מבואר במקומות רבים בלקוטי שיחות, במ"ש בהגדה בתשובה לבן הרשע "אילו הי' שם לא הי' נגאל", שאין הכוונה לדחות ולצער את הבן רשע אלא גם להודיעו שרק שם "במצרים לא הי' נגאל" אבל בגאולה דלעת"ל לא ישאר אף אחד בגלות, וגם רשעים שלא היו נגאלים ממצרים יגאלו בגאולה העתידה.

[ראה בכ"ז לקו"ש ח"א ע' 252, חי"א ע' 2. חכ"ו ע' 90 (ומביא שם גם מענין "כי לא ידח ממנו נדח"). חל"ו ע' 51. ובהגש"פ עם לקוטי טעמים וביאורים ח"א ע' קכו וע' קלג].

אם הגאולה העתידה היא לכל ישראל

וצריך עיון בד"ה כי ישאלך בנך, בסה"מ אידיש ע' 109, וז"ל:

"עס איז פאראן די וואס פרעגן: מה העבודה הזאת לכם כו', די אויסערגעוויינלעכע אידישע צרות און וועלט פאסירונגען טייטשען זיי אויס אויף זייער כפירה שטייגער, און חבלי משיח און אין ביאת המשיח לייקענען זיי, די גאולה ווילען זיי ניט, און אויף דעם גאנצען ענין פון תורה ומצות מעשיות קענען זיי ניט ליידען וואס אידען זיינען מקיים תורה ומצות מעשיות, אט דער סוג פרעגער איז א רשע. דער ענטפער צו דעם רשע פרעגער איז אויסהאקען דעם שי"ן פון דעם ווארט רשע, דאס מיינט צונעמען ביי די רשעים די אידישע מנהגים וואס זיי ווילען אפהיטען, דאן בלייבען זיי נאר ביי זייער רע. און מען באדארף אים זאגען אז אין דער גאולה הראשונה אין מצרים זיינען געווען אזעלכע ווי ער וואס האבען געלייקענט אין דער גאולה אויך ווען השי"ת האט באוויזען מופתים, השי"ת האט געדולד ביז דער מכה פון חושך טאמער וועלען זיי תשובה טאן, ווען זיי האבען ניט תשובה געטאן זיינען אלע כופרים אין דער גאולה אויסגעשטארבן, אט אזוי איז אויך אין דער אנקומענדער גאולה, גיט השי"ת די כופרים די מעגליכקייט תשובה צו טאן". ע"כ. [וכ"ז הוא ע"ד המבואר בכ"מ בענין הלעיטהו לרשע וימות ולהוציא מהם ניצוצות הטוב כו'].

הלא שכאן נראה להיפך, שכמו שלא נגאלו במצרים כן לא ייגאלו לעתיד.

חילוקי דרגות ברשעים

ואולי כאן קאי בסוג מיוחד של רשעים שכופרים ואינם רוצים בהגאולה, שהם דוקא לא ייגאלו. וכמפורש בגמ' סנהדרין ר"פ חלק על המשנה שהאומר אין תחה"מ מן התורה אין לו חלק לעוה"ב, שזהו מטעם מדה כנגד מדה - "הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהי' לו חלק בתחה"מ" (וע"ד האמור לגבי יוהכ"פ שעל חטא שחטאו ביוהכ"פ עצמו אין עיצומו של יום מכפר).

ועי' בפי' הרא"ש ע"ס שמות (י, ב) וז"ל: "יש לשאול מ"ש שמתו כל הרשעים בתוך ג' ימי אפלה, ודתן ואבירם לא מתו שהיו רשעים גמורים. י"ל אעפ"י שהיו רשעים לא נתייאשו מן הגאולה". ועי' עבוה"ק ח"ב פ"י.

רשע החוטא ומחטיא

או י"ל שקאי בסוג של רשע שהוא חוטא וגם מחטיא אחרים (עי' בדיוק הלשון במאמר כאן על רשעים אלו, שהם אינם סובלים מה שיהודים מקיימים תומ"צ). עי' באבות פ"ה שחוטא ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ועד"ז סוטה דמ"ז ע"א וסנהדרין דק"ז ע"ב, ועי' רמב"ם הל' תשובה ריש פ"ד. ועיג"כ רמב"ם שם פ"ג ה"ו על הכופרים ומחטיאי הרבים כו' שאין להם חלק לעוה"ב. ויל"ע בשערי קדושה להאריז"ל ח"ב ש"ח. ועי' מאירי סנהדרין שם שכ': "ומ"מ כל שתלה לו זכות ועשה תשובה נתכפר לו שאין לך מחיצה ופרגוד בפני התשובה כלל כו'".

ועי' יומא פ"ו ע"א גבי ד' חלוקי כפרה אשר בכל העבירות יש כפרה, משא"כ בחילול ה' (ופירש"י: חוטא ומחטיא) אין כח בתשובה לתלות וביוהכ"פ לכפר ולא ביסורין למרק כו'. וביומא שם דפ"ה ע"ב על כל עבירות שבתורה יוהכ"פ מכפר כו' חוץ מפורק עול (כופר בהקב"ה) ומגלה פנים בתורה (דורש את התורה לגנאי) ומיפר ברית בשר (מילה).

לא ידח ממנו נדח

ועדיין יש לעיין בענין "כי לא ידח ממנו נדח" הנזכר בלקו"ש חכ"ו שם ובכ"מ, שזהו בכל סוגי הרשעים.

וגם יל"ע על מארז"ל בסנהד' דור שכולו חייב. ועי' באוה"ת בא ע' רסז שמבאר דעת ר' יהושע שס"ל בניסן עתידים להגאל וגם ס"ל שישראל נגאלין גם בלי תשובה, שהוא לשיטתי', כי ענין ניסן הוא אתעדל"ע אהי' כטל לישראל כו' (ונזכר מזה בלקו"ש חל"ז ע' 113).

וגם לא נתברר לי בענין זה בחילוק גאולת מצרים והגאולה העתידה (אשר בגאולת מצרים לא נגאלו הרשעים, וגאולה העתידה היא לכל ישראל), אם זהו חידושו של הרבי, או שהוא דבר המפורש כבר בספרי קדמונים (עי' שבת ד"י ע"ב מילתא אלבישייהו יקירא, שפי' מעיל הוא יקר למי שרגיל ללובשו, ועד"ז לפי שדברי הרב חביבין ע"כ מחזרין אחריהם ללמוד שמעתתא חדתא מדברי הרב ע"ש).

וצריך עיון בכל מקומות המדברים מזה.