אין אנו מספיקים להודות לה' על חסדיו, שבעזרתו ית' זכינו להו"ל קובץ זה "קובץ האלף" של "הערות וביאורים", ע"פ רצונו הק' של כ"ק רבינו נשיאנו, ואנו תפלה שיקויים בנו "מי שיש לו מאה רוצה מאתיים" ומי שיש לו אלף רוצה אלפיים שנוכל להמשיך ביתר שאת ויתר עוז מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הדעת ומתוך הרחבה שמחה ועונג להו"ל קובצים הראויים לשמם הן בכמות והן באיכות כפי המתאים, ועיקר העיקריים הוא שנזכה לפלפל בתורתו של משיח צדקינו - תורה חדשה מאתי תצא תומ"י ממש.

בכתובות קיא,א איתא: א"ר אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: (יחזקאל כ"ו) ונתתי צבי בארץ חיים, ארץ שצביוני בה - מתיה חיים, שאין צביוני בה - אין מתיה חיים. מתיב ר' אבא בר ממל: (ישעיהו כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון, מאי לאו יחיו מתיך - מתים שבא"י, נבלתי יקומון - מתים שבחוץ לארץ..א"ל: רבי, מקרא אחר אני דורש: (ישעיהו מ"ב) נותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה . . ורבי אבא בר ממל, האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה? מיבעי ליה..ולר' אלעזר, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים? אמר רבי אילעא: ע"י גלגול. מתקיף לה ר' אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים צער הוא! אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע. (בראשית מ"ז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם - אמר קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות, כיוצא בדבר אתה אומר: (בראשית נ') וישבע יוסף את בני ישראל וגו', א"ר חנינא: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה? שמא לא יזכה למחילות".

בקושיית התוס' למה לא מנה במשנה דכל ישראל מתי חו"ל

והתוס' בסוטה ה,א, (בד"ה כל אדם) הקשו וז"ל: כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער - תימה אמאי לא חשיב האי במשנת חלק והא דאמר פרק בתרא דכתובות (דף קיא.) מתים שבחו"ל אינן חיים וכו' תוס' ר"י עכ"ל.

ובשו"ת נוב"י יו"ד מהדו"ת (סי' ר"ה) הקשה הג"ר ישעי' פיק על קושיית התוס', דהלא שם בכתובות מסיק דמתים שבחו"ל אינם חיים היינו שם בחו"ל, אבל מחילות נעשים להם בקרקע ועומדים בא"י וחיים, וא"כ הרי לפי המסקנא כו"ע מודי שהם חיים וא"כ מהו קושיית התוס'[1]? וכתב לו ע"ז הנוב"י וז"ל: לא קשה ולא מידי שהרי לא אסיק שם הכי אלא מחמת שתמה שם ולר"א צדיקים שבח"ל אינם חיים? ומתוך כך מסיק שחיים על ידי מחילות, ובאמת תמיה זו היא רק מכח סברא שאין זה נכון שצדיקים לא יעמדו בתחיית המתים, ויותר מזה היה לו לאתובי תיובתא ממשנה בחלק דלא חשיב ליה, וזה כוונת התוס' בתמיהתם בסוטה. ועוד דאנא מתיירא מהך מימרא דר"א שם בכתובות,דאולי לא חזר בו, ודוקא צדיקים הוא שזוכים למחילות אבל לא שאר מתים, והרי קאמר שם שיעקב ויוסף נתייראו שמא לא יזכו למחילות מכלל שאין הכל זוכים למחילות..אמנם באמת לא ניחא למרייהו למימר הכי והלכה כשאר אמוראים שם, וכל מתי חו"ל יקומון, עכ"ל.

ב' אופנים בפירוש הגמ' בכתובות

הרי יוצא מזה שישנם ב' אופנים ללמוד דעת ר"א לפי המסקנא: א) כפי שלמד הגר"י פיק, וכן נקט הנוב"י בתירוצו הראשון, דאחר שתירץ הקושיא מצדיקים דחיים ע"י מחילות, יוצא דכל כוונת ר' אלעזר לכתחילה לא הי' דמתי חו"ל אינם קמים כלל, אלא כוונתו שאין קמים שם בחו"ל רק הולכים לא"י ע"י מחילות, כי רק שם תהי' התחי', א"כ שוב י"ל שהוא הדין גם בכאו"א מישראל, שילכו לא"י ע"י מחילות ושם יקומו, ולפי"ז י"ל דגם קושיית הגמ' "צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים?" הכוונה להקשות הוא גם על כאו"א מישראל, והא נקט "צדיקים" כיון שבהם ההכרח גדול יותר דודאי לא נימא שהם לא יקומו כלל, ורב אבא בר ממל החולק סב"ל שהתחי' תהי' בחו"ל עצמו.

ב) כפי שלמד הנוב"י בתירוצו השני דכן סב"ל לר"א לפי האמת דמתים שבחו"ל לא יקומו כלל, והגמ' חידש דרק צדיקים ילכו ע"י מחילות לא"י ושם יקומו, ומפשטות קושיית התוס' משמע שכן למדו גם הם (כי לפי תירוצו הראשון לכאורה הי' התוס' צריך לפרש שקושייתם הוא על קושיית הגמ'), ומשמע גם מלשון הנוב"י "ודוקא צדיקים הוא שזוכים למחילות אבל לא שאר מתים", דלפי תירוצו של אביי "ע"י מחילות", דמעתה רק באופן דמחילות זה אזלי לא"י, ונמצא דרק צדיקים בלבד ילכו לא"י ושם יקומו, משא"כ אלו שאינם צדיקים לא ילכו כלל ח"ו, ועפ"ז א"ש קושיית התוס' דלמה לא מנה אותם בפרק חלק כיון דלפי ר"א אינם קמים כלל, וראיית הנוב"י הוא מהא דיעקב חשש דילמא לא יזכה למחילות היינו שלא יקום כלל, אלמא דאנשים סתם לא יקומו, אלא דלפי פירוש זה מסיק הנוב"י דהלכה כרב אבא דסב"ל שיקומו בחו"ל דלא ניחא ליה למרייהו לומר כר"א. (כדקאמר עד"ז שם בע"ב).

אמנם בעין יעקב שם ובילקוט שמעוני (רמז קנו) ובכ"מ הגירסא הוא: "יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו, שלא קבל עליו צער מחילות" נמצא שהי' בטוח שיקום לתחה"מ ע"י מחילות אלא שלא רצה הצער וכו' [וצ"ל דקרנא חולק על אביי דקאמר לעיל בגמ' דע"י מחילות ליכא צער[2]] דלפי גירסא זו ליכא ראי' כלל לאופן הב' הנ"ל [שהביא הנוב"י] שישנם דלא יקומו כלל ח"ו, כיון שיעקב חשש רק משום הצער, אבל ידע שבודאי יקום וא"כ ליכא שום הוכחה שיש אלו הנקברים בחו"ל שלא יקומו כלל.

ועי' מהרש"א שם בחדא"ג שפירש כאופן הב' אלא באופן אחר קצת וז"ל: שצדיק גמור היה כו'. פרש"י ולא היה צריך לזכות א"י עכ"ל. פירוש אבל אי לא היה צדיק גמור איכא למימר שהיה מטריח את בניו להעלותו לא"י כדי שיזכה לתחיית המתים בא"י וכדאר"א מתים שבחו"ל אינן חיים ומוקמינן ליה באינן צדיקים.. ולפ"ז הא דקאמר ואם מתים שבח"ל חיים למה הטריח כו' היינו לומר מתים צדיקים שבחו"ל כו' דאוקמינן לעיל דחיים אפילו לר"א, אך קשה הא דאמר שמא לא יזכה למחילות דהא כיון דצדיק גמור היה ודאי יזכה למחילות כדלעיל דפרכינן ולר"א צדיקים שבח"ל אינן חיין וא"ר אילעא ע"י גלגול ומתקיף לה ר' אבא גלגול לצדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות כו', וצ"ל דמימרא דהכא לא חש לאתקפתא דר' אבא וס"ל כר' אילעא דצדיקים שבחו"ל חיים בצער ע"י גלגול ולא על ידי מחילות אם לא אפושי בזכותא" עכ"ל.

דמובן מדבריו דר"א סב"ל גם לפי האמת דאינם צדיקים אינם קמים כלל, ופירש עפ"ז כוונת רש"י "ולא היה צריך לזכות א"י" דהיינו כדי שיקום לתחה"מ, כיון שהוא צדיק ודאי יקום, ויעקב חשש רק שלא יזכה למחילות, וביאר המהרש"א דקרנא חולק ולא סב"ל כדברי אביי דלעיל שכל הצדיקים יזכו למחילות, אלא סב"ל דצדיקים סתם ילכו ע"י צער גלגול, ורק ע"י אפושי בזכותא - צדיקים גמורים ילכו ע"י מחילות, וזה הי' חשש של יעקב דדילמא ילך ע"י גלגול ולא ע"י מחילות, אבל בודאי ידע שיקום.

ונראה דהמהרש"א למד דתירוצו של ר' אילעא: "ע"י גלגול" נשאר לפי האמת, (ולא כאופן הב' של הנוב"י) אלא דלפי קרנא -שחולק על אביי- ה"ז קאי על צדיקים סתם, ורק ע"י אפושי בזכותא ילכו ע"י מחילות, וחששו של יעקב ויוסף הי' דילמא לא יזכו למחילות כיון דבזה בעינן לאפושי זכותא[3]אבל אנשים סתם שאינם צדיקים אינם קמים כלל ח"ו, וראייתו הוא מרש"י הנ"ל, וגם דעלייהו קאי דברי ר"א ד"מתים שבחוץ לארץ אינם חיים".

דעת הרבי בענין זה

והנה באגרות קודש ח"ב (ע' עא ואילך) פירש הרבי ע"ד אופן הא' דלפי המסקנא כאו"א מחו"ל קם, כיון דמוכח למסקנא דכוונת ר"א הוא רק בנוגע להמקום ששם תהי' התחי', אלא שהרבי הוסיף לבאר דמחילות הוא רק בצדיקים אבל שאר בנ"י תהי' ע"י צער גלגול.

וזלה"ק: מקומה. הן הנקברים בארץ ישראל הן שנקברו בחו"ל נשמתם חוזרת לגופם בארץ ישראל. ומנא אמינא לה, דהנה איתא בכתובות (קיא, א) א"ר אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתי' חיים שאין צביוני בה אין מתי' חיים כו' ולר' אלעזר צדיקים שבחו"ל אינם חיים (בתמי') א"ר אילעא ע"י גלגול (מתגלגלין העצמות עד א"י וחיים שם). ומקשה: גלגול לצדיקים צער הוא, אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע (והולכין בהם עד א"י ושם מבצבצין ויוצאים). והנה כיון דגם צדיקים שנקברו בחו"ל חיים, על כרחך צריך לומר דלר' אלעזר, לפי המסקנא, פי' הכתוב ונתתי צבי גו' הוא, שאינו מדבר במקום המיתה והקבורה, אלא במקום התחי' שתהי' דוקא בא"י. וגם אותם שבאו לא"י ע"י מחילות נקראים מתים של א"י, כיון שהנשמה ניתנה בגופם רק לאחר שמבצבצין בא"י, וכדלקמן. וכיון שכן, הרי אין כל הכרח וראי' שמקום הקבורה נוגע לענין תחה"מ. וא"כ שוב י"ל שגם ר' אלעזר ס"ל דהנקברים בחו"ל חיים. ומובן כפשוטו מ"ש השל"ה (שער האותיות סוף אות ק) א"ר אלעזר מתים שבחו"ל אינם חיים אלא ע"י גלגול. והוא כנ"ל. אלא שצדיקים זוכים למחילות ואין להם צער גלגול לא"י, משא"כ אותם שאינם צדיקים כ"כ[4]. אבל כולם באים לא"י - ואז נקראים מתים שבא"י - ושם חיים. ובזה, גם לר' אלעזר, אתיא כפשוטה מתניתין (סנה' צ, א) דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ומתורצת תמיהת תוד"ה כל (סוטה ה, א). והנה ר' אבא בר ממל בכתובות (שם) פליג על ר"א ואומר אשר גם בחו"ל יקומו לתחי'. אבל כיוון שכמה אמוראים בסוגיא זו ס"ל כר' אלעזר או שקו"ט אליבי', ש"מ שהלכה כמותו, וכידוע בכללי הש"ס עכלה"ק.

היינו דלאחר שנת' בהגמ' לפי ר"א דצדיקים אזלי לא"י ושם תהי' התחי' כבר מוכח דכוונת ר"א לא הי' דמתי חו"ל אינם קמים כלל אלא שאינם קמים שם בחו"ל, אבל התחי' תהי' בכאו"א, ונמצא עפ"ז דדברי רבי אילעא: "ע"י גלגול" שפיר נשאר גם לפי המסקנא והוא בכאו"א מישראל, ורק צדיקים בכדי שלא יצטערו הולכים ע"י מחילות[5], וחששם של יעקב ויוסף הי' דילמא לא יזכו למחילות אלא לגלגול סתם. (ואולי גם הגר"י פיק למד כן אלא דלא נחית לפרש הפרטים).

והנה בהערת הרבי בהאגרת שם כתב וזלה"ק: בנודע ביהודה (מהד"ת חלק יו"ד סי' רה-רו) כותב - בלי הבאת כל ראי' - דהלכה כר' אבא. ותמה תמה אקרא דר' אבא יחיד הוא שם. והסוברים כר' אלעזר הם קרנא, ר' חנינא, אחוהי דרבה. וגם רבה ואילפא משמע שם דס"ל כר' אלעזר. ור' אילעא ואביי שקו"ט אליבי'. גם בירושלמי (כלאים וכתובות), בראשית רבה (פצ"ו. ושם נסמן) ובכמה מקומות בזהר מוכח דהנקברים בחו"ל נשמתן חוזרת לגופן לאחר שבאים לא"י דוקא כר' אלעזר ולא כר' אבא..סוף דבר: דברי הנו"ב צע"ג לאנשים כערכי עכלה"ק, והנה בשלמא לפי אופן הא' -שכן לומד הרבי- אכן יוצא דקרנא וכו' סב"ל כר"א דכאו"א יקום לתחה"מ וכפי שנת', אבל לפי פי' הב' של הנוב"י -דע"ז קאמר דהל' כר' אבא- הרי יוצא דקרנא ור' חנינא וכו' סב"ל דרק צדיקים בלבד יקומו לתחי' ע"י מחילות וכו', וכיון דלא ניחא ליה למרייהו לומר כן ורוב בנ"י קבורים בחו"ל, הנה מזה גופא הכריח דעכצ"ל דהלכה כרב אבא.

והנה לפי פירוש הרבי, לכאורה אכתי קשה דמהו כוונת קרנא במה שהקדים ד"יודע היה יעקב שצ"ג היה" דמשמע דרק משום שהוא צדיק גמור יקום לתחיית המתים, וכדמשמע גם מפירש"י הנ"ל: "ולא הי' צריך לזכות א"י" בכדי שיקום לתחי', הלא לפי פירוש זה גם סתם אדם יקום לתחי'? וכפי שנת' שזהו ראיית המהרש"א לשיטתו.

ונ"ל דכוונת רש"י הוא כדפירש בעיון יעקב ובהפלאה שם, דזה בא בהמשך ללעיל מיני' דקאמר בגמ': "כל הקבור בארץ ישראל - כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא: (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי וכו'" דעי"ז מתכפר לו[6] , וידע יעקב שהוא צדיק גמור ואי"צ להקבר בא"י משום האי טעמא דכפרה, וא"כ למה הטריח בניו? ומתרץ משום שחשש שלא יזכה למחילות, אלא ילך ע"י גלגול.

ולפי פירוש זה א"ש לשון קרנא "ואם מתים שבחוצה לארץ חיים", דלפי המהרש"א הרי הוצרך לומר כנ"ל דכוונתו למתים צדיקים דוקא, כיון דסב"ל דרק הם קמים, משא"כ לפירוש הרבי ניחא כיון דגם סתם בני אדם קמים.

ועפ"ז א"ש גם דדעת ר' אלעזר אינו סותר להמבואר בב"ר (פצ"ו) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת א"י שמתי א"י חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח וכו' ועד"ז איתא בירושלמי כלאים פ"ט ה"ג וכתובות פי"ב ה"ג ועוד בכ"מ, דמשמע שכל מתי חו"ל קמים לתחיה, אלא דמתי א"י קמים תחילה, אבל אי נימא כאופן הב' נמצא שר"א חולק.

בדברי הרד"ק דבקרא משמע דרב אבא

והנה בהא דמסיק בהמכתב דהלכה כר"א שכולם קמים אלא שהתחיה עצמה תהי' רק בא"י, ולא קיימ"ל כרב אבא בר ממל דסב"ל שהתחי' היא בחו"ל עצמה, הנה ביחזקאל (לז,יב) כתיב: "לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר ה' הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל", וכתב שם הרד"ק וז"ל: ..ומחלוקת יש בדברי רז"ל על המתים בחוצה לארץ מהם אמרו כי בחוצה לארץ יעלו מקברותיהם, ומהם אמרו מקברותיהם יעלו לא"י בגלגול ודרך מחילות, והפסוק הזה מוכיח כי בחו"ל יחיו כמו מתי א"י, שהרי אמר הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, ואחר כך והבאתי אתכם אל אדמת ישראל עכ"ל. הרי כתב דפשטות לשון הפסוק מוכיח כרב אבא בר ממל ולא כר"א?

אבל בשו"ת דבר יהושע ח"ג סי' נח (אות ב') תמה על הרד"ק דאדרבה הפסוק מתפרש יותר כר' אלעזר, דה"ק אני פותח את קברותיכם מן הצד ועושה מחילות מן הקבר עד א"י, והעלתי אתכם מקברותיכם דרך המחילות והבאתי אתכם אל א"י, ושמה תחיו כמ"ש אח"כ (בפסוק י"ד) "ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וגו'" ואחרי שתחיו אוציא אתכם מתוך האדמה והנחתי אתכם על אדמתכם, דאל"כ קשה מה שאמר אח"כ והנחתי אתכם על אדמתכם אחרי שכבר אמר והעליתי אתכם מקברותיכם והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ואמנם הרד'ק הרגיש בזה והוא מפרש דונתתי רוחי בכם היינו רוח השכל מאחר דרוח החיים כבר יהי' להם בהעלותם מקברם, ומ'ש וחייתם הוא הבטחה שיחיו ימים רבים, ומ"ש והנחתי אתכם על אדמתכם הוא הבטחה שלא יגלו ממנה עוד, אבל למה לו לדחוק לפרש כן דהרי לפי ר"א הכל מתפרש כמין חומר, ואי קשיא לי' להרד'ק לשון והעלתי אתכם מקברותיכם דמשמע לכאורה שיעלו מן הקבר על האדמה לפני שיביא אותם הקב'ה אל אדמת ישראל, אינו מובן מה קשיא לי', הלא כל יציאה מחו"ל לא'י נקראת עלי' כמבואר בקידושין דף ס'ט ע'ב מקרא דאשר העלה ואשר הביא את זרע בני ישראל מארץ צפונה וכו' וה'נ נקרא הגלגול מן הקבר לא'י בלשון עלי' עיי"ש, וכן מפורש בב"ר פ' ויחי שם: "אלא מה הקב"ה עושה, עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל והקב"ה נותן בהם רוח של חיים והן עומדין, מנין שכן כתיב (יחזקאל לז) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ואח"כ ונתתי רוחי בכם וחייתם", והוסיף עוד דכיון דבפסוק י"א שם כתיב דנבואה זו קאי על "כל בית ישראל" הרי מוכח מזה בהדיא כאופן הא' וכדנקט הרבי דגם לפי ר"א יקומו כאו"א לתחי' ולא כפירוש הב' של הנוב"י.

י"ל דלכו"ע מתי חו"ל יקומו כשא"י תתפשט בכל הארצות

והנה בכתובות שם בע"ב איתא: "אמר ר' אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר: (ישעיהו כ"ו) מתים בל יחיו וגו'. תניא נמי הכי: מתים בל יחיו - יכול לכל? ת"ל: רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. א"ל ר' יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא וכו', והנה אי נפרש דברי ר"א הנ"ל כאופן הב' דמתי חו"ל אינם חיים כלל רק צדיקים וכו' תמוה למה לא אמרו לו גם הכא דלא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, שהרי הכא כולל עוד יותר אלו שאינם חיים מהא דקאמר אח"כ דעמי הארץ אינם חיים, עוד קשה במה שפירש הנוב"י דיעקב ויוסף חששו שלא יקומו בתחה"מ כלל, דאיך שייך לומר כן? ומכל זה גופא מוכח לומר כאופן הא'.

מיהו יש מקום לתרץ קושיות אלו גם לפי אופן הב', דהנה ידוע דלעת"ל יהיו שתי תחיות, אחת לצדיקים בתחילת ימות המשיח, ותחי' שניה לכל ישראל בתקופה השני' שבימות המשיח[7], גם ידוע מה שאמרו רז"ל[8]: "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות", וכיון שזה יהי' רק אח"כ בהמשך הזמן וכמ"ש השל"ה בבית דוד (ח"א יח, א) שהקשה דמהו המעלה שיתוסף שלש ארצות הלא כתיב (תהלים עב, ח): "וירד מים עד ים", וא"כ הרי יכבוש כל העולם כולו? ותירץ וז"ל: ע"כ נראה שכל הצלחות הגדולות לא יהי' תיכף בביאת הגאולה רק בהמשך הזמן שתתרבה הדעה בישראל וכו', אז תתבטל הקליפה מכל וכל ויתקיים וירד מים עד ים, עכ"ל. א"כ י"ל דבהמשך הזמן בתחי' השני כאשר יהי' כל העולם א"י, גם לפי ר"א יקומו אז מתי חו"ל לתחי' דאז כבר נעשה חו"ל לא"י, אלא שזה לא יהי' בתחי' הראשונה, ויעקב ויוסף רצו לקום מיד בתחי' הראשונה, לכן חששו דילמא לא יזכו למחילות לקום בתחי' הא', אבל כו"ע מודי דבתחי' הב' כולם קמים, ולפי"ז יש לפרש הגמ' (ע"פ אופן הב') דר"א סב"ל דמתי חו"ל אינם חיים, היינו דכל זמן שהן בחו"ל אינם קמים, וקושיית הגמ' הי' "ולר' אלעזר, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים"? היינו איך נימא שלא יזכו לתחי' הא'? ומתרץ שהם ילכו מיד ע"י מחילות וכו', ומביא אח"כ דיעקב חשש שלא יזכה למחילות היינו שלא יקום בתחי' הא', אבל כו"ע מודי דבתחי' הב' יקומו כאו"א.

[אבל עי' בס' כלי חמדה פ' שופטים (דף קכא אות ח) שהוכיח בדעת רש"י, דאע"ג דאמרו רז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות, אבל בארץ מצרים שאמרה תורה לא תוסיפון לראותה עד עולם, זה תשאר חו"ל לעולם, וביאר בזה דברי רש"י בפ' ויחי בהא דאמר יעקב אל נא תקברני במצרים וכו' עיי"ש, דלפי דבריו אי אפשר לומר דכוונת יעקב הי' בתחיה השני' כאשר תתפשט וכו'].

ולפ"ז א"ש למה לא אמרו לו הכא דלא ניחא למרייהו דאמרת הכי, כיון דכל מה שאמר ר"א הוא רק על הזמן שהוא עדיין חו"ל, אבל אח"כ כשנעשה א"י ודאי יקומו.

אלא שהתוס' ודאי לא פירשו כן, כי לפי"ז לא קשה קושייתם למה לא מנה זה בפ' חלק דשאני הכא דכאו"א קם אח"כ.

ולפי זה יש מקום לומר דהא דקאמר במדרש וכו' דמתי א"י קמים תחילה היינו משום דסב"ל כר' אלעזר (וכאופן הב'), כיון דכאו"א מישראל בחו"ל קמים רק בהמשך הזמן כשמלך המשיח יכבוש כל העולם וכו'[9].

מיהו כל הנ"ל אינו אלא לשקו"ט בעלמא, אמנם בפועל פשוט לכו"ע דבודאי יקומו כל מתי חו"ל לתחי', וכמבואר במכתב הנ"ל, וכפי שאומרים בהברכה ברואה קברי ישראל גם בחו"ל "אשר יצר אתכם בדין וכו' והוא עתיד להחיותכם וכו'" (ברכות נח,ב), ועי' בשיחת קודש י' שבט תשי"ד סעי' יז (תורת מנחם חי"א ע' 32) דעי"ז שיהיו "מחילות" לארץ ישראל, הרי המחילות עצמן דינם כארץ ישראל, עפ"י ששנינו (פסחים פו,א) ש"לשכות (וכן מחילות) הבנונות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש" דבתר פתיחתן אזלינן, נמצא שהתפלה בחו"ל במקום מנוחת כבודו של צדיק ונשיא הדור שפתוח לא"י, יש בה המעלה דתפלה בארץ ישראל ויש גם עילוי לגבי ארץ ישראל עיי"ש.