הרמב"ם לא כתב דיני עשיית הארון

על הפסוק (שמות לז, א) "ויעש בצלאל את הארון" כתב במשך חכמה וז"ל: מה דלא כתיב בכולהו בצלאל, משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר. ודו"ק. ואולי דהקפיד הכתוב שלא יעשו לדורות ארון וכרובים רק זה שעשה בצלאל עכ"ל.

ועי' גם בס' ערוך לנר (סוכה נ, ב, בד"ה ועשית) שכתב שהרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"א הי"ח) כתב: "המנורה וכלי' והשולחן וכליו ומזבח הקטרת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכות בלבד ואם עשאן של עץ וכו' פסולין", והעיר דמה שלא הזכיר הרמב"ם גם כרובים וארון וכפרת וגם לא ביאר דינם בכל הל' בית הבחירה, נראה הטעם שלא הביא הרמב"ם דין רק מה שינהוג לעתיד כשיבנה ביהמ"ק ב"ב, וכיון דארון וכרובים וכפרת הם מחמש דברים שגנזם יאשיהו כדאמרינן ביומא (נב ב) ועתיד להתגלות אין צורך עשיי' לעתיד ולכן השמיט הרמב"ם ע"כ. ועי' גם במגלת אסתר (מצוה ל"ג אות ד') שכתב שהרמב"ם לא חשב מצוה בעשיית הארון כי המצוה אינה נוהגת לדורות לפי שלעולם לא נצטרך לעשות אחר כי אותו שעשה בצלאל קיים הוא לדורות ולא אבד מן העולם כי גנוז הוא גם בשובו אלינו לא יאבד לעולם, וא"כ אין מציאות בעולם שנעשה ארון אחר עיי"ש.

ועי' מנ"ח (מצוה צ"ה) שהעיר ג"כ שהרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ג) כתב צורת המנורה וצורת השלחן וכו' אבל בצורת הארון לא כתב כלום, ור"ל ג"כ דהארון כיון דנגנזו העדות ולא יתראו עוד עד ביאת הגואל ב"ב, ולא עשו מעולם ארון אחר חוץ ממה שעשה משה במדבר וכשיבא הגואל יתגלו הלוחות והארון, א"כ אין צריך לכתוב הדינים של הארון.

התורה לא תסמוך דינים על הנסים

אבל ממשיך להקשות דמ"מ צ"ע למה לא כתב הר"מ דיני עשייתו של הארון, כי ידוע שתוה"ק לא תסמוך המצות והדינים על ניסים א"כ ודאי זו נוהגת לדורות, א"כ דיני הארון ג"כ הי' נוהג בימי בית ראשון כגון אם נשבר הארון אף שהי' מעשי אלקים מ"מ התורה לא תסמוך דינים על ניסים, וגם לע"ל אפשר אם ישבור הארון ודאי מצוה לעשות הארוו בשביל העדות, ובאמת אירע זה בימי עלי שבשבה הארון לשרי פלישתים, ובימי המשיח מהרה יגלה אפשר להיות איזה קלקול בארון, ואף שלא יהי', מ"מ צריכים אנחנו לידע. ומחזק קושייתו מהא דהרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א ה"ב) הביא היאך עשה משה רבינו ע"ה שמן המשחה, אף שמעולם לא נעשה שמן המשחה אחר חוץ משל משה וכמ"ש הרמב"ם שם (ה"ה) דכולו יהי' קיים לע"ל, וכדאיתא בהוריות יא,ב, ושם הרי כתוב "שמן המשחה לדורותיכם" ומ"מ כתב תואר עשייתם, כש"כ כאן שלא מצינו הבטחה שהארון יהי' קיים תמיד, ודאי הי' צריך לכתוב דיני עשייתם וסיים בצ"ע.

ובאמת הרמב"ן (שם מ"ע ל"ג) אכן חולק על הרמב"ם וז"ל: לכן אצלי עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפני עצמה. ואל תחשוב לומר שלא תמנה שלא נצטוינו לדורות ולא נעשה אלא ללוחות הברית ובבית שני שלא היה ארון שנגנז מהם (יומא נג ב, וש"נ, ביה"ב רפ"ד) או כדברי האומר (יומא שם) שגלה לבבל לא עשו ארון אחר. שהרי כבר מנה הרב (מ"ע לד) משאו על הכתף מצוה לפי שהמצוה ההיא קיימת לנו לדורות והארון עם לוחות הברית קיים לנו לעולם ומצות נשיאותו בלויים או בכהנים אינו נגדר בזמן אלא כל זמן שימצא אנו מצווין לנשאו בכתף ועוד הוא עתיד ליגלות אמן במהרה בימינו יהיה במהרה, והנה היא מצוה מכלל המצות הקיימות לדורות. וכמו שמנה הרב משא הארון כן באמת תמנה עשייתו מצוה מכלל מצות עשה לפי שהיותו מצוה קיימת לנו. ועוד שאם נעלה על דעתינו חס ושלום שיאבד או שישבר מצוה לעשותו כמדה הראשונה לשום שם לוחות העדות כי בכך נצטוינו וכו' עכ"ל[1].

ועי' גם בס' 'מעשי למלך' (הל' כלי המקדש פ"א ה"א) שכתב בשם הס' 'נר מצוה' לתרץ למה מנה הרמב"ם מ"ע דלעשות שמן המשחה (ריש הל' כלי המקדש)[2] הלא מצוה שאינה נוהגת לדורות לא נמנה במנין המצות (כמ"ש הרמב"ם בשורש השלישי) וכיון דשמן המשחה קיים לעולם לא נצטרך לעולם לעשות אחר? ומתרץ דהא דאמרינן דמעולם לא נעשה שמן אחר לאו למימרא דלא נצטוו לדורות, אלא נס נעשה בו שיספיק לעולם כדתניא בפ"ק דכריתות שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה ניסים נעשו בו וכו' קיים לעת"ל כו', אלמא דמפני הנס שנעשה בו לא איצטריך לעשות עוד, אבל אם איצטריך מוטל עליהם לעשות עוד, ואף דאכתי תיקשי דכיון דילפינן מקרא דקיים לעולם א"כ מתחילת עשייתם בישרם שיהא קיים לעולם וא"כ אי"ז מצוה הנוהגת לדורות, וי"ל דהגם שבישרם הכתוב אין לנו לסמוך על הנס שמא יגרום החטא כדאמרו ראוי הי' ישראל שיעשה להם נס בבית שני אלא שגרם החטא לכן לא סמכינן אניסא עיי"ש.

ולפי כל זה צ"ע בדעת הרמב"ם דלמה לא ביאר פרטי עשיית הארון? ובפרט ע"פ המבואר בכ"מ בשיחות קודש שהרמב"ם בספר הי"ד מביא ההלכות איך שהם בדרך הטבע ולא כפי שהוא בדרך נס וכדאיתא בלקו"ש חכ"ז ע' 170 דתומ"צ אינם נקבעים באופן שיתקיימו בדרך נסי, ובהערה 15 כתב וז"ל: וי"ל שזהו אחד מהטעמים שבהל' ביהב"ח (פ"א הי"ד) לא הביא הרמב"ם עניו השמיר בבנין הבית (ראה כס"מ שם) ועד"ז במה שפסק בהל' מלכים (רפי"א ובסופו) דמשיח בונה המקדש ולא שיתגלה ויבוא משמים (אף שכן הוא בכו"כ מדרשים וכפרש"י ותוס' סוכה מא סע"א) עכ"ל, ונת' בארוכה בשיחת קודש ש"פ האזינו תשל"ז (ע' ט"ז ואילך) וז"ל בתו"ד: וואם דער ביאור בזה איז אז דער רמב"ם גייט לשיטתי בכמה הלכות איז אין סומכין על הנס, און באקומען דעם שמיר איז דאך פארבונדן מיט א נס, ווי די גמרא גיטין שם דערציילט דאך ווי שלמה המלך האט דאס באקומען, איז דאך דאם א ענין של נס עיי"ש, ולפי"ז הרי ודאי הי' הרמב"ם צריך לכתוב דיני עשיית הארון באופן שאם יתקלקל וכו' וכדנקט הרמב"ן?

ביאור המקדש דוד למה לא שייך לעשות ארון אחר

ועי' בס' 'מקדש דוד' (סי' ב' סק"א) שהביא קושיא זו של המנ"ח, וכתב לתרץ לפי מה דאמרינן בשבועות (טו,א) דכל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן א"כ שיהא עליו דין כ"ש אינו נעשה אלא או במשיחה או בעבודה, ונראה איזה עבודות יש בארון, דלא מצינו עבודות בארון א"כ ליכא עבודות שיקדשו אותו, וליכא למימר דהזאות הדם על הכפורת יחנכו אותו, דלזה א"צ ארון כלל, כדאמרינן במנחות (כז,ב) "אלא מעתה בבית שני דלא הוי ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות? אמר רבה בר עולא אמר קרא וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש" א"כ כיון דא"צ כלל ארון להזאות לא שייך לומר דחשיב חינוך בארון, וא"כ כיון דליכא עבודות שיחנכו את הארון א"כ ע"כ טעון משיחה שיעשה כלי שרת, ומשיחה לא היתה רק בכלים שעשה משה א"כ הארון צריך להיות רק זה שעשה משה.

ועד"ז תירץ בס' הר אפרים (הוריות סי' יד) דלכן לא עשו ארון בבית שני שלא הי' במה לקדשו, אמנם כתב שם דבאמת אפשר לקדש הארון ע"י משיחה כי הא דממעט קרא אשר ישרתו בם בקודש הכתוב תלאן בשירות ולא במשיחה, זהו דוקא על כלי שרת דבהם כתיב אשר ישרתו הם בקודש, משא"כ ארון, דלא קיימא לשירות לא נכלל בהאי קרא, והא דלא עשו ארון בבית שני משום שלא הי' להם שמן המשחה, אבל עפ"ז יוצא דלעת"ל שיהי' שמן המשחה שפיר אפשר לקדשו ע"י משיחה. שוב הביא בשם גאון אחד (הגרא"ז מלצר ז"ל) שאמר דיתכן דנתינת הלוחות בהארון הן נחשבין כשירות ומקרי עי"ז עבודתן מחנכתן עיי"ש, גם במקדש דוד אח"כ פקפק במ"ש, דאפ"ל דלא בעינן עבודה דוקא לחינוך, אלא גם מלאכתן מחנכתן וכלשון הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א הי"ב): "אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו" עיי"ש עוד, א"כ ודאי מסתבר לומר דנתינת הלוחות להארון מחנכתו.

ויש להוסיף עוד במ"ש בשו"ת שואל ומשיב (מהד"ק ח"ג סימן מב) דהא דלדורות עבודתן מחנכתן היינו משום דתורה אמרה שאף שלא יהי' להם שמן המשחה יהי' עבודתו מחנכתו, אבל כל שנזדמן להם שמן המשחה פשיטא דהי' מושחין בשמן המשחה עיי"ש.

דלפי דבריו מובן דלעת"ל שיהי' להם שמן המשחה ודאי ימשחו הכלים בשמן המשחה, ועי' רמב"ם בספר המצות שורש י' שכתב: "ואמנם יימנה (מ"ע לה) הצווי שצונו שנמשח כהנים גדולים ומלכים וכלי הקדש בשמן המשחה המתואר", הרי משמע מזה דסב"ל להרמב"ם דגם משיחת כלי הקודש היא מצוה לדורות דלכן הוא נכלל במנין המ"ע, ולפי דברי הגרי"ש א"ש, כיון שבכל זמן שיזדמן להם שמן המשחה מושחין בו את הכלים, וראה שקו"ט בזה בס' ימות המשיח בהלכה ח"ב סי' כ' ואכמ"ל.

ג' דברים בארון צריכים ביאור

והנה בכללות -בענין הארון- ישנם ג' פרטים הצריכים ביאור: א) למה לא מנה הרמב"ם מצות עשיית הארון לאחד מתרי"ג מצוות? ב) כתב הרמב"ם הל' בית הבחירה (פרק א ה"ה-ו) "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קדש וקדש הקדשים וכו'. ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקרבנות, וכבש שעולים בו למזבח.. וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה.. ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן וכו'" וקשה למה לא חשב כאן גם הארון? עוד הקשה בלקו"ש חכ"א ע' 158 דבפ"ב מבאר צורת הכלים ובפ"ד מבאר צורת הבית, ואודות הארון וגניזתו הביא בריש פ"ד, ולכאורה ה"ז שייך לפ"ב ביחד עם שאר כלי המקדש ולא בפ"ד דאיירי אודות צורת הבית? ג) למה לא הביא הרמב"ם דיני עשיית הארון?

והנה בנוגע לשאלה הא' יש לתרץ ע"פ מה שביאר בלקו"ש שם (חכ"א) דסב"ל להרמב"ם שהארון הוא חלק מגוף בנין קודש הקדשים, כיון שהארון הוא הוא העושה הביהמ"ק שיהי' "בית לה'" כמ"ש "ונועדתי לך שם", במילא י"ל שעשיית הארון נכלל בגוף המצוה דלבנותביהמ"ק בית להוי'[3].

וכעין זה כתב בס' מעין החכמה פ' יתרו (ע' כג) לתרץ למה לא מנה הרמב"ם מ"ע דעשיית הארון בפ"ע וז"ל: ולי נראה להליץ בעד הרמב"ם שתכלית עשיית המשכן הוא שיהי ארון הברית קבוע במקומו להשרות שכינתו בתוכינו, כצוואת דוד לשלמה בנו (דה"א כ"ב) עתה תנו לבבכם וכו' וקומו ובנו את מקדש ה' האלקים להביא את ארון ברית ה' וכלי הקודש לבית הנבנה לשם ה', ועוד שם (כה) לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' וגו', וכן בעיקר הציווי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, תכלית העשי' להשכין כבודו בתוכינו, וכבר אמרו (סוכה ה') מעולם לא ירדה שכינה למטה מי' טפחים, ולסיבת זה ארון ט' טפחים וכפורת טפח, וכתיב ונועדתי לך ודברתי אתך מעל הכפורת ולכן אין למנות בנין ועשיית הארון לב' מצות עכ"ל[4].

וזהו גם הביאור בשאלה הב' (כמ"ש בלקו"ש שם) דלכן אין הרמב"ם מונה הארון ביחד עם כלי המקדש כיון דבאמת אינו מכלי המקדש אלא מגוף בנין ביהמ"ק.

ובאופן אחר הובא בשם הגרי"ז בהא שהרמב"ם לא מנה הארון ביחד עם שאר כלי המקדש כנ"ל, כי הארון שאני משאר כלי המקדש בזה שכל מטרת עשייתו היתה אך ורק להניח בו את העדות היינו הלוחות, ואין בעשייתו כלל קיום חלק ממצות בנין המקדש, אלא הוי מצוה נפרדת בפ"ע לעשות ארון עבור העדות שיהיו בו.

ובספר "מעתיקי השמועה" (ח"ב עמ' קי"ב) הביא בשם הגרי"ז דמקור דבר זה הוא מפורש במדרש הגדול פ' תרומה (כה, ח) וז"ל: ועשו לי מקדש הרי זה מ"ע לעשות בית לה' וכו' ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית עושין בו קודש וקה"ק וכו' מזבח הקטורת מנורה ושלחן, אבל הארון הרי הוא ללוחות ואינו מכלי המקדש עכ"ל. הרי להדיא דשאני הארון משאר כלי המקדש בעצם מטרת עשייתו דהוא עשוי אך ורק בשביל לשים בו העדות ולא כשאר כלים שהן חלק ממצות בנין המקדש עיי"ש, (הובא כל זה בס' 'נתיבות רבותינו' פ' תרומה עה"פ ועשו ארון עיי"ש עוד מכ"מ).

ולפי הגרי"ז לכאורה אכתי צ"ב לדעת הרמב"ם, למה לא נמנה עשיית הארון למצוה בפ"ע, אבל לפי מ"ש בלקו"ש כנ"ל, א"ש כיון שהוא חלק מעצם הבנין, ועיי"ש בהשיחה ביאור נפלא בדעת הרמב"ם דגם בשעת גניזת הארון ה"ה נמצא במקומו, והוא חלק מהבנין וביאר עפ"ז אריכות לשונו בפ"ד אודות גניזת הארון.

אמנם גם לפי כל הנ"ל אכתי צ"ב למה לא ביאר הרמב"ם דיני עשייתו, וכפי שהוקשה לעיל דהתורה לא סמכה על נסים וכטענת הרמב"ן?

ולתרץ קושיא זו כתב באגרות קודש חכ"ג (ע' קצו ואילך נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1347) חידוש נפלא, וזלה"ק: ידועה הקושיא על שלא מנה הרמב"ם עשיית הארון במנין המצות (ובפרט - שמנה מצות משאו בכתף..ולא עוד אלא שבסהמ"צ שם כשמבאר הטעם שאינו מונה את עשיית "המנורה והשלחן והמזבח וזולתם" כי "כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש", אינו מזכיר כלל את הארון? ..ולכן צ"ל פי' שיטת הרמב"ם באופן אחר, ובהקדם התמי' גדולות: א) למה השמיט הרמב"ם כל דיני עשיית הארון? ב) איך זה נטל יאשיהו הארון ממקומו שנצטוו בנ"י לשומו שם וגנזו? ובש"ס (יומא נב, ב) מוכח שלא הי' זה ע"פ הציווי וכיו"ב, כ"א שדאג שמא יגלה לבבל לאחרי זמן? ולתרץ כל הנ"ל י"ל - דמעשה יאשיהו מוכיח דקראי כפשוטם, דעשיית הארון והבאתו לקדה"ק הוא אך ורק כדי שיהי' "ונועדתי לך שם". ולאחרי שנעשה זה ובאופן ד"אינה בטילה" לעולם - שוב לא מצינו מצוה בעשיית הארון. אלא שכל זמן שישנו (ולאחרי שיתגלה לעת"ל) - נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים. - ולכן לא נמנית עשיית הארון במצות (לדורות) ולא הובאו דיני עשייתו, כי מאי דהוי הוי, ומזמן בנין ביהמ"ק הא' - אין כל ציווי בזה..וע"פ הנ"ל, מעשה יאשיהו - ראי' חזקה לשיטת הרמב"ם דאין מ"ע כלל (משנבנה ביהמ"ק) לעשות ארון. - ולפע"ד כ"ז ברור וגם פשוט. אלא שמ"מ גנז יאשיהו את הארון בביהמ"ק דוקא ולא במקום אחר, כי אף ש"שכינה אינה בטילה", מ"מ כמה דרגות בהשראת השכינה שבבית המקדש, כמפורש ביומא כא, ב. ונצטוו במ"ע נצחית - שבביהמ"ק תהי' אותה דרגת ההשראה שבאה ע"י שהכניסו לשם הארון באופן דדירת קבע. ובעת שישראל זוכין יש דרגא נעלית מזו: כשהארון נמצא (עכ"פ גנוז) שביהמ"ק, יותר מזה - כשנמצא במקומו (בקדה"ק וכו') עכלה"ק, היינו שהמצוה הי' רק בתחילת בנין ביהמ"ק להניח שם הארון לקדש את המקום ולהשרות שכינתו ית', אבל לאחר שכבר נעשה שוב ליכא מצוה בהארון.

ולפי זה יוצא נפק"מ בנוגע ללעת"ל, דלשיטת הרמב"ם כשיבנה ביהמ"ק ב"ב ויתגלה הארון שעשה משה, אין מצוה וחיוב להניח הארון בקה"ק, משא"כ לדעת הרמב"ן חל המצוה והחיוב כיון דסב"ל שהיא מצוה לדורות, וסב"ל גם שאם ח"ו נתקלקל נצטרך לעשות ארון אחר.

המשכן בביהמ"ק השלישי

ובענין זה יש להוסיף בהא דאיתא ביומא עב,א, (עה"פ "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים") "עומדים, שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין - תלמוד לומר עומדים - שעומדין לעולם ולעולמים". ופירש"י שמא תאמר - משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד, ובטל סכויין - מה שאנו סוכין וצופין להן, הרי משמע מזה דלעת"ל אכן ישובו ויהיו חלק מבנין ביהמ"ק השלישי, ועי' בס' פנים יפות פ' תרומה שכתב דלאו דוקא קרשים, אלא כל מעשה המשכן שנעשה ע"י משרע"ה, ועי' סוטה ט,א, משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד קרשיו קרסיו וכו'.

וכן איתא בתנא דבי אליהו רבה פכ"ה): "מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה מפני שעשאוהו הכשרים בנדבות לבם וקשה לפני הקב"ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבות לבם ולעתיד יבא יבוא הקב"ה וישרה בתוכו כמדה הראשונה", וראה לקו"ש חט"ז ע' 465 ואילך ומציין שם להספורנו ר"פ פקודי, וחלק כ"ו ע' 6.

---

[1]) ראה ס' ימות המשיח בהלכה ח"ב סי' י"ג.

[2]) אף דהמנ"ח מתרץ למה הביא דיני עשייתו בשמן המשחה שנדע האיסור לעשות כמוהו עיי"ש, מיהו אכתי קשה למה מנה עשיית שמן המשחה למ"ע.

[3]) וראה עוד ב"דרך מצותיך" שבסוף סהמ"צ ח"א במצוה הי"ח לדעת הרמב"ן, שכתב שהרמב"ם לא מנה עשיית הארון וכו' מהטעם שהוא חלק ממצות בנין ביהמ"ק, וכ"כ בקנאת סופרים במ"ע לג שם.

[4]) ועי' בס' חמדת ישראל מצוה כ' שהקשה על מעין החכמה דלפי"ז למה הרמב"ן אכן מנה מצוות עשיית הארון למצוה בפ"ע כנ"ל, ובפרט שהרמב"ן סב"ל שעיקר המכוון בביהמ"ק הוא השראת השכינה ולא עבודת הקרבנות עיי"ש.