל ישראל תהי' זה רשות בלבד.

ובפרט לפי מה שפירשו רש"י ורד"ק ביחזקאל (כמובא לעיל, ומסתבר לומר שכן סב"ל גם להפסיקתא והיל"ש) שגם לע"ל החיוב דראי' הוא רק ברגלים, ולכן מבואר שם בקראי דרק ברגלים יצטרכו להכנס לעזרה עצמה שיתראו בתוך העזרה יפה יפה, משא"כ בחודש ושבת רק יעמדו בפתח השער והשתחוו לפני ה' על ראיית השכינה, נמצא דאין מקיימים בזה מצות ראי' של רגלים, כיון דאין נכנסים לגוף העזרה, וראה רמב"ם ריש הל' חגיגה שהמצוה היא הכניסה לעזרה, והוא המחייב קרבן ראי', וראה תויו"ט ריש חגיגה שכתב דאף דלשון המשנה שם הוא "הר הבית" מ"מ בעינן עזרה דוקא, ומביא דבירושלמי איבעיא להו אם יוצא יד"ח בהר הבית, ופשוט לה מן תוספתא שהוא בעזרה עיי"ש, (ויוצא מזה ג"כ דלע"ל לא יתחייבו בקרבן ראי' בכל שבת וכו', כיון שאין נכנסים לתוך העזרה, ולא כמ"ש בס' רנת יצחק יחזקאל שם)*.

ונמצא מזה שהעלי' לרגל לע"ל בחודש ושבת הוא בשביל ראיית השכינה בלבד ולא בכדי להתראות לפני השכינה, דלכן אי"צ ליכנס לפנים בהעזרה כיון שיכולים לראות השכינה גם בפתח השער, וא"ש שזה מענה על טענת ישראל דבזה"ז אין רואים את השכינה וכו' כנ"ל ביל"ש וכו', הנה ע"ז באה הנבואה שלע"ל יראו פני השכינה בכל חודש וכו', אבל מצות ראי' שענינו שיתראו לפני השכינה (כמ"ש החינוך מצוה תפ"ט במצות עלי' לרגל שלש רגלים, שהמצוה היא שיתראה שם וכן הוא לשון הרמב"ם ריש הל' חגיגה "שנראה פניו בעזרה ביו"ט ראשון של חג וכו') וצריך ליכנס לתוך העזרה יפה יפה תהי' רק בשלש רגלים, וא"כ י"ל שענין זה דעלי' לרגל לע"ל בכל חודש ושבת שאין בו ענין זה תהי' רשות בלבד.

חובה או רשות תלוי בב' גירסאות בר"ה וסוכה

וי"ל דשקו"ט זו אם יהי' חובה או רשות תלוי לפי הגירסאות בגמ' סוכה ור"ה, דאיתא בסוכה (כז,ב) אמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה, ובר"ה טז,ב, הגירסא הוא מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל, ותמהו כל המפרשים דהתחיל ברגל וסיים בחדש ושבת? (עי' בחי' הריטב"א שם בר"ה טז,ב ובסוכה כז,ב ומהרש"א ועוד).

וכתב בזה בס' אהבת יונתן (להג"ר יונתן אייבשיץ) פ' החודש לתרץ וז"ל: ונראה דכתיב מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות, ואיתא במדרש מן הראוי הי' שצריכים לעלות ולהראות בעזרה ג"כ בשבתות ובחדשים כמו הרגל, אך מפני הטרחא לא צותה התורה כ"א ברגל לבד, ולעתיד יהיו נמי עולין בשבתות וחדשים, ואיתא בגמ' כל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני השכינה, והנה לפי"ז פטורין מלהקביל פני רבן ברגל כי אין לך גדול מעלי' לרגל ולקבל פני שכינה ממש, כי כדרך שבא לראות וכו', אמנם כ"ז הוא ברגל אך בשבת ור"ח שאין עולין להשתחוות מחוייבים בהכרח לקבל פני רבן כי הוא כאילו מקבל פני שכינה, וז"ש מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל, וכן נמי בזמן שאין ביהמ"ק קיים שאין יכולים לעלות ולראות צריך ג"כ ברגל לקבל פני רבו כנ"ל, והנה מעשה השונמית היתה בזמן המקדש, ולפי"ז מתורץ הגמ' שפיר, חייב אדם לקבל פני רבו ברגל והיינו בזמן שאין ביהמ"ק קיים הוכרח לקבל פני רבו אפילו ברגל יען נחשב לו כאילו מקבל פני שכינה, שנאמר לא חודש היום ולא שבת היום מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל ולא ברגל דאז אינה חייבת להקביל פני הרב כי היתה בזמן ביהמ"ק והוטל החיוב רק על חודש ושבת, ומזה מוכח דבזמן שאין ביהמ"ק קיים חייב לקבל פני רבו אף ברגל וא"ש, וז"ש לעתיד והשתחוו בשבתות ובחדשים ג"כ כמו ברגל עכ"ל, יוצא מדבריו דמ"ש בגמ' דבחודש ושבת איבעי לי למיזל זהו במקום עלי' לרגל שיהי' בפועל לעתיד לבוא כיון דליכא טירחא, (וראה גם בס' יערות דבש ח"א דרוש י"ב).

ועי' גם בערוך לנר סוכה שם שתירץ כעין זה עפ"י המדרש הנ"ל ראוים היו ישראל לעלות לרגל בכל שבת ובכל ר"ח אבל לא רצה הקב"ה להטריח עליהם, אכן לעתיד לבוא דכתיב מי אלה כעב תעופינה (ישעי' ט,ח) באמת כתיב קרא והי' מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה', וא"כ קבלת פני רבו שהוא דומיא דקבלת פני השכינה הוא ג"כ הכי דראוי בכל חדש ושבת, רק מפני הטורח לא עדיף כבוד רבו מכבוד המקום שלא צריך רק ברגל, אבל השונמית שהיתה צדקת אפשר שהחמירה לקבל פני הרב בכל שבת ור"ח, ובעלה שידע זה אמר הא אפילו שבת ור"ח ליכא, ומינה שמעינן עכ"פ דקבלת פני רבו מצוה היא כמו ראיית פנים בעזרה, ולכן נקט רבי יצחק ברגל דוקא כמו ראיית פנים בעזרה עיי"ש, הרי מפרש גם דהא דקאמר בגמ' סוכה מכלל "דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי וכו'" ה"ז מצד עצם הענין אם לא הי' זה קשור עם טורח, וכפי שאכן יהי' לע"ל כשלא יהי' טורח.

ועי' פמ"ג או"ח סי' ש"א א"א סק"ז דדייק דבר"ה (שם) אין הגירסא: "מחייב איניש" כמו בסוכה כנ"ל, אלא "איבעי לה למיזל" וכתב שגירסאות אלו נחלקו אם יש חיוב בשבת ור"ח, או רק מצוה בלבד, וכ"כ בשו"ת שבט סופר או"ח סי' י"ז, ועפ"י הנ"ל דלשון הגמ': "מכלל דבחודש ושבת וכו'", הוא כפי העלי' לרגל שיהי' לע"ל, נמצא דשקו"ט הנ"ל אם לע"ל יהי' חובה, או רשות וקיום מצוה בלבד, ה"ז תלוי בב' הגירסאות דר"ה וסוכה.