ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בלקו"ש חל"ז ע' 79 מקשה כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, למה האריכו כ"כ חז"ל במעלת הייעודים הגשמיים שיהיו לעת"ל, והרי כתב הרמב"ם (סוף הל' מלכים) שלע"ל "לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנא' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים ימים מכסים", ומובן דכאשר בנ"י יהיו במצב כזה אין חשיבות לניסים ונפלאות הגשמיים?!
ומתרץ בהקדים להקשות למה בכלל נתפרש בתורה שכר לימוד התורה וקיום המצוות, ובפרט שתכלית העבודה היא העבודה לשמה שלא ע"מ לקבל פרס? וכ"ש שקשה למה האריך הכתוב בפרטי שכר הגשמי?
ומבאר שרוב בנ"א אינם זוכים להגיע למעלת לימוד התורה וקיום המצוות לשמה, וכ"ש בתחילת העבודה, וכמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פי"ד ה"ב ובפיה"מ בהקדמתו לפרק "חלק"). ומכיון שתורה על הרוב תדבר, לכן נתפרש בתורה השכר על עסק התומ"צ, ובעיקר שכר הגשמי, כי זה נחוץ לאותם בנ"א, כדי לזרזם על לימוד התורה וקיום המצוות.
ובדרך זו מת' למה מפליאים חז"ל הניסים ונפלאות הגשמיים דלעת"ל, וז"ל: "כי גם לע"ל לא יגיע כאו"א תיכף להשגה נעלית בשכר רוחני, ופשיטא לא לדרגת העבודה דלשמה, עבודה מאהבה, אלא גם אז יהיה סדר העליות מחיל אל חיל, ולא יולד אדם בתכלית השלמות בידיעה והשגת ה' ועבודה מאהבה, ולכן יש צורך בניסים ונפלאות גשמיים, כדי להקדים ולזרזו על קיום התומ"צ". עכ"ל.
והנה בפשטות נראה שנקודת התירוץ הוא, דגם לע"ל תהיה חשיבות לדברים גשמיים, ובמילא יש צורך להודיע על גודל ההפלאה של הדברים הגשמיים אז.
אבל לפי"ז צע"ק מה נוגע כל האריכות בביאור הסיבה שהתורה מפרשת שכר המצוות, ובפרט שכר הגשמי, (מטעם ש'תורה על הרוב תדבר' וכו'), הרי אי"ז מוסיף כלום בהתי'. כי כל התי' הוא רק שגם לע"ל תהיה חשיבות אצל בנ"א בענינים גשמיים.
ז.א. שהקושיה היתה שהיות ולעת"ל לא תהי' חשיבות לדברים גשמיים למה צריכים להאריך בהפלאת הגשמיות אז, וע"ז לכאו' הי' אפשר לתרץ תומ"י, שאי"ז אמת, כ"א שגם אז תהי' קצת חשיבות לדברים גשמיים. וכל האריכות שמבאר למה נתפרש בתורה השכר וכו' הוה דבר צדדי לגמרי, לבאר בכלל למה צריכים השכר, אבל גם בלא ביאור זה מתורץ הקושיא ע"י הסיום שגם לע"ל יהי' חשיבות לגשמיות.
וגם צלה"ב: מתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? מה נשתנה בין הקושיא והתירוץ, שהכריחו לומר [דלא כמו שסבר מעיקרא] שאכן תהי' חשיבות לגשמיות גם לע"ל?
והנה בדוחק י"ל, שאין הפי' בהשיחה כנ"ל, (שבהקושיא נקט שלא יהי' חשיבות כלל לגשמיות לע"ל, ובהתירוץ מסיק שאכן יהי' חשיבות לגשמיות גם אז), כ"א שגם בהקושיא אזיל בהסברא שלעתיד תהי' חשיבות לגשמיות, אמנם כל החשיבות שתהי' אז להגשמיות הוא רק כהכשר להעבודה הרוחנית, "כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה". ז.א. שגם מצד הרגש בנ"י אז, תהי' חשיבות הגשמיות רק כי עי"ז יוכלו ללמוד תורה וחכמתה.
ולכן הקשה, דהיות וכל חשיבות הגשמיות הוא אך ורק כהכשר להרוחניות אין להאריך בגודל הגשמיות אז, כשכל חשיבותו אינה בזה עצמה, כ"א בהתכלית שזה מביא, הרוחניות.
וע"ז מתרץ דבאמת גם בכל התורה כולה, כל סיבת פירוט השכר, וכ"ש השכר גשמי, הוא רק מצד זה שזה הכשר לעבודה רוחנית, ובלא"ה לא היתה התורה מארכת בזה - הנה כמו"כ הוא בנוגע לע"ל, שהתורה מארכת בהגשמיות, כי גם אז תהי' חשיבות בזה מצד היותו הכשר להעבודה הרוחנית.
ועפ"ז מה שמאריך בהקושיא "ואף שמובן שיש תועלת בדברים אלו, כי כאשר "הטובה תהי' מושפעת הרבה" ה"ז אמצעי "כדי שיהיו (ישראל) פנויים בתורה וחכמתה ולא יהי' להם נוגש ומבטל", מ"מ, למה האריכו חז"ל כ"כ במעלת המעדנים הגשמיים שיהיו לע"ל, כאילו הוי דבר מיוחד ונעלה ביותר בפ"ע?" - אין אריכות זו רק שאלה ותשובה צדדית, כ"א זהו עיקר הקושיא, שהיות וכל החשיבות אז, גם בעיני בנ"א, הוא רק כהכשר להרוחניות, למה מאריך בזה.
ומה שכתב בהתירוץ "כי גם לע"ל לא יגיע כאו"א תיכף להשגה נעלית בשכר רוחני וכו' ולכן יש צורך בנסים ונפלאות גשמיים, כדי להקדים ולזרזו על קיום התומ"צ", אין זה חידוש התירוץ, כי זה ידוע גם בהקושיא, כ"א עיקר נקודת התירוץ הוא מ"ש לפנ"ז שכל סיבת אריכות שכר בתורה הוא בשביל לזרז על קיום התומ"צ. ולכן כמו שאין להקשות על כל הפסוקים שמדברים בשכר (גשמי), למה מאריך בזה כשאין בזה תכלית לעצמו, כן אין להקשות כן בנוגע להשכר דלע"ל.
אבל לא משמע כן מהמשך הלשון בהשיחה. וצע"ק.
Download PDF