ב'אגרות קודש' כ"ק אדמו"ר (ח"א ע' שי) שקו"ט בדברי התולע"י (שהובאו בשל"ה ריש מס' שבועות), וז"ל: "בא הקרבן ביום זה (שבועות) חמץ ומצה, חמץ כנגד הגוף ומצה כנגד הנפש, והחמץ והמצה קריבים יחד על גבי המזבח, גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעדון העולם ההוא (שאחר התחי'), שהוא זיו השכינה, כמו שמצינו למשה ואליהו". - דלכאו', שתי הלחם - שהם חמץ - אינם קרבים בפועל על גבי המזבח?

ותוכן ביאורו, שהקרבת חלבי הכבשים, הבאים בגלל הלחם וכגופו נחשבו, ע"ג המזבח, נחשבת כאילו הקריבו חלק מגוף שתי הלחם עצמם. ולאחר הביאור ע"פ נגלה, מוסיף ומקשה:

"ע"פ הנ"ל מתורץ לשון הזוהר והתולעת יעקב בשריפת שתי הלחם, שאין כוונתם אלא על הכבשים דכגוף שתה"ל דמו. אבל עדיין אין הענין מיושב כלל: כיון אשר ע"פ פירוש התולע"י (ועד"ז יש לפרש גם כונת הזוהר) הקרבת החמץ בשבועות מרמז על זה שבעולם התחי' גם הגוף, כמו הנשמה, יתענג מזיו השכינה, אם כן הי' צ"ל דין שתה"ל שיקריב מגופן ממש ע"ג המזבח, וכמו שמנחת המצה הבאה בשבועות - והרומזת על הנשמה - מגופה ממש קרב ע"ג המזבח".

ותוכן הביאור, שאכן גם לע"ל יהי' הבדל בין הגוף והנשמה, דאף ששניהם יתענגו מזיו השכינה, והגוף יקבל את חיותו היישר מזיו השכינה, הרי יהי' זה דרך מעבר הנשמה, ובלשונו הק':

"...והנה, בכל זה גם בעולם התחי' מוכרח חבור הנשמה והגוף גם בענין החיות, כי בכדי שאור נעלה הלזה יחי' את הגוף בסדר והדרגה, וחיות זה - שעל זה כותב בתולע"י שיתענג הגוף מזיו השכינה - יתלבש בו בפרטיות דוקא, צריך החיות לעבור דרך הנשמה ולהיות נמדד על ידה - וכמו שנתבאר כ"ז באר היטב בד"ה לכל תכלה דשנת תרנ"ט.

"נמצא דגם לע"ל - שע"ז מרמז שבועות כפי' התולע"י - יהי' חלוק זה בין החיות שתקבל הנשמה להחיות שיגיע להגוף, שאינו בא להגוף אלא ע"י אמצעיות ומעבר הנשמה (אבל אין החיות בא ממנה כמו שהוא עתה).

"ולכן גם הקרבנות הרומזים על שתיהם חלוקים: מצה הרומזת על הנשמה קרב מגופה ממש - בלי אמצעי - על המזבח, משא"כ חמץ, הרומז על הגוף, אין הוא ממש קרב ע"ג המזבח. וק"ל". - עכלה"ק.

"ביאור קצת ביחס הנשמה והגוף"

והנה, ביאור זה הוא, לכאו', ביאור מספיק ומובן; אך בהמכתב שם מקדים לו עוד כמה פיסקאות, שלפום ריהטא אינם מוסיפים בהבנת הביאור. וזלה"ק - בהתחלת התירוץ (מיד לאחר הקושיא ד"אין הענין מיושב כלל"):

"ולתרץ זה ילה"ק ביאור קצת ביחס הנשמה והגוף. דהנה תכלית בריאת האדם, שהוא תכלית הבריאה כולה, הוא לעבוד את ה', וכמרז"ל (משנה סוף קידושין) אני נבראתי לשמש את קוני, והיינו ע"י קיום התומ"צ, וכדרשת רז"ל (ע"ז ג, א) על הפסוק אם לא בריתי יומם ולילה (תורה) חוקות שמים וארץ לא שמתי. וזה אי אפשר ע"י הנשמה כמו שהיא למעלה, אלא דוקא כשירדה ונתלבשה בגוף, שלכן לא ניתנה התורה למלאכי השרת אלא לבני אדם (שבת פח, ב).

"אבל חלוקה השתתפות הנשמה או הגוף בקיום התומ"צ: ממעלות הנשמה שהיא רוחנית, שרוצה ומשתוקקת לתומ"צ, והגוף, שהוא גשמי, מסתיר ומעלים על הרוחני ונמשך אחר החומריות דוקא, ורק ע"י נשמתו אשר בקרבו רוצה גם הוא בעשית תומ"צ. וממעלת הגוף על הנשמה שאין היא יכולה לקיים תומ"צ, כי אם ע"י כחות ואיברי הגוף.

"- ונרמז כ"ז - בענין עבירה על התומ"צ - במרז"ל (סנהדרין צא, א ושם) שהמשילו הנשמה לחיגר שאין הוא יכול לילך והגוף - לסומא שאין הוא רואה אנה ללכת, ורק בהתחברותם נעשה דבר שלם. ועייג"כ חולין (ז, ב) ישראל קדושים הם יש רוצה כו' ויש שיש לו כו' -

"וכיון שאי אפשר לקיום התומ"צ כ"א בהתחברות הנשמה והגוף, לכן גם השכר ע"ז בעולם התחי' הוא דוקא לנשמות בגופים..." עכלה"ק, וכאן ממשיך בהביאור שנזכר לעיל, שאף שהגוף יקבל את חיותו מזיו השכינה עצמו - יהי' זה ע"י אמצעות ומעבר הנשמה.

ולכאורה צ"ע, מה מוסיף בהקדמת נקודה זו ביחסי הנפש והגוף. קושייתו היתה, מדוע שתי הלחם - שרומז על הגוף לעת"ל - אינם קרבים ממש ע"ג המזבח; והתירוץ הוא, שאף שהגוף יקבל את חיותו מזיו השכינה, החיות תעבור ע"י אמצעות הנשמה. מה עוד חסר הסבר, שלכך מקדים "ביאור קצת ביחס הנשמה והגוף"? (ולהעיר, שבד"ה לכל תכלה-תרנ"ט, שאליו מציין כאן לא מוזכר כל הענין דתומ"צ וכו', והיינו, שאין זה שייך להסברת הענין).

הגוף נעשה ל"רוצה" - ע"י הנשמה

ומה שהי' אפ"ל בזה:

א) שבא לבאר עצם זה שלע"ל הגוף בעצמו יהי' ניזון מזיו השכינה, וכמשה ואליהו. וע"ז מסביר, שכיון שבעבודה דתומ"צ יש מעלה בגוף על הנשמה, שדוקא הגוף הוא זה שיכול לקיים תומ"צ, לכן מובן גם זה שהוא מסוגל להיות ניזון מזיו השכינה ממש.

- אבל קשה לומר כן, כי לא זו היא הנקודה שבא כאן לתרץ, אדרבה: בקושייתו הי' פשוט לו דהגוף כן "קרב על גבי המזבח" ממש כמו הנשמה, ולא נצרך זה לביאור (ובפרט שמבואר הוא כבר בדברי הרמב"ן בשער הגמול, ובספרי קבלה וחסידות); ובתירוצו כאן בא לחדש, שאעפ"כ יקבל הגוף דרך מעבר הנשמה. ולזה אין צורך בההסבר שהגוף דוקא יכול לקיים תומ"צ, ופשוט.

ב) שבא לבאר זה שלע"ל תהי' התלבשות הנשמה בגוף. כלומר, כללות הענין שהשכר יינתן לנשמות בגופים ביחד, וע"ז מבאר שזהו כיון שקיום התומ"צ נעשה ע"י שניהם יחד, - וכהלשון במכתב: "כיון שאי אפשר לקיום התומ"צ כ"א בהתחברות הנשמה והגוף, לכן גם השכר ע"ז בעולם התחי' הוא דוקא לנשמות בגופים".

- אבל ג"ז דוחק גדול, כי לא זו היא הנקודה שבא לבאר כאן. היינו, דאינו בא כאן לבאר כללות דברי ה"תולעת יעקב" ש"גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעדון העולם ההוא", אלא בא לתרץ כיצד גם לע"ל יקבל הגוף דרך מעבר הנשמה, ז.א., שגם לע"ל יהי' חסרון בגוף כלפי הנשמה, ולענין זה אינו מוסיף ביאור העבודה בתומ"צ שלהם יחד, דאדרבה - בהתומ"צ שניהם שותפים שווים (זה רוצה - וזה יכול).

[והעיר ח"א, שאם לא הי' זה באופן שחיות הגוף עובר דרך הנשמה, הרי לא היתה שום משמעות בכך שמקבלים את השכר ביחד, דמה מקשר ומאחד ביניהם? ולכן עכצ"ל שגם אז יקבל הגוף מהנפש, שדוקא בזה מוכח שגם לע"ל יהי' חבור הנשמה והגוף.

אבל לכאורה אינו, והי' יכול להיות שיקבלו השכר ביחד - ולא באופן שהגוף מקבל דרך הנפש. וכמפורש בד"ה לכל תכלה-תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' קז), - לפני שנכנס להביאור שהגוף יקבל חיותו דרך הנשמה, וז"ל: "הענין הוא, דבחי' הרכבת והתחברות ג' הנפשות והגוף שיהי' לעתיד לא יהי' מצד הכרח החיות שלא יוכל להיות באופן אחר .. דעכשיו הג' נפשות מוכרחים מצד החיות. וכ"ז הוא כאשר גילוי החיות הוא מבחי' ממלא כו'. אבל לעתיד יהי' הרכבת הנפשות והגוף רק מה שיבואו על שכרם, אבל כולם יהיו חיים מבחי' א"ס הסובב". הרי שייתכן הרכבת הנפשות והגוף, אף שכולם חיים מא"ס הסובב, ואין הגוף מקבל דרך הנפש].

ג) ומה שאואפ"ל בזה (ויבואר שייכות ההקדמה לנדו"ד - אף שאינו מיושב כ"כ בלשון וסגנון המכתב עצמו), שאכן בא בזה לבאר טעם בזה עצמו, מדוע גם לע"ל לא יקבל הגוף מזיו השכינה בלי אמצעי, אלא דוקא דרך מעבר הנשמה. ואף שכבר מבואר הדבר בד"ה לכל תכלה-תרנ"ט שם, מצד החיות דסובב וממלא, עיי"ש בארוכה - כאן בא לבאר פנימיות הטעם, היינו לתת טעם בזה עצמו, מדוע באמת יינתן השכר באופן כזה שיהי' מוכרח לעבור דרך הנשמה.

וע"ז מקדים, שתכלית בריאת האדם הוא לעבוד את ה', ע"י קיום התורה והמצוות. ומזה מובן, שהשכר שיהי' לע"ל נקבע לפי אופן קיום התומ"צ, שהרי זוהי התכלית. וכיון שקיום התומ"צ הוא בהשתתפות וצירוף הנשמה והגוף, לכן גם השכר יינתן להנשמה והגוף יחד.

ואף שבהשקפה ראשונה נראה שהשתתפות הנשמה והגוף בקיום התומ"צ היא שותפות שוה, שהנשמה רוצה - והגוף יכול, וא"כ לכ"א מהם שייכות שוה לתומ"צ, הרי בעומק הענין אינו כן, כי אף שבעצם ההשתתפות שווים הם (ולכן בעצם קבלת השכר מזיו השכינה - שווים הם, וגם הגוף יתענג ממש מזיו השכינה), הרי בצורת ההשתתפות, באופן שמשפיעים הנשמה והגוף זב"ז - יש חילוק בין השפעת הנשמה על הגוף להשפעת הגוף על הנשמה, היינו, שהגוף מקבל ממש מהנשמה - משא"כ הנשמה נעזרת בגוף, אבל לא מקבלת ממנו ממש (ולכן גם לע"ל, בצורת קבלת השכר יהי' חילוק, שהנשמה תקבל ללא ממוצע, והגוף יקבל דרך מעבר הנשמה).

והביאור בזה, שחלק הנשמה הוא הרצון במצוה - וחלק הגוף הוא עשיית המצוה בפועל. והנה, הרצון שבנשמה פועל "ומתלבש" בתוך העשי' דהגוף, וכל' המכתב: "ע"י נשמתו אשר בקרבו רוצה גם הוא בעשית תומ"צ". ז.א., שרצון - דהנשמה - נהפך גם לרצון של הגוף עצמו, שהנשמה פועלת בגוף (לא רק שיעשה המצוה, אלא גם) שירצה, והיינו, שהגוף מקבל ממעלת הנשמה עצמה.

משא"כ לאידך גיסא, קבלת הנשמה ממעלת הגוף, שע"י הגוף נעשית המצוה בפועל, כאן אי-אפשר לומר שע"י הגוף נעשית גם הנפש ליכולה לקיים התומ"צ. וכפשוט, שהנשמה נשארת רוחנית ומופשטת, שאין לה אפשרות לקיים תומ"צ, ורק שכיון שהגוף עושה זאת ע"פ הנהגתה, נחשבת עשיית המצוה בפועל ששייכת גם אלי'. - וכמדוייק בל' המכתב, שאינו כותב שע"י הגוף נעשית הנשמה גם היא ל"יכול", (וכמו שכתב לגבי הגוף שע"י הנשמה "רוצה גם הוא בעשית תומ"צ"), אלא רק ש"אין היא יכולה לקיים תומ"צ, כי אם ע"י כוחות ואיברי הגוף", אבל, גם לאחרי שמתקיימת המצוה ע"י כחות ואיברי הגוף אאפ"ל שכעת "גם הנפש יכולה", כמובן.

ודבר זה הוא יסוד פשוט, שכח הרצון מתלבש ופועל בתוך העשי' בפועל, משא"כ העשי' בפועל אינה מתלבשת ופועלת בתוך הרצון...

וכמפורש גם במשל החיגר והסומא שבסנהדרין (שם), שאף שלכאו' החיגר צריך להסומא - והסומא צריך להחיגר, סו"ס, מי שמתחיל ופותח בכל הפעולה הוא דוקא החיגר, שדוקא ע"י מתעורר הסומא שיש בכלל פירות בפרדס. היינו, שאף שעצם הפעולה היא ע"י שניהם, מ"מ, גם פעולת הסומא היא ע"פ החיגר, שאומר לו: "בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם". ובעניננו, שאף שלהתומ"צ נדרשים הן הגוף - והן הנפש, הרי גם פעולת הגוף היא ע"פ הנשמה, משא"כ לאידך גיסא - רצון הנשמה הוא גם בלי הגוף.

וכיון שקיום התומ"צ הוא באופן זה, לכן גם השכר לע"ל, אף שיקבל הגוף מזיו השכינה ממש, מ"מ גם זה יהי' ע"י מעבר הנשמה - כמו שבקיום התומ"צ גם גילוי מעלת הגוף הוא דוקא ע"י הנשמה.

ועצ"ע אם זו כוונת כ"ק אדמו"ר. ובוודאי יעירו בזה הקוראים שי'. - ואם שגיתי, ה' יכפר.